ישועות יעקב סד

כאחד טמא א"כ ע"כ צריך אתה לומר שקדמה השער לבן וע"ז ליכא חזקה כלל דמשום חזקת הגוף אין לומר שהשער לבן קדמה את הבהרת ודי דנימא דשניהם באים כאחד וזה טמא לשיטה זו אלא ודאי כדעת הר"ש:

והנה אי נימא דבהרת ושער לבן שבאו כאחת טהור ע"כ דגזירת הכתוב לטהר והטעם דבעינן שער לבן בבהרת משום דבזה אמרי' דבהרת גרמה לשער לבן שיבוא וכמו שאנו רואין הזקנים וחלושי כח ששער ראשם וזקנם מתלבנות וכמו כן זאת הבהרת גרמה לשער לבן שיבוא מחמת חלישת הבהרת משא"כ בשער לבן קדים לבהרת א"כ חזינן ששער לבן אינו מחמת סיבת הבהרת ולפ"ז כשבאים כאחד השער לבן והבהרת לא אמרינן דחלישת האדם מן הבהרת גרמה שער לבן כיון שבאו כאחד הבהרת ושער לבן וצריך לומר דגזה"כ ושער לבן בבהרת משמע שהשער לבן בא אחרי הבהרת והנה הר"ש כתב דטעם רבנן דמטמאין משום דסברי דקרוב הדבר שבהרת קדמה וגרמה לשער לבן שיבוא דראוי לתלות השער לבן בסיבה ורוב פעמים באו השערות לבנות אחר הבהרת ועדיין קשה דילמא באו כאחת דג"כ טהור לשיטת הר"ש והנה טעמא דר"י דסובר טהור משום דמצד חזקת הגוף שהיא חזקה מעולה ביותר אי אפשר לומר שבהרת קדמה וכשאנו מסופקין שמא באו כאחת אף דנימא דטמא כשבאו כאחת מ"מ מהכ"ת להחמיר בספק נגעים הרי כתיב לטהרו בתחלה ואי נימא דזה הספק קרוב לודאי שהבהרת קדמה וגרמה שיתלבנו השערות הרי סותר אתה חזקת הגוף כיון דאתה אומר שבהרת קדמה ואי נימא שבאו כאחד שאין כאן סתירה כ"כ כיון שאתה דן על קדימת השערות לבנות א"כ אין לנו לומר שבהרת גרמה שיתלבנו השערות דהרי אין הבהרת קדמה בזמן והוי ספק השקול ובספק השקול אזלינן בנגעים להקל אבל ת"ק דמחמיר בספק נגעים א"כ ליכא כאן חזקה לטהר כיון דאף בבאו שניהם כאחת טמא ולענין זה ליכא חזקת הגוף לומר דדוקא השער לבן קדם ולענין אי שער לבן קדם או באו שניהם כאחד הוי ספק השקול ודוק היטב:

ואמנם באמת העיקר כדברי הר"ש דאם באו שניהם כאחד טהור כפשטא דקרא ושער לבן בבהרת דמשמע שבהרת קדמה לשער לבן אז הוא סימן טמא והא דהקשה בס' ש"מ דיש כאן שני צדדי היתר שמא בהרת ושער לבן באו כאחד ושמא שער לבן קדמה לבהרת מלבד דהוא שם אחד כמש"ל גם בלא"ה לק"מ ותחלה אומר אני מה שהקשה הר"ש מ"ט דרבנן דמטמאי בספק איזה מהן קודם מי לית להו חזקה דגופא הרי הם סוברים דאזלינן בתר חזקת הגוף אפילו ביש חזקת ממון הסותר אמנם הדבר נכון דהרי כבר כתבתי דהתוס' מדמי ספק נגעים לשאר ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא וא"כ לא מהני לדידהו חזקה לענין לטהר ברה"י דילפינן מסוטה דעשה בה ספק כודאי אף במקום חזקה ור"י סובר כיון דכתיב לטהרו או לטמאו ופתח הכתוב בטהרה תחילה אזלינן בתר חזקה ולק"מ קושית הר"ש ובזה גם קושית בעל ש"מ מיושב על נכון דאף אי נימא דיש לנו שני צדדי היתר היינו שמא בא שער לבן קודם ושמא באו שניהם כאחד דטהור ג"כ כיון דרבנן מדמי' ספק טומאה בנגעים לספק טומאה ברה"י הרי קיי"ל כל מקום שאתה יכול להרבות ספיקות ברה"י טמא דאף שני ספיקות לא מהני וא"כ כאן שאין כאן ס"ס גמור אלא שיש שני צדדים להקל כיון דמ"מ מידי ספק לא נפיק אלא דקרוב להתיר יותר מלאיסור זה לא מהני בספק טומאה ברה"י וז"ב כשמש:

