ישועות יעקב עז

והוא שותק איירי ג"כ באופן זה דקאמר העד אתה ידעת שאשתך זינתה וא"כ קשה הא דהביא הש"ס ראי' מהאי סמיא דמסדר מתניתא דאמר לו השליח אשתו זינתה וקאמר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה מאי לאו אי מהימן דלאו גזלן הוא ש"מ דעד כשר נאמן בשותק והא שם לא ידע הבעל שזינתה דהרי הי' בביתו של שמואל עייש"ה ואמנם הרשב"א כתב דגרסי' והיא שותקת דכיון דהאשה שותקת נאמן העד וכן הי' עובדא דהאי סמיא והדבר קשה מה מהני שתיקתה הא אף באומרת להדי' שזינתה אינה נאמנת דחיישינן דעיני' נתנה באחר א"ו דע"א נאמן אם מודית האשה דהא דאמרי' עיני' נתנה באחר היינו דמוקמינן לה שלא נטמאת וכמו שהיתה מותרת לבעלה קודם כן היא כעת אבל ביש ע"א בצירוף דברי' אסורה ועוד דדברי העד לא גרע מרגלים לדבר:

והנה דברי העד אף דאין אדם משים עצמו רשע ואי דפלגינן דיבורי' הרי כתב הרשב"א בתשובה הובא בסמ"ע דדוקא באומר אשתך זינתה עמי אז פלגינן דיבורי' דהא דקאמר אשתך זינתה נאמן והא דקאמר עמי אינו נאמן אבל באומר אני זניתי עם אשתך א"א למיפלג דיבורי' דתיכף כשאומר אני זניתי משים עצמו רשע ואינו נאמן על דבר זה ואשתך זינתה לא קאמר ואמנם אף דלא חשיב עדות גמורה בדבר שצריך עדות אבל לענין לחשבו רגל"ד מהני וזה ברור מאוד וגם כבר רבו החולקים בזה על הרשב"א והאמת כי זה זמן רב הקשיתי, על הך דפלגינן דיבורי' בפלוני רבעני דהיינו שרבע לאיש אחר כיון דהעד השני שמעיד ג"כ שפלוני רבע אותו הוא נאמן בעדותו אבל איך יצרף עד השני עמו כיון דאין שניהם מעידין על דבר אחד ועדות מיוחדת פסול בדיני נפשות ובשלמא בד"מ כיון דיש שנים שלוה מפלוני מנה קיי"ל הלואה אחר הלואה מצטרפין כיון דשנים מעידין שחייב לפלוני מנה אף שאינן מעידין על הלואה אחת מצטרפין אבל בדיני נפשות איך יצטרפו הא מידי עדות מיוחדת לא יצא ואמנם עיקרן של דברים כך הוא דאנן לא משגיחינן על דברי העד רק מה שצורך לגוף העדות אבל דברים שאינן נוגעים לגוף העדות אין מגרעין את העדות יהי' אמת או שקר דרך משל באומר פלוני רבעני עיקרו של עדות לחייב מיתה את הרובע אבל את מי רבע אין נ"מ לגופו של עדות כלל לכך אף אם אינו נאמן לומר שהוא נרבע מפלוני מהני העדות וגם השני שאמר שרבע אותו אין עיקר העדות שרבע אותו רק שרבע וע"ז מצרפין דברי שניהם:

