ישועות יעקב נט

דאל"כ קשה אמאי יטמא הבית נימא דאוקמה אחזקתו חזקת טהרה ואין לומר משום שיש לנו שני צדדים להחמיר שמא לא נימוק הולד קודם יציאתו לאויר העולם ולא נתבטל ואת"ל נימוק הולד שמא נימוק מקודם ולכך מטמאין הבית דס"ס עדיף מחזקה זה אינו דחשיב כמו שם אונס חד הוא ואמנם הרי יש נ"מ בין הספיקות לענין טומאת יולדת ואין לומר דבלא"ה טמאה טומאת לידה משום דכתיב אשה כי תזריע אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה דנימוק הולד אפ"ה טמאה דהרי רבנן דרשי להאי קרא דבעי' שתהי' יולדת ממקום שמזריע למעט יוצא דופן ולדידהו הא דטמאה לידה ע"כ משום דלא נימוק הולד וא"כ יש כאן שני צדדין להחמיר שמא לא נימוק ושמא נימוק קודם שהגיע לכלל טומאה דאז לא מהני הביטול ואמנם לר"ש דסובר נימוק הולד קשה למה הוצרך לזה והרי אף אם הי' סובר כדברי רבנן דספק נימוק הי' לנו לטהר משום דיש חזקה חזקת טהרה ולר"ש ליכא שני ספיקות לטמא דהרי חשיב שם אונס חד הוא כיון דהוא דריש להך קרא דאשה כי תזריע לענין זה דאף נימוק הולד אמו טמאה לידה א"כ חשיב שפיר שם אונס חד הוא ולמה הוצרך ר"ש לחלוק על רבנן בענין נימוק הולד הא לר"ש מטעם אחר טהור כיון דספיקא הוא אוקמינן בחזקת טהרה א"ו דרבנן סברי דרובן אינן נימוקין ור"ש סובר דספיקא הוא עכ"פ וזה נחמד ודו"ק היטב:

נחזור לעניננו דלכאורה קושי' הריטב"א אינה קושי' דאף דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אין לנו להקל באיסור תורה ובזה נראה לי דיש ראי' לדעת רש"י דמיעוט שליות יש שאין להם ולד כלל דהנה באמת בהא דקאמר הש"ס משום ביטול ברוב נגעו בה הקשו התוס' מה מהני ביטול ברוב שלא יטמא טומאת אהל הא בהך דנבילה בטלה בשחיטה קאמר הש"ס הא דמהני ביטול היינו לענין טומאת מגע אבל לא לענין טומאת משא דטומאה איתא וה"ה לענין טומאת אהל כיון דטומאה איתא. ואמנם רבינו הגדול בפרק כתב בהא דמטמא במשא ואינו מטמאן במגע דטומאת משא הוא רק מדרבנן דכיון דטומאה כמאן דאיתא דמי החמירו חכמים בדבר והא דמטהר ר"ש לגמרי ואף טומאה דרבנן ליכא היינו כיון דיש כאן מיעוטא דשליא שאין בהם ולד אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דאין בהם ולד ואף דלענין דאורייתא לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה כאן כיון דאף אם יש בה ולד אין כאן טומאה דאורייתא דנימוק הולד עד שלא יצא ובטל ברוב רק מדרבנן יש לה טומאה סמכינן על הך סברא לומר שמא אין ולד כלל בשליא ודו"ק:

