ישועות יעקב נא

בדינים אלו הארכתי בחידושי על כל קוץ תילי תילין של הלכות אמנם בנידון דידי' אין מקום לזה מאחר שלפי מאמר הבקיאים הוא בא מחולשת האם והאם הוא המקור בעצמו מה בכך שבא שפע הדם מחמת חולשת האם אטו הדמים שבאשה דמי המקור אינן מטמאין רק כשהאשה היא בריאה ואם המקור נחלש קצת אינה טמאה נדה וכבר כתב דבר זה אבי זקיני הגאון חכם צבי בתשובה ואם אמנם מה שרצה הגאון ז"ל ליישב בזה קושי' הרא"ש בתשובותיו בהא דקאמר הש"ס בנדה פרק המפלת באשה שהיתה מפלת כמין שערות וכמין קליפות אדומות ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו יש לה מכה במעי' תטיל למים אם נימוחו טמאין וכו' והקשה הרא"ש כיון דדם מכה הוא אף אם נימוחו טהור וכתב זקיני הגאון ז"ל דשם הא דקאמר מכה יש לה היינו חולשת האם ולכך אם נימוחו טמאים זה אינו מספיק דא"כ דברי הרופאים שאמרו מכה יש לה במעי' דברים בטלים הם כיון דאינו מעלה ואינו מוריד לענין טהרת האשה לבעלה ואם אינן נימוחין מטעם אחר טהורים לא מטעם מכה ועוד הרי הרא"ש בעצמו כתב דדם יבש מטמא וא"כ מה מועיל שלא נימוחו אלא ודאי שעל דברי הרופאים סמכו וקו' הרא"ש במקומה עומדת ואמנם דברי הח"צ בעצמו נכונים מאוד דכיון שהדם בא מחולשת האם ודם מקור הוא מהכ"ת נימא שהוא טהור ואדרבה לפמ"ש גם מדברי הרא"ש אין ראי' לסתור דברי הח"ץ וגם בשו"ת דבר שמואל להרב הגדול החסיד מהר"ש אבוהב בסי' כתב בפשיטות דדם הבא מחולשת ורפיון האם טמא כמו ראיי' גמורה עייש"ה ולקמן יבואר מה שכתב הרב"י בסי' קפ"ח במעשה שכתב הר"ש באשה שנעקר מקור שלה שכתב הרב"י דלא שייך לטהרה משום מכה והד"מ חולק עליו ויבואר באריכות אי"ה:

ומעתה לא הי' מקום לפלפל כאן בענין מכה אם בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם וחילוקי דינים הנזכרים בהגהת מהרמא"י סי' קפ"ז אשר פלפל בהם כבודו אמנם לאהבתו אמרתי לבא על הסדר והנה מעלתו דקדק בש"ס דנדה (ד' ס"ו) בהך דרואה מחמת תשמיש דקאמר ואם יש לה מכה תולה במכתה ואח"ז קאמר ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יורד ברישא משמע דתולה אף במכה שא"י אם מוציאה דם ובסיפא משמע דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם והדבר נראה דרישא איירי לענין רואה מחמת תשמיש לענין שתהי' אסורה לשמש עם בעלה בזה כיון דאין הדבר רק מדרבנן כמ"ש רוב האחרונים דמטעם וסת נגעו בה בזה אף שאינו ידוע שמכתה מוציאה דם כיון שיש לה מכה תולה בה אבל בסיפא לענין לטהרה בלי ספירת שבעה בזה בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם. ואמנם אם נימא כן עדיין קשה דהרי במקום שיש לתלות הדם בצדדין והמכה היא במקור טהורה מטעם ס"ס ספק מן הצדדין ס' מן המקור ואת"ל מן המקור שמא מן המכה ואף לענין שבעה נקיים מהני הטעם דס"ס ואמנם באמת הרב הש"ך הקשה על דברי רמ"א שרוצה להתיר מטעם ס"ס דהוי כמו שם אונס חד דמה לנו אם הוא מחמת מכה או דם צדדים שניהם דם טהור הוא. ובימי ילדותי כתבתי דספק זה שמא דם צדדים הוא מתיר אף הדם עצמו או האשה טומאת ערב אבל ספק שמא מן המכה אינו מטהר רק האשה לבעלה אבל הדם טמא והאשה טמאה טומאת ערב למ"ד מקור מקומו טמא אח"ז מצאתי שכבר קדמני בזה הגאון מו"ה יונתן בס' כו"פ להלכות נדה ואמנם לרבי דסובר מקור מקומו טהור א"כ אין ספק א' מתיר יותר וע"כ בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם וזה שפירש"י דכל הך רישא רשב"ג הוא והיינו מדקתני שלשה פעמים והתוס' דחו זה וכתבו דבנוסח כזה אף רבי מודה דבעינן שלשה פעמים ולי נראה דע"כ הך רישא רשב"ג הוא מדקתני ותולה במכתה ומשמע אף שא"י אם מוציאה דם והיינו משום דיש כאן שני ספיקות וע"כ משום דספק א' מתיר יותר והיינו מן הצדדין דספק זה מתיר אף לטהר הדם וגם האשה עצמה מטומאת ערב והיינו כרשב"ג דס"ל מקור מקומו טמא דלרבי דסבר מקור מקומו טהור אין ספק א' מתיר יותר מחבירו ובעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ולכך בהא דקאמר הש"ס ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום נקט שמוציאה דם לפי שהם דברי רבי וזה ברור ודו"ק היטב:

והנה לדעת הש"ך ואחריו החזיק זקיני הגאון בעל שערי אפרים דלענין שלא להצריכה שבעה נקיים בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ולענין שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש שתיאסר עולמית די שנדע שיש לה מכה באותו מקום אף שא"י אם מוציאה דם הי' אפשר לומר דבאמת התוס' במס' גיטין כתבו אהא דילפינן דעד א' נאמן באיסורין מנדה דכתיב וספרה לה ודרשינן לה לעצמה והקשו שם דא"כ אף היכי דאיתחזק איסורא נמי דהרי נדה חשובה איתחזק איסורא ותי' דאינה חשובה בחזקת רואה כל שעה והיינו שעשוי' ליפסק ותהי' טהורה וכשאומרת טבלתי נאמנת משום שבידה לטבול עצמה והנה באשה שמוחזקת לרואה מחמת תשמיש דהיא בחזקת איסור עולמית איך תהי' נאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום הרי סותרת חזקת איסור שבלי אמירתה היתה אסורה עליו עולמית ואמנם כבר כתב בהגהת מיימוני דאף אם היא בחזקת איסור לפנינו ומוחזק בשם איסור ולפי דברי העד לא הי' כאן איסור מעולם ובטעות החזקנו הדבר באיסור נאמן העד אף לסתור החזקה א"כ באומרת מכה יש לי אף שאמרה כן אחר ראיי' שלישית שראתה מחמת תשמיש מ"מ נאמנת כיון שלפי דברי' לא היתה אסורה מעולם שדם מכה הוא זה ואמנם אי נימא דצריכה להמתין שבעה נקיים אף שידוע בבירור שיש מכה באותו מקום רק שמותרת לשמש אחר ספירה וטבילה קשה למה תהי' נאמנת הרי היתה בחזקת איסור אף אם כנים דברי' שיש לה מכה באותו מקום ולמה תהי' מותרת לבעלה ע"י אמירתה דמכה יש לי באותו מקום דילמא שקר בימינה כיון דאיתחזק איסורא ואינו ברור שתיפסק החזקה ואדרבה בודאי תראה עוד אחר תשמיש. ואמנם באומרת מכה יש לי באותו מקום