יונת אלם קנז

והרו' הפנימי המשיקו ברעותא דלבא סופו להשמע ולהתקבל ברצון וזהו צית והא אוקמוה דכל ד' אמות רחושי מרחשוון שפתיה פי' כל זמן הארת דאתוון דשמיה קדישא וגם הנה ד' אמות בגי' פום ממלל רברבן והנה בשוב רחל לאחור אז יסוד לאה מגיע עד חזה זעיר ונצח והוד כמהו כי אין להם צורך להתפשט בסוד חדוש זולתי בהיותו רחל מוסר לה סימנים שהיה בלילה אחר חצות כדאמרן שאלו היתה לאה נכללת עם רחל ביום לא היה דינים בעול' ולילה כיום יאיר וכ"ש אם הית' מתיחדת לזווג והנה אחר חצות תקוני לאה להזדווג עם ישראל פנים בפנים פותחים במאי דרחל סליקת מינה שהיא תפלה וחזרה ונפילת אפים וכולן בציצית ותפילין שמצותן כל היום וכל יום שאין בו תחנה קדושתו משלמת לדידיה סכת שלו' מעין של שבת אחד המרבה ואחד הממעיט ובכל עת אנו משלימין ביחוד קריאת שמע של ערבית שאין בו ציצית וזמן תפילין הוא מן התורה אבל מדרבנן לא התירו להניחן רק אם היו מונחים אין צורך לסלקן והנה תפלת ערבית רשות ר"ת תרע"א וכן ארץ מצרים במספ' שוה ע"ש ועברתי אני ולא מלאך לפי' מזכיר יצ"מ בלילות אבל תפלה זו אינה חובה ואמרו בזוהר חיי שרה דף קל"ב שככה אמר דוד ערב ובקר וצהרים זמני תפלה הם ואני אשיח' ואהמה בב' של חוב' אבל בשל רשות די לו שישמע קולו בשירים ותשבחות מחצי לילה ואילך והטעם הוא כדאיתא התם כי ו' אתקין לה' לפי' יעקב תקנה וה' איתזנת מן ו' דלית לה מגרמ' כלום ודוד כמוה' עני ואביון לפי' אמר ובלילה שירה עמי והיינו טעמא דאחר החורבן נמי רשות היא אי לאו דנהגו בה מנהג חובה ואית' התם דשחרית ומנחה תרין דרועין נינהו ובה שכינת ניחא בנייהו בהדי גופא דדכור' דא' יעקב שבח דאבהן מלייהו בלחישי ואמו' רבנן יעקב משמש במרום כד"א ואתה מרום לעול' והו' סוד תפל' ערבי' שאין ש"ץ זקוק לה ודכ"ע תפלה דחובה באמצע תקנום ואפי' בלילי שבתות אין שם חזר' תפלה אלא מעין שבע ולעולם אין בה נפילת אפים אלא שאומרים במקומה על המטה בידך אפקיד רוחי וההבדל רב ביניהם כנודע ובבקר פותחים במאי דסליקת מיניה גבי חובה שהיה המזקקת אותנו מעלות השחר לציצית ותפילין שאין הצצה בלילה כ"א בזמן שהובטחנו עליה לילה כיום יאיר ובמקדש בבקר קטורת קודמת לאברים ובמנחה איפכא לפי שהאיברים עיקר