ישועות יעקב עא

אטו מיעוט מקומות שעובדין וזה ימים עלה על לבי דאף דקיי"ל דישראל אינו מבטל ע"א של עכו"ם כיון דהך מילתא אינו רק משום גזירה היינו דוקא בע"ז גמורה דבזה גזרו שמא יגבי' תחילה ואח"ז יבטלנה אבל בצלמים כיון דהא דאסורה אף בלי ביטול הוא רק משום גזירה אטו מקום שעובדין אותן א"כ כשביטלה ישראל אח"כ מהראוי להתיר ול"ש בזה גזירה שמא יגבי' קודם הביטול דהוי גזירה לגזירה ולפ"ז הי' נראה לי דבר חדש דבצלמים שמצא אותן שבורים יש לאסור עד שיבטלן יותר מע"ז שנמצאת שבורה דבאמת נוכל לומר דנשתברה מאלי' אף דאסורה אינו רק מדרבנן וכמו שיבואר לקמן וא"כ ביש ספק אי נשתברה מאלי' או שמא עכו"ם שבר אותה יש להקל מספיקא. ואמנם כיון דאפשר לבטלה הוי לה דבר שיש לו מתירין ע"י ביטול ואף בספק אזלינן להחמיר אף במילתא דרבנן ואמנם לא חשיב דשיל"מ כיון דהוא עצמו אינו יכול לבטלה דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ולהביא עכו"ם אחר שיבטל אינו דבר ברור שירצה העכו"ם לבטל האליל לכך אזלינן להקל ביש ספק בדרבנן אבל בצלמים דכתבתי דפשיטא דמהני ביטול של ישראל וכיון דיש ביד ישראל המוצא לבטל הוי דבר שיל"מ ואזלינן בספיקו להחמיר אף במילתא דרבנן:

ואמנם לפ"ז קשה הא דהקשה הש"ס לר"ל דסובר נשתברה מאלי' מותר ממתני' דתנן המוצא שברי צלמים מותר הא דע"ז עצמה אסור ולמה לא קאמר דלרבותא נקיט שברי צלמים דהו"א כיון דאפשר בביטול חשיב דבר שיל"מ ע"י ביטול שיבטלו הישראל יהי' אסור בלי ביטול מחדש קמ"ל אבל בשברי ע"ז כיון דאם נימא שלא נתבטל עדיין לא מהני בי' ביטול ע"י ישראל והוי כמו דבר שאין לו מתירין וכיון דיש כאן ספק אם נתבטל ע"י עכו"ם ואף אם נשתברה מאלי' אין כאן רק איסור דרבנן פשיטא דמותר וקמ"ל דאף בצלמים מותר השברים משום דנשתברה מאלי' מותר ואף איסורא דרבנן ליכא ואמנם הדבר נכון מאוד לפמ"ש התוס' דהמקשה הי' סובר דמתני' כרבנן דצלמים עצמן מותרין והא דנקיט שברי צלמים לאשמעינן דשברי ע"ז אסורים שפיר דייק הא שברי ע"ז אסורים ולמאי דמסיק סתמא כר"מ באמת נוכל לומר דאשמעינן דשברי צלמים מותרים אף דמותר לבטלן ע"י ישראל לא אשיב כדבר שיל"מ לומר דאף דקרוב להתיר יותר מלאיסור נחמיר עליהן לבטלן ואמנם הא דהקשה הש"ס לשמואל ולא קאמר הך תירוצא דמתניתין אתי' כר"מ דאוסר צלמים עצמן ואשמעינן דשברים מותר ואשמעינן מטעם דקרוב להתיר יותר מלאיסור ולא אמרינן דחשיב דבר שיל"מ דהיינו ע"י שישראל יבטלו ואף דקרוב יותר להתיר ניזול לחומרא משום דשמואל סובר לעיל דהכא באנדרטי של מלכים עסקינן וכתב הר"ן דלשמואל אין הטעם דאוסר ר"מ צלמים משום גזירה מקומות אחרים אטו מקומות של ר"מ אלא דבאנדרטי של מלכים קצת בני אדם עוברים בכל המקומות שיש שם אנדרטי כזאת וא"כ פשיטא דאף ביטול של ישראל לא מהני כיון דאי נימא דנעבד אין ביד ישראל לבטלו כיון דאין הטעם משום גזירה לא חשיב גזירה לגזירה ושפיר הקשה הש"ס לשמואל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושי' התוס' שם ד"ה וסתמא כר"מ דאמאי לא משני לשמואל הך תירוצא ובזה א"ש דבאמת לא שייך לומר דבשביל רבותא דצלמים עצמן אסורין נקיט שברי צלמים להיתרא ולא נקיט שברי ע"ז דכחא דהיתרא עדיף אך באמת לפי מה דמסיק סתמא כר"מ יש כחא דהיתרא בשברי צלמים אף דהוא דבר שיל"מ דר"ל סובר דטעמא דר"מ בצלמים משום גזירה וממילא מותר בביטלו ישראל דהוי גזירה לגזירה אבל לשמואל דמוקי באנדרטי של מלכים לא מצי למימר הך תירוצא ודו"ק היטב:

והנה בהא דקאמר הש"ס לקמן בפלוגתא דרב ושמואל ומסיק שם דכ"ע עובדין לשברים והכא בשברי שברין קמיפלגי והקשו שם דהא כאן קאמר שמואל דשברי ע"ז מותרים ומשמע דנשתברה מאלי' מותר וכתב הריטב"א בשם רבו דהיכא דעיקר ע"ז קיימת רק שנפלו ממנה שברים השייכים לה סובר שמואל דאסור והיכי דכל הע"ז נשתברה מאלי' סובר דמותר והנה במוצא שברים לכאורה יש לומר דגוף הע"ז קיימת אלא דהא דקאמר שמואל ואפילו שברי ע"ז איירי דחזינן דגוף הע"ז נשתברה וא"כ מה הקשה הש"ס ממתני' דמוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין הא שברי כו"ם אסורין ולמה לא נימא דשברי צלמים מותרים אף היכי דיש לומר דגוף הצלם עדיין קיים מ"מ השברים מותרין משום דיש שני צדדין להתיר שמא לא נעבד ושמא בטלו עכו"ם דבזה פשיטא דאף שנשאר עדיין גוף הע"ז מ"מ נתבטל כמו שיפוה לצורכו דנתבטל אבל בע"ז אף דמותר לשמואל היינו משום שיש שני צדדין להתיר שמא נתבטלה ע"י נכרי ושמא נשתברה מאלי' וכיון דיש לומר דגוף הע"ז קיימת דבזה לא מהני נשתברה מאלי' אסורין השברים וצריך לומר כיון דמשמע לי' דלא ידעינן השברים מאין באים כמו דקאמר בלשון המוצא שברי צלמים וכן הא דקאמר מצא תבנית יד או תבנית רגל משמע לי' דא"י מאיזה ע"ז נפל וכיון שכן יש כאן שני צדדין להתיר שמא נשתברה מאלי' ולא נשאר עיקר ע"ז קיימת ושמא ביטלה העכו"ם ואז אף דעיקר ע"ז קיימת בטלה גם גוף הע"ז ושפיר דייק הש"ס ממתני':

ואמנם לכאורה קשה הא אין כאן גדר ס"ס כלל דשם אונס חד הוא ועיקר הספק הוא על השברים כיון דאינו ידוע מאיזה ע"ז נפלו ונשתברו השברים האלו ואין לנו לדון על העכו"ם עצמה רק על השברים א"כ מה לי שנשברו מאליהן ואין הע"ז קיימת מה לי שבטלה העכו"ם בין כך ובין כך שם ביטול אליל עלה ולא חשיב ס"ס ואמנם כבר כתבתי במקום אחר דהיכי דיש שני צדדי היתר המורים על ענין אחד אף דלא חשיב ס"ס גמור דהוי כמו שם אונס חד וכדומה מ"מ עכ"פ קרוב הדבר להתיר יותר ויש להתירו מטעם רוב רק היכי דהמה ענינים נפרדים ואין השני ספיקות מורים על ענין אחד בזה בעינן ס"ס גמור וה"ה בזה כיון דנעשה ענין השבירה ויש לנו שני צדדים בענין העשי' או שנשברו ע"י עכו"ם או שנשברו לגמרי מאליהן בזה כיון דיש כאן רובא שנתבטל באופן