ישועות יעקב סג

דאזלינן בתר חזקה והיא קושיא נפלאה:

ונראה לפע"ד ליישב דכבר כתבתי לעיל דלכאורה קושי' התוס' לק"מ לר"י דסובר ספק נגעים דהיינו ספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדמו אזלי' לקולא משום דכתיב לטהרו או לטמאו ופתח הכתוב בטהרה תחלה ואף לרבנן דסברי דספק בהרת קדמה לשער לבן טמא מ"מ בשאר ספק נגעים אזלי' לקולא מקרא דלטהרו וכו' וא"כ שפיר קשה דילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא והוי ספיקא בנגעים דאזלי' לקולא והוא תימא לכאורה. ונ"ל דבאמת נוכל לומר דקרא דלטהרו דאזלי' בנגעים לקולא הוא משום דאזלי' בתר חזקה שלא נטמא בנגע ואי דקשי' קרא למה לי בלא"ה אזלי' בתר חזקה זה אינו דהרי בכל ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אף דאיכא חזקה וגלי קרא דבנגעים לא שייך דין ספק טומאה והיכי דאיכא חזקת טהרה מקילין בספק זה אבל לא עדיף משאר ספיקות דמחמירין בהו היכי דליכא חזקה לטהר ומעתה אף לפי הס"ד דש"ס דיליף חזקה ג"כ שפיר הקשו רבותינו בעלי תוס' עפ"מ שהקשו בעצמם דמנ"ל למילף מנגע היכי דאיכא ריעותא ותירצו דשפיר יליף דחזי' דאף דסוף שבוע חסרה הנגע מטמאין לכל אותם שבאו לשם בימי הסגר ולא אמרי' דחסרה מתחלה בעת ההסגר עכת"ד וע"ז שפיר הקשו דילמא הטעם דמטמאין לאותן שנכנסו לבית בימי הסגר אף דאיכא ריעותא משום דאף בספק השקול מטמאין משום דספק טומאה ברה"י טמא וספק נגעים דמטהר הכתוב היינו משום שיש לו חזקה דלא איתרע כלל וגלי קרא דאף דבשאר ספק טומאה אף היכי דאיכא חזקה טמא בנגעים דומה לשאר איסורים ומעתה א"ש מה שתי' התוס' דהוי דבר שא"ב דעת לשאול דאף ברה"י טהור והיינו מקרא דהבשר אשר יגע בכל טמא ואין לומר משום דמקילין בספק לאו ומחמירין בספק כרת דהיינו בטומאת הגוף שהוא בכרת קשה אמאי לא מוקמי' מילתא אחזקה דבחזקה דלא איתרע פשיטא דמוכח דאזלי' בתרה דאל"כ ניחוש שמא בציר לה שיעורא ואין לומר משום ספק טומאה ברה"ר דהרי נגעים אזלי' בספיקו לקולא מקרא דלטהרו ואין לומר משום חזקה מטהרין בנגעים א"כ מוכח דאזלי' בתר חזקה עכ"פ היכי דלא איתרע וא"כ יקשה אמאי ס' טמא בטומאת הגוף ניזל בתר חזקה ועכצ"ל דלאו משום חומר איסור כרת קאתינן עלה רק משום דהוא ס' טומאה ואם כן אף בטומאת בשר למה הקילה תורה בספיקו א"ו דיש חילוק בין דבר שיש בו דעת לשאול וא"כ אף בית הוי דבר שא"ב דעת לשאול א"ו משום חזקת הגוף אנו מטמאין ומוכח דאף היכי דאיתרע דהרי אף שחסר לבסוף אנו מטמאין אדם הנכנס לתוך הבית בימי הסגר ודו"ק היטב:

