יונת אלם ק

הנביא שכנגדן יקדמו ימי משיח לתחיית המתים אלמא רצון תינוק הוא הגורם ע"ד מה שצריך הנבי' להכין עצמו כדי שיהי' אמריו פועל דמיוני לקיים כל דבר: והנה ס"ת אלה אם יהיה נביאכם ה' מהמה כטעם אם יתמהמה חכה לו כי על אותו זמן נאמ' ונבאו בניכ' ובנותיכם אמנם על הרוב זעיר מושפע מלמעלה ע"י מסך כטעם במראה אליו אתודע או כסוד נובלות אמא כטעם בחלום אדבר בו כי נובלו' נבואה חלום זה וזה כפי הכנת איש ואיש מבני הנביאים המזדמנים אליה ומכאן יובן מה היה מתוקן לו לגחזי אלא שלא חפץ בברכה ותרחק ממנו כי נקר' כן ע"ש גיא חזיון היא ירושלים דחשיבה גי' לגבי הר המוריה שמשם הוראה יוצאה לכל ישראל לפיכך יאות אמרנו חכים עדיף מנביא וכן כתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים שהוא הנבוא' וידוע כי חכם גבור ועשיר ובעל קומה מן תנאי הנבואה וכתיב גבי אשה גדולה במעשי' ויגש גחזי להדפה שדרשו בהוד יפיה מלמד שהיה מגיע בגובה קומתו לשדי' כי ינק וקרינן ביה הוד פה כי היניק' משלמ' ההוד שלא יעכ' ההלו' למרי דרגלין והפה לגמר שליחות הנביא דכתיב ביה לך ואמרת לעם הזה וכתיב זאת האשה וזה בנה שהיה מורה עליהן באצב' כבן בית אשר החיה אלישע דא אריך והיא הור' לגחזי הרפה לה כי נפשה מרה לה שאין חזון נפרץ ולא נבואה שורה בתגבורת הדינין אך אותו רשע בכל מעשיו המקולקלים אכלה פגה ונטרד אבל למשה בפעם ראשונ' שהיה שירת בנבוא' נגל' עליו בקולו של אביו הוא עמרם הצדיק עמר נקי ומיד נפתחו לו עקורו' הנבואה מאימא עילאה שממנה החלב כדכתיב אהי"ה אשר אהיה ועל פי הגבורה נאמר כה תאמר לב"י אהי"ה שלחני אליכם והואיל ואתי לידן ואלדד ומידד לסוד החלב הנדרש בעצם הנבואה נימא בהו מלתא: פנ"ט נבואת אלדד ומידד היתה מצד הסימן העליון אשר אין לו עסק באיש כלל ואף באשה כך היו מפרשים ביבנה כיון שבא התחתון שוב אין משגיחין בעליון לפי' אמרו שהיו אחי משה מן האם בלבד פיר' מעלמא עלאה סוד דור דעה ויתנבאו ולא יספו כי הענף לא ישוה אל השרש והא דמתרגמי' ולא פסקן שלא היתה נבואתם על תנאי אלא גזרה קיומא דכות' לא יסף עוד לדעת' ולא פסק פי' כדי לדעת' אחרי כן בלי הפסק לא הוצרך להוסיף בה קניין כי הא דתנינן בהלכות יבמין הרי היא