יונת אלם קנט

רחל חולת אהבה ונלאה במעוטה לפי פשוטו ולפי מדרשו ונלאה נכללת בלאה כדאמרן אתה כוננתה בליל שבת אלמא אומר היה רי"בל תפלות באמצע תקנום להקדים תפלות הערב לצאת הכוכבים שאין אחרי כן זמן תפלות אלא עונת ק"ש להזכיר תקוני שכינה לנחם אותם ור' יוחנן סבר שבהיותם זריזים מקדימים לקרא את שמע בתחלת צאת הכוכבים ונסמוך גאולה לתפלה לילה כיום יאיר כל זמן שאנו עוסקים בתקון זה שלא תתמעט רחל עד סיום התפלה והרגיל בכך הרי הוא בן הע"הב ומי שאינו ממתין את חברו בתפלת ערבית גורם שיעתק צור ממקומו בהיותו פחז כמים להעתיק צורת רחל מפרצוף לנקודה או להעתיק צור' לחה מפני ישראל לאחוריו ולפי דרך זה דייק טפי ויעתק צור ממקומו ואם המתין לו זוכה לברכו' מעין מה שתקן דוק ותשכח וכתיב שמאלו תחת לראשי כי רחל אומרת כן על זעיר בשע' תפלת המנחה כי היא עלתה באותו פ' מלא קומתו מאחוריו כמו שבארנו מיחל' עת פקידתה למע' להזדווג עמו פנים בפני' ואז ימינו תחבקני בתפלת שחרית שהחסד מעורר אהבה רבה להשלמו' הזיוג ודע כי כשם שבזווג לאה בלילה היתה רחל מוכר' לה סימנין כך ביום בזווג רחל ראוי שתהא אימא בסוד לאה משאלת לברתא מנהר כי בארנו שאימא היא פחותה מנקוד' ועדיפ' מהארה פשוטה וזה העוד יהא מושאל מלא' לרחל וככלה תעדה כליה כי היא תחל' תעל' עד החזה של זעיר שהוא שעור קומתו ומשם תעל' עמו ותוכ' להיות מתגדל' ומתרוממ וכולל' בעצמה פרצוף לחה וננסר' וסובבת לפני זעיר לזווג אבל מה נעשה והחטא גורם היו' הזווג השל' ה"ה ראוי ליטול ואין לו עד ירחמנו עושנו זולתי מה' שע"י ב' התפלו' ישתל' הזיווג לשתי אחיות אחת שחרית עם יעקב ואחת בין הערבים עם ישראל אבל תפלות ערבית רשות אלא שבזמן הגלות שהוא כעין אותו העת שתקנ' יעקב אבינו בצאתו מן הארץ חוצה לה מתחבא מפני עשו ודואג מלבן ותחבלותיו נהגו בה מנהג חובה למתק דיניה של לאה שהם קשיא מתחלת' ועד סופה לא כן דיניה של רחל הא למדנו דשפי' עבד יעקב להזדווג עם לאה ורחל דשייכן אהדדי ואין לאה אמו אלא שגדלה עם אמו יותר מרחל כי היא נולדה עם זעיר מעבור ראשון ולאה נשתהת' בבטן עד דאמ' ינקא לן והר' אתעבר' מנייהו ואז יצא זעיר עם תוספו' מוחין גם לאה עמו וכבר בארנו כי בהתגל'