והנה בהך מילתא דקאמר אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור לא נתברר הדין אם שניהם באים כאחת בהרת ושער לבן מה דינו כי הדיוקים סתרי אהדדי וראיתי להר"ש פ"ד מס' נגעים שכתב דדוקא בקדמה הבהרת ואח"כ באו שני השערות אבל בבאו שניהם כאחת טהור וכן נראה מדברי הרא"ש שם והנה אי נימא כן קשה לכאורה דבאינו ידוע אם בהרת קדמה או שער לבן קדים יש לנו שני צדדין להקל שמא השער לבן קדים ושמא הבהרת ושער לבן באו כאחת וצריך לומר דזהו שם אונס חד הוא כיון דבעינן שבהרת קדמה לשער לבן א"כ מה לי שבאו כאחת או ששער לבן קדים כיון דעיקר הספק אי בהרת קדמה או לא ואח"ז ראיתי בס' שיטה מקובצת מס' כתובות שהביא בשם רש"י במהדו"ק שדעתו שאף בבאו שניהם כאחד בהרת ובה שער לבן טמא ודיוקא דסיפא דוקא דקדם שער לבן לבהרת טהור ודנקט ברישא בהרת קדמה לשער לבן הוא משום דכן לישנא דקרא עייש"ה וכתב דיצא לרש"י כן דשניהם כאחד טמא משום דאי נימא דשניהם כאחד טהור למה מטמאי רבנן הא יש כאן שני ספיקות לטהר עייש"ה ונראה לי דהרב סובר דאף דשם אונס חד הוא לא חשיב ס"ס גמור מ"מ שני צדדי היתר חשיב ומעתה קרוב להיתר יותר מלאיסור והיכי שאינן דברים נפרדים חשיב כמו ס"ס דרך משל סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות חשיב כמו רובא ואם הי' מחצה מפילות ומחצה נקבות פשיטא דהי' מותר ולא חשיב שם אחד דאינו זכר בר קיימא דזוקק לחליצה משום דמ"מ ע"י שני הצדדים נתמעט חלק הזוקק לחליצה אבל בהך דשם אונס חד הוא השני צדדי היתר אינן ממעטים את חלק האיסור וא"כ ה"ה בזה אף דשם אחד הוא ממעט חלק האיסור דהיינו בהרת קדמה לשער לבן דביאת בהרת עם שער לבן לפעמים בהרת קדמה ופעמים שער לבן קדים ופעמים שניהם כאחד זהו כוונת הרב:

עוד נתקשיתי זה ימים בתשובה אחת למה יחשב זה חזקת הגוף דנימא שער לבן קודם לבהרת דהרי כל ענין חזקת הגוף דנימא שלא נתחדש בזה ענין חדש והדבר הוא כמו שהי' מקודם ואתה צריך לומר כמו שהי' מתחלה בלי בהרת כן הוא כעת ג"כ בלי בהרת ואף דראינו בהרת לפנינו תלינן אותה באיחור הזמן א"כ בשער לבן נמי ניתלי באיחור הזמן מכח חזקת הגוף דמה לי ענין חדש של בהרת או של שער לבן ואי דזה טהור אם נולד שער לבן קודם ואם נולד בהרת קודם הוא טמא זה חשיב חזקת טהרה ולא חזקת הגוף שאינו תלוי בענין טהרה או טומאה רק בלידת ענין חדש וכ"כ בס' תבואות שור סי' ל"א בענין מים שנמצא בראש וספק אם הראש מקיפו עייש"ה שכתב ג"כ סברא זו דחזקת הגוף אינו תלוי אם אסור או מותר רק אם נתחדש בזה דבר אם לא וגם קשה קושית התוס' הא טעמא דר"י משום דכתיב לטהרו או לטמאו ופתח הכתוב בטהרה תחלה ואמנם באמת לפמ"ש כל הדברים נכונים ועמוד והתבונן בזה דאי נימא דאם הבהרת ושער לבן באו כאחד טהור הוא ודוקא בבהרת קודם לשער לבן טמא א"כ כשאנו דנין אי בהרת קודם או שער לבן קודם הביאור דשמא בהרת קדמה ע"ז אנו מעמידין אותו על חזקת הגוף לומר שאחר זמן בא הבהרת מאי אמרת גם השער לבן בא אח"כ מה בכך הרי אף אם באו שניהם כאחד טהור אבל אי נימא דאם באו שניהם