יונת אלם נו

לי' נקודות כמו שבארנו בפ' כ"ז הוא עלמא דדכורא ואין מלכו' נכרת בו אלא בסוד עטרה נכללת ביסוד ופרצוף זה נתקן מז' אחרוני' של מלכו' זו על הדרך שנפרש לקמן בפרק ל"ג לפיכך נקרא רישא דלאו רישא אלא מקום שרשו ויניקתו הוא ברגלי הקומה העליונה כטעם ומקום רגלי אכבד ולא אתידע לא בחכמה פי' אע"פ שנתלב' ברישא דאין ולא בסיכלתנו אע"פ שנתלב' ברישא דאשיך דהיינו בינה ואכתי מבעיא לן למידק בלשון האדר' זוטה דקאמר התם ריש' דלא ידע ולא מתודע מה דהוי ברישא הא דלא אתברר לא בחכמה ולא בסוכלתינו וע"ד אקרי ברח לך אל מקומך והחיות רצוא ושוב ע"כ שהרי מאי דקאמר לא אתידע מה דהוי בריש' דאין משמע שהכוונה על העצם המתלבש בו מאחרי שאמר ולא ידע שפירש בהכרח הוא אינו יודע מהות נשמתו כמו שבארנו בסמוך פשיטא שזה המהות אינו נודע לאחרי' כי עד עכשיו אמרנו שאפי' הכלי שלו בלתי מושג וזה איננו צודק באמרו לא אתידע מאי דהוי בריש' דא אלא איצטריך למימר ולא אתידע ללמדנו שאין הדבר כן לחסרון ההוא ריש' ח"ו מקוצר המשיג אלא לשבח העצם הפשוט ועומק המושג שא"א שיהיה נודע לזולתו כלל ויש מי שפי' לח אתידע כלל לאחרי' ואיהו גופיה אינו עומד על בוריו של דבר לפיכך אמר לא ידע כיון שבהכרח אף הוא משייר מקצ' וסוכלתנו משמע שעל חכמה ובינה דאצילו' למטה במקומן מיירי לא על תרין רישין דאתכלילו העתיק' קדישא בהדי ההוא ריש' אלא על אבא ואימא קאמר שעם היותם יונקים ומושפעים מלמעל' ע"י המזל ואבא גופיה אתכליל גם הוא בא"ס כמבואר במקומו מ"מ לא אתדבק פי' איננו מושג כלל אלא שפע נמשך עליהם ע"י תקוני הראש דאינון כתלג חיור כעמר נקי כי עם היות השערי חלולים והאיר מגיע אליהם בתכלי' הפשיטו' לא אתדבק ממש אלא ע"י צנורו' דקים מאד ואין זה מקום באורן ועל דא אקרי ברח לך אל מקומך פסוק זה אמרו בלק לבלעם אמנם כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ולמדנו מה רב גובריה של בלעם הרשע בכתרין תתאין מסאבין שהיה סוכן אתונו כלעומת זעי' ונוקבא של קליפה הוא טעם פתיח' פי האתון שנברא בערב שבת בין השמשו' כדי שיקטרגו זה על זה בסוד פזור לרשעים והוצרך להכותה שלש רגלים כנגד ג' הכאו' בקדושה א' בצור ברשות וב' בסלע שלא ברשו' אך שם בשתיקה בסוד אנו אסבול ואמלט לפיכך תבע הקב"ה עלבונו בכאן בקנטור' להפריד ביניהן כי ההוא סבא דמשפטי' שאמר עליהם שארי בחבור' וסיים