ובזה כתבתי זה רבות בשנים ליישב דברי הרמב"ם בענין שכתב באומרים הזוממים את העדים אתם הייתם עמנו וגם ההורג לא הרג פלוני אין זה הזמה רק הכחשה וברישא באינו אומר על העדים שהיו עמו רק ההורג או הנהרג ובסיפא לא נקט הנהרג עיין היטב בדבריו פרק מה"ע ואמרתי דכיון דהוזמו העדים חשיב הזמה רק דכיון דכל העדות נתבטל שהרי אי אפשר למעשה להיות קיים חשבינן לי' הכחשה בגוף העדות עצמו ולא בדברי העדים והיינו כשאומרים המזימים שההורג הי' עמם שזהו גוף העדות לומר שפלוני הרג הנפש וזה אינו אמת אבל באומרים שהנהרג הי' עמהם אף שחשיב הכחשה אבל עיקר של עדות אינו מוכחש שהרי אף אם לא היינו יודעין מי הוא הנהרג רק שהרג את הישראל יהי' מי שיהי' חייב מיתה לכך בעיקר הכחשת העדים היא הזמה שאומרים המזימין שהעדים היו עמם ולא ראו שפלוני הרג הנפש ובזה מיושב מה שמקשים בשם הגאון מהרח"י על דברי הרמב"ם הנ"ל מהך דפלוני רבעני לאונסי דהוי עדות שאי אתה י"ל דאם יוזמו העדים הרי לא רבע אותו כיון דהנרבע הוא העד ובאמת זה אינו דדוקא באומרים המזימים אתם הייתם עמנו וגם ההורג לא באומרים אתם הייתם עמנו וגם הנהרג והדבר ברור כשמש בצהרים. ובגוף ראית הרשב"א מדנקט רבא בפלוני רבעני ולא נקט באומר אני רבעתי את פלוני והיא ראי' נכונה לכאורה. ומה שכתב חכם אחד דלא הוי מצי למינקט אני רבעתי את פלוני דלאונסו לא משכחת באני רבעתי כיון דאין קישוי אלא לדעת וא"כ לא משכחת דברי ר"י דאמר פלוני רבעני לאונסי נאמן לרצוני רשע ובאני רבעתי לא הו"מ למימר הך חילוקא כבר כתבתי בספרי ישועות יעקב דמשכחת באומר התקשה ואי לא קטלינא לך ואין לומר דיהרג ואל יעבור דהרי מ"מ אם עבר ולא נהרג אינו פסול לעדות דלא עבר רק על עשה ונקדשתי בתוך בני ישראל וא"כ שפיר קאמר ר"י דלרצוני פסול לעדות ולאונסי דהיינו שאם לא יתקשה יקטלנו כשר לעדות אבל לענין הך דאין אדם נאמן על עצמו לעשות עצמו רשע לאו דוקא רשע שפסול לעדות אלא אפי' לומר על עצמו שעבר על איסור עשה אינו נאמן וכמבואר בש"ס דכתובות (דף י"ח) קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר וגלל כן באומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אמרי' אין אדם מע"ר וכתב הרשב"א ובס' שיטה מקובצת כתובות הביאו דהא דמחויב למסור עצמו רק ממדת חסידות הוא שימסור נפשו ואין אדם מע"ר לומר עליו שאינו חסיד וכ"ש שעבר עבירה אף שאינו חייב עלי' ולפ"ז א"ש דברי הרשב"א ובמח"כ של החכם הנ"ל טעה בזה:

ואמנם אני כתבתי במקום אחר דלכאורה קשה בהך דפלוני רבעני דאמרי' הוא ואחר מצטרפין להרגו דאין אדם משים עצמו רשע לפי דעת הר"ן דאף בעד ועד המכחישין זה את זה אין שניהם מצטרפין לעדות אחד והטעם משום דלדברי העד רשע הוא ואיך יצטרף עם עד רשע עיין בש"ך חו"מ סימן ל"א בדבר מחלוקת בין חכמי בריסק א"כ הוא הדין בזה כיון דלפי דברי העד השני הוא נרבע לרצונו והוא עד פסול איך יצטרפו שניהם להרוג את הרובע והיא תימא גדולה וצריך לומר דבאמת איירי שהעד השני אינו יודע אם נרבע לרצונו או לאונסו אלא שהוא אומר פלוני רבעני לרצוני והשני מצטרף עמו להעיד שפלוני רבעו אבל אינו יודע אם לרצונו או לאונסו ולפ"ז נוכל לומר דלכך נקט פלוני רבעני ולא נקט אני רבעתי את פלוני דכיון דאין קישוי אלא לדעת