ישמח ישראל (רמב"ם) מב

ש"ח דאי' בגמ' ב"ק (צ"ח) דפטור ואם אח"כ עשה היזק ניכר ג"כ פטור מטעם הנ"ל וה"נ פשוט דאינו חוזר האיסור אחר התרה משא"כ בראנ"ח דא"צ התרה וחרטה רק דניתר משום, הא דפירש שאבי' רע מש"ה שפיר חוזר לאיסורו אבל במת ועשה תשובה מעיקרו דאין כאן נדר כלל דומה להתרה ולכו"ע מותר

רמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה) אין עושים כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחלתן לשם הדיוט אין עושין אותן לגבוה וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהם לגבוה רשאי להשתמש בהם הדיוט ומשנשתמש בהם לגבוה אסור להדיוט אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבהכ"נ אין בונין בהר הבית עכ"ל. ובתוספתא דמגילה פ"ב אי' בלשון שחצבן להדיוט ועכ"מ שם ואפשר דתליא במחלוקת הראשונים אם קדושת בהכ"נ דאו' או דרבנן. והקשה בפר"ד על הרמב"ם מהא דקיי"ל להלכה הזמנה ל"מ היא ולמה יאסר לגבוה בנעשו להדיוט. ועוד הק' מגמ' (מנחות כ"ב) דיליף מפסוק אשר על המזבח דעצים ג"כ דוקא שלא נשתמש בהם הדיוט ופריך ממוריגים וכלי בקר דארונה היבוסי ומשני בחדתי ולהרמב"ם מה מהני. ועוד הקשה להירושלמי פ"ב דסנהדרין בפסוק ותהיינה צרורות כו' ריבפ"ז בשם ר"י דלכוף את יצרו לא החזירם דוד לפלגשיו ולרבנן דקסרין מדינא אסורים לדהמע"ה מפני שנשתמש בהם הדיוט וקו"ח מכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט שאסור למלך. וא"כ לפ"ז יש לנו קו"ח לכלי הקדש שנשתמש בהם הדיוט שאסור להקדש וזה לא שמענו ולא ראינו. ועוד הקשה בתוס' (גיטין ו') זבוב מצא כו' שכ' בהא דלא החזירה בעלה מפני שאין דרכם להחזיר וראי' מפסוק ותהיינה צרורות והלא מהירושל' מוכח דמותרין בין לר"י דלכוף את יצרו ובין לרבנן דדוקא במקום מלך: והנלע"ד ליישב כ"ז עפמ"ש מעשה אברהם ועו"פ להלכה דבנין בהמ"ק ובהכ"נ בעי לשמה כמ"ש ועשו לי מקדש לי לשמי ומש"ה אסור לבנות ע"י עכו"ם דאדעתא דנפשי' קעביד וא"ש הא דנאסר לגבוה בנעשה לשם הדיוט מטעם דבעינן לשמה. והא דמנחות בעצים דמשני בחדתי. י"ל עפמ"ש התוס' תמורה (ד' ב') ד"ה רבא לענין צורם אוזן בכור דלא תקשי מהא דקיי"ל אי עביד ל"מ משום דאף דנצרם ממילא ג"כ מותר ומה לנו אם לא אהני מעשיו וה"נ מצינו ביו"ד סי' צ"ד ס"ג לענין בב"ח דהכלי שנאסר מבב"ח מותר להחם מים בתוכה לחוף הראש כמ"ש הט"ז בשם התו"ח והכא בהכלים דארונה מוריגים וכב"ק הואיל ובקען להסקה אין לזה שום תועלת במה שנעשו תחלה כלים להדיוט דדוקא לענין להשתמש בהכלים דאהני מעשי הכלים שעשאן מתחלה להדיוט משא"כ בעצי הסקה דאין לנו במעשה הכלים כלום וכן א"ש בהא דכלי קודש שנשתמש בהם להדיוט לא נאסר לגבוה מטעם קו"ח דנעשה מתחלה לשם הדיוט דשם רק מטעם דבעינן לשמה משא"כ בכלי מלך שפיר ילפינן קו"ח דנשתמש להדיוט אסור למלך מטעם כבוד מלכים ולא מטעם לשמה

אמנם יקשה דלמה נוהגין לבנות בנין בהכ"נ ובמד"ר ע"י עכו"ם לפמ"ש דבעינן לשמה נקדים בזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ו מהל' בהב"ח לענין קדושת המקדש אי בטלה דלהרמב"ם קדושת המקדש וירושלים לא בטלה דשכינה לא בטלה וז"ל הרמב"ם שם הט"ו לפיכך מקריבין אעפ"י שאין בית ואוכלין ק"ק בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואוכלים ק"ק ומע"ש בכל ירושלים אע"פ שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ושם הט"ז וז"ל ולמה אני אומר בקדושת מקדש וירושלים כו' ובשאר א"י לשביעית ומעשרות לא קדשה לעת"ל לפי שקדושת המקדש כו' וה"ה אומר והשימותי כו' ואמרו ז"ל אע"פ ששוממין בקדושתן כו' עכ"ל. והקשה הראב"ד מפ"א דמע"ש לקח כו' במזיד יעלה ויאכל ואם אין מקדש ירקבו ומגמ' (ב"מ נ"ו) דנפול מחיצות וכ"ה בכ"מ בצ"ע מהא והרמב"ם בעצמו פסק כן פ"ז מה' מע"ש והנלע"ד בזה עפמ"ש בס' ישמח משה בענין נדבות המשכן שהוצרך לקבל מכל נדבתו