יונת אלם קלג

להתחלת היסוד של אמה שנכנסו ממנ' שני חצאי שליש בדעת זעיר חציו הא' דאתי ממילא וחציו השני ע"י הרכנה ויש לו מעט דעת כי הפרוזדו' ממועט בחשיבות' אע"פ שהוא מרוב' בשעורו דהיינו שליש שלם והחדר אדם חצי שליש אלא דרב גוברי' ועוד עליה על גביו ולזה מקחו מקח מבן י' שנים ומעלה הכל לפום חורפיה כי אפשר שיהא לו דעת קצת והטעם כי הוא במטלטלין לבד על שם שמנענעי' הו' קצוות במעשינו מדין לרחמי' או בהפך ומי שיש לו אפטרופס אין במעשיו כלום בסוד ההנהגה תחתונה כשנזכה אליה ע"י אריך עצמו שתהא תמיד ברחמים ומהאי טעמא אין נשבעין על הקרקעו' שאין שבוע אלא במלך עצמו שהוא מטלטל מדין לרחמים ע"י ו' קצוו' ומלכו' נבנית והולכין על ידם וכאן היא עתים נפרצ' עתים נבני' אבל אסת' קרקע עול' היא בסוד הסתר אסתיר הוא מציאות' הנעל' בסתר עליון אצל הדע' כי עת של דעת בגי' קרקע ודלת ד' רוחות העולם ומשש עד ט' הרמז בהם כי בג' שני' אחרו' נכנסי' הפרקי' העליונ' של נצח הוד אמא ותשלו' פרקי יסו' בהדייהו ולפי חשיבותם של חדר ועליה כי אהדדי אף הם נמנים בזה שנה א' ועדיין חסר יום א' והוא סוד מה שבין החדר והעליה שהיא בחינה אמצעי ראוי' להחשב כאן בפני עצמ' ולזה מבן ט' שני' ויום א' ביאתו ביאה לפי שכבר נכנס כל יסוד אמא לרחשו אבל אין האדם החי ראוי להוליד עד שהארו' החסדים תתפשט בדעת שלו באור מקיף שאם אין לו מקיף מאין יבא המקיף שהוא הצלם אל העובר הנוצר אף אתה אל תתמה מהדורות שהולידו קודם לזמן הזה כי אמנם היו מושפעים מאריך ממש אשר איננו משועבד לסדר זמנים כי הוא הרצון בעצמו ואין טעם במעשיו לקדימה ואיחור כלל לפי' אמרו על זעיר שהוא ונוקביה מולידין נשמו' לצדיקים מבן ט ויום א' שכח אריך מעורב בו תמיד וכל ביאה שלו עושה פירות: פ"פ אל ישיאך לבך לשאול א"כ אפי' קודם לזמן הזה יוליד זעי' כי אין כאן עת ללדת מוגבל בפועל ח"ו אלא כלילות בחינותיו והשלמות י' ספירותיו כי מכתר עד יסוד ספירו' שלמו' הן ויום א' שהוא תחלה לשנה העשירית הוא סוד העטרה המשלמות בו מדת מלכות נכללות ביסוד צא ולמד מאדם וחוה שביום הבראם עלו למטה שנים וירדו ד' או ז' ודון ק"ו אל הדוגמ' של מעלה אך החטא הוא הגור' שנשתנו עלינו סדרי בראשית כי תחל' היתה הטפה נגרת מן המוח על תכלית שלימות והיסודו' היו לה