ישועות יעקב מט

חז"ל שלא לבא עלי' בעת וסתה וכמו כן בהרגישה שבודאי אילו הי' נותן לב לקיים דברי חכמים מבלי לבא עלי' לא בא לידי עבירה ואף אם היתה בודקת עצמה בודאי היתה מוצאת דאורח בזמנו בא והרגשת פתיחת המקור או זיבת דבר לח הי' מצילו מן החטא ואם בדק בודאי מצא אבל בדיקת אשה שאין לה וסת הוא מחשש שמא תראה אף דמהכ"ת נימא שתראה כעת ואשה בחזקת טהרה היא רק משום כיון דע"כ פעם אחת תראה א"כ אי נימא שלא תבדוק עצמה כלל ע"כ פעם אחת תגיע לידי קלקול אבל אין הדבר ברור שאם היתה בודקת עצמה היתה טמאה והיתה ניצלת מן החטא ואפשר שהיתה מצאה עצמה טהורה ואח"כ בא הדם באמצע תשמיש ומעתה ה"ה בהרגישה ומצאה מראות טהורות כיון דאין הרגשה ראי' שהיתה מוצאת עצמה טמאה בעת הרגשה כיון דיש מראות טהורות וא"כ אנוס הוא ואינו חייב קרבן וצריך לאוקמי בשעת וסתה ואם הרגישה בשעת וסתה ומצאה מראות טהורות וטמאות בודאי תלינן הרגשה במראות טמאות כיון דעת וסתה היא שרגילה לראות בעת ההוא מראות טמאות ושפיר קשה לאח"ז אמאי פטורה מן הקרבן ודו"ק היטב:

ומעתה מיושב קושיתנו דשפיר נוכל לומר דמשנתינו איירי בהרגישה רק דמצאה מראות טהורות ומראות טמאות וא"כ מצד הרגשה הי' אפשר לומר דהרגשה היא מכח מראות טהורות דבאים מן המקור ומראות טמאות באים מן העלי' וע"כ קאמר שחזקתן מן המקור דהיינו דשניהם באים מן המקור כיון דהמקור מרובה בדמים טמאים אמרינן דדמים טמאים באים מן המקור אף דעלי' מקרבא טפי והוי לן למימר שמא דם טמא בא ממקום הקרוב ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק מחמת דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אבל קורבא דמוכח לא חשיב כאן דבאמת רואה בהרגשה אלא דהספק אם הרגשה בא לסיבת דמים טמאים או שבא מחמת מראות טהורות. אמנם עדיין קשה דהרי תני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא משום דחזקתו מן המקור ושורפין עליו התרומה וחייבין על ביאת מקדש וקשה אי מיירי בהרגשה פשיטא דהרגשה חשיב כודאי ועוד איך פליג רב קטינא ואמר אין שורפין עליו את התרומה ואין חייבין על ביאת מקדש הא הרגישה ואין לומר כמ"ש דאיירי שנמצא מראות טהורות ג"כ מה בכך שנמצא מראות טהורות הרי אנן קיי"ל מקור מקומו טמא ומקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמא ואף כל מראות טהורות שיש במקור מטמאין את התרומה וכיון שהרגישה פתיחת המקור או דמים זבים במקור אף שהי' מראות טהורות או מראות טמאות טמאו את האשה טומאת ערב והדם פשיטא דטמא ומטמא את התרומה ואיך קאמר רב קטינא אין שורפין את התרומה אלא ודאי דאיירי שלא הרגישה כלל מפתיחת המקור או זיבת דבר לח במקורה וקשה ניהו דמטמא אף בלי הרגשה לענין טומאת ערב מ"מ הי' לן לומר דמן העלי' בא מדלא הרגישה ועכ"פ חשיב קורבא דמוכח ולשיטת הרמב"ם לא אזלינן בתר רובא היכא שיש כנגדו קורבא דמוכח אמנם אחר העיון אין כאן ראי' לסתור דעת הרמב"ם דבס"ד דש"ס דדייק דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ממתני' דפרוזדר אין ראי' דשם איירי בהרגשה ומצאה מראות טהורות ומראות טמאות ואינו מוכח דבא מן העלי' ולא ידע עדיין מהך דר"ח ולפי המסקנא קאמר הש"ס טעם אחר בהך דפרוזדר משום דמלבד הרוב דדמי המקור מרובים יש ג"כ מצוי דשם מצוי לזוב דמי המקור עיין בש"ס דב"ב וא"כ אף בקורבא דמוכח המתנגד אזלינן בתר רוב ומצוי. ובזה ישבתי על נכון סוגית הש"ס דב"ב בהא דדייק הש"ס דרוב וקרוב הלך אחה"ר ממתני' דתנן חזקתו מן המקור ודחה הש"ס רוב ומצוי קאמרת בהא ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר שורפין עליו את התרומה וכל העובר משתומם דילמא גם טעמו דר"ח משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וכבר הרגישו בזה רבותינו בעלי התוס' ובזה א"ש דבדר"ח דאיירי לענין שריפת התרומה ע"כ דאיירי בלא הרגישה וא"כ יש כאן קורבא דמוכח מדלא הרגישה ובקורבא דמוכח לא אזלינן בתר רובא אלא ודאי דאין הטעם משום רוב לחוד אלא משום רוב ומצוי דמהני אף נגד קורבא דמוכח ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח:

והנה בהא דקאמר הש"ס בפ"ק דנדה דטעמי' דשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן משום דאשה מרגשת בעצמה והלל כסבורה הרגשת מ"ר הוא כתבתי דהא דלא אמרי' הרגישה ולאו אדעתה דהרי לרש"י עיקר הטעם דקאמר הש"ס דשמואל מודה שהיא טמאה מדרבנן אף בלי הרגשה משום דאמרי' דהרגישה ולאו אדעתה ואמנם באמת לפי דברי התה"ד דהרגשה בעצמה אף שלא ראתה ואף בבדקה עצמה ומצאה טהורה מ"מ טמאה א"כ איך נימא הרגישה ולאו אדעתה כיון דבזה תלוי טהרת וטומאת האשה הרי מילתא רמי' עלה וביותר קשה מ"ש התוס' דבכתמים שיש בבגדי האשה אף בס"ד אמרינן ארגשה ולאו אדעתה ואיך נימא כן אם נימא דהרגשה לבד מטמא אותה ואמנם הדבר נכון דבאמת הא דהרגשה לבד מטמא היינו באשה שאין לה וסת וכ"ש באשה שיש לה וסת והרגישה בעת וסתה דאז אף שבדקה עצמה ומצאה טהורה מ"מ כיון שהרגישה טמאה אבל באשה שיש לה וסת ושלא בעת וסתה הרגישה ולא ראתה דם תלינן הרגשה בדבר אחר וכמו כן כל אותן הנשים שהן בחזקת מסולקת דמים אף שהרגישו אינן טמאין וכ"כ הרב בס' מנחת יעקב ויבואר לקמן הרבה ראיות לזה ומעתה הא דמחמירין לומר ארגשה ולאו אדעתה היינו באותן נשים שאין הרגשה לחוד מטמא אותן דהיינו באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה וכדומה וממילא החמירו חז"ל אף בשאר נשים אף שלא הרגישו דלא פלוג ועוד דמיחזי מילתא דרבנן כחוכא להקל בנשים שעלולות לראות דם כגון אשה שאין לה וסת ולהחמיר בנשים שאינן עלולות לראות דם כגון אשה שיש לה וסת ושלא בעת וסתה או בשאר נשים שהן מסולקת דמים אבל לענין הך דכל הנשים דיין שעתן דבאותן ד' נשים שהן בחזקת מסולקת דמים אף לב"ה דיין שעתן כמו דקאמר הש"ס לקמן