והנה בהך דאמרו דספק נגעים להקל אימתי בזמן שלא נזקק לטומאה אבל בנזקק לטומאה ספיקו להחמיר מפרש עלה במשנה שנים שבאו לכהן בזה כגריס ובזה כסלע ואח"כ נמצא בזה כסלע ובזה כסלע נמצא דאחד מהן פשה נגעו ואחד מהן עמד נגעו במקומו וא"י איזה הוא אזלינן להקל וכשאח"כ נמצא בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד ונמצא שניהם טמאים מכח פסיון ואח"ז נעשו שניהם כסלע כיון שכבר נזקק לטומאה בעת שהי' מהם כסלע ועוד שניהם טמאים ובתורת כהנים דרש מקרא דכתיב ואם פשה תפשה וכו' וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ובנזקק לטומאה טמא דכתיב ואם תחתי' תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק והיינו משום שנזקק לטומאה ובש"ס דנזיר אמרו דס' נגעים להקל מדכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה ללמד דספק להקל ולכאורה קשה אי איירי בנזקק לטומאה וכשיטת ר"ת איך יליף מקרא לטהר ספק הא יש קרא אחרינא לטמא הספק בנזקק ואי איירי באינו נזקק לטומאה וכשיטת החולקים על ר"ת הא כבר ילפינן מקרא לטהר הספק:

ונראה לי דבאמת לכאורה קשה אמאי נקיט הש"ס בשנים שבאו אל הכהן ואינו יודע איזה מהן פשה נגעו למה לא נקיט באחד שבא אל הכהן והסגירו ובימי הסגר הלך לו הכהן או שמא וא"י אם הי' מוסגר ע"י נגע כגריס ועכשיו פשה הנגע או הי' מוסגר ע"י נגע כסלע ועמד הנגע בעינו ואמנם הדבר נכון דידוע מ"ש התוס' בהך דשני נזירים שאמר להם אחד ראיתי א' מכם שנטמא שניהם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואקשינן עלה תרי והוא הוי לי' תלתא וכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ואמאי מביא קרבן טומאה ומשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וקשה א"כ הו"ל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא ואמאי מביא קרבן טהרה וכתבו' התוס' דדוקא בדבר שיכול להיות כמו סוטה דיוכל להיות שנטמאה או לא נטמאה אבל כאן שהאחד ודאי נטמא והאחד נשאר בטהרתו אלא שאנו מסופקין מ' מהן נטמא ומי מהם עמד בטהרתו זה לא ילפינן מסוטה לא לטמא ולא לטהר רק דאזלינן בתר חזקה. ומעתה א"ש דנקיט הך חילוקא בין נזקק לטומאה ללא נזקק בגוונא כזה בשנים שבאו לכהן וא"י מי הוא הטהור ומי הטמא דבזה כיון שהדבר אי אפשר להיות כמו סוטה לא ילפינן מסוטה וממילא אזלינן בתר חזקה אבל בספק בהרת קדמה או שער לבן קדמה כיון שהדבר נוגע לאדם אחד לטהרו או לטמאו אפשר דלא מהני בזה חזקה דדומה