והנה כבר ביארתי בחיבורי ישועות יעקב בכמה מקומות מה שכתב הרדב"ז דאם יש ספק אחד לפנינו והוא נוגע לדבר תורה ולדרבנן שאם תאמר שהדבר נעשה באופן האסור גם לענין דרבנן ראוי להחמיר ואם תאמר שהדבר נעשה באופן ההיתר גם דבר תורה מותר כיון שאנו מחמירין בשל תורה גם לענין דרבנן מחמירין דאל"כ יש זלזול לדרבנן. ומעתה קשה כאן כיון דזה הספק נוגע ג"כ לענין אם תטמא האשה טומאת לידה דאם אין ולד בשליא אין האשה טמאה לידה וכיון דע"כ משום ספק טמאה לידה דהוא מילתא דאורייתא ואמרי' דיש ולד בשליא מהכ"ת נימא לענין טומאת הבית דבטל ברוב הא מדרבנן לא מהני ביטול ברוב וספק דאין ולד בשליא אי אפשר להצטרף כיון דיש כאן דבר של תורה דאתה מחמיר בו אף לענין דרבנן מהראוי להחמיר ולמה יתבטל ברוב הא טומאת אהל כטומאת משא יחשב דמטמא מדרבנן ולומר שמא אין כאן ולד אי אפשר כיון דאתה מטמא אותה טומאת לידה ומחזיקו בולד. ואמנם הדבר נכון דלענין לטמא את האשה טומאת לידה אין לנו חזקה הסותרת כיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם א"כ בלא"ה טמאה טומאת נדה ואין נ"מ בטומאת לידה רק לענין אם עמדה בתוך ימי נדתה וכבר ראתה דמצד הנדה תחשב ז' ימים מיום ראייתה קודם לידה ומצד לידה צריכה למנות שבעה ימים מיום הלידה ועכ"פ כיון שכבר טמאה היא אין לה חזקת טהרה ועיין בתוס' כתובות בהך דספק בהרת ויבואר באריכות במקום אחר וכיון שכן אין כאן סתירה דלענין טומאת האשה ליכא חזקה ולענין טומאת הבית יש חזקה וזה ברור:

. סימן כו. ב"ה יום ד' כ"ו שבט הב"א לנקו"ת לפ"ק לבוב. לכבוד אהו' ידידי מנוער ואהבת עולם אהבתיו כבוד הרב החסיד המפורסם מו"ה שמעון נ"י יום אתמול בלילה הגיע עדי מכתבו דורש דבר ה' לתורה ותעודה שש אנכי בשלומו וע"ד השאלה בהמקוה אשר שאבו אותה עד היסוד ואח"ז דלו מים ע"י כלים שאינם מנוקבים ונתנו ג"כ הרבה מים חמין לתוכה וגם אחר המעשה שלח כת"ר להמורה לתקן הדבר על להבא ונתרשל המורה בזה ואח"ז הגיד טעמו שלא להוציא לעז על הטובלים מקודם ומעכת"ה כי בערה בו אש יראת ה' אשר בקרבו כתב כמתמיה מאוד על המורה ההוא. ידע כת"ר כי טעמו של המורה בלי ספק לאשר בקהילתכם יש מעיין נובע אשר ממנו נתמלא המקוה וסמך המורה הנ"ל על דעת רוב הפוסקים דשאובין אין פוסלין במעיין וע"כ נתרשל בדבר ואמנם לגוף הדין והצדק הדין עם מעכ"ת והדברים באים באריכות בב"י סי' ר"א באות מ"ה וגדול האחרונים בעל הב"ח החמיר בדבר וגם מהרמא"י בהגה"ה החמיר בדבר במקום שאפשר לתקן ועוד טעם א' נוסף ממה שבא בדברי האחרונים אשר בעיני ראיתי כי בעת שממעטים מי המקוה למען יוכלו להטיל לתוך המקוה מים חמין הם פוקקין נקבי הנביעה כי מה בצע כשיתמעטו מי המקוה ע"י הדלי' אשר דולי' מי המקוה אם יתרבו ע"י מי הנביעה אשר הם קרים מאוד ובעת הפקק מי הנביעה בטל תורת מעיין מן המקוה מאחר שדברים הפוקקי' בהם את המקוה מפסיקין בין המעיין להמקוה ובאותו עת השאובים פוסלין את המקוה ואינה חוזרת להכשרה ובחידושי לטור יו"ד כתבתי דאף במעיין דאין שאובה פוסלת