ישועות יעקב מח

שחזקתו מן המקור והטעם אף דעלי' קרובה מ"מ כיון דרוב דמים מן המקור ומזה דייק הש"ס במס' ב"ב דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וקשה תינח באשה שיש לה וסת והדם נמצא בפרוזדר סמוך או בשעת וסתה ואף באשה שאין לה וסת כיון דעלולה לראות אפשר לומר דחשיב דמי המקור מרובה ואזלינן אחר הרוב אבל באשה שיש לה וסת ומצאה הדם שלא בשעת וסתה בפרוזדר מהכ"ת נימא דדם המקור הוא אדרבה בעת ההוא שלא בזמן שרגילה לראות היא בחזקת מסולקת דמים ולמה לא נימא דדמי עלי' הוא כיון דעלי' קרובה היא ודמי החדר אינן מוחזקין כיון דהוא שלא בעת וסתה ואמנם בש"ס דנדה מבואר דהא דתני' במתני' ספיקו טמא היינו בנמצא מן הלול ולפנים דאז יש ראי' דמן החדר בא דאי מן העלי' מן החוץ איבעי' לאשתכוחי והקשו התוס' דבמס' ב"ב דייק מזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וכאן משמע דעיקר הטעם משום דדרך מציאתו מורה דמחדר קאתו עיין מ"ש בזה והנה התוס' במס' ב"ב הקשו דאיך דייק מזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף בקורבא דמוכח דהרי בדם הפרוזדר אין כאן שום הוכחה דאתי ממקום קרוב ונ"ל דבאמת ע"כ איירי כאן שלא הרגישה דבהרגישה ידוע שהוא מן המקור לא מיבעי' לדעת הפוסקים דבעינן הרגשה שנפתח מקורה אף לדעת הפוסקים דדי בהרגשת שדבר לח זב ממנה היינו במרגשת במקור הרגשת זיבת דבר לח אבל אם במקור לא הרגישה פשיטא דאינו מועיל לטמא אותה דבר תורה דמאין יבא הטומאה בפרוזדר אם קודם ביאתו לפרוזדר שהוא עת שהאשה טמאה בירידתו משם לא הי' לה שום הרגשה וא"כ קשה למה קתני שחזקתו מן המקור הא אינה טמאה מה"ת בלי הרגשה וצ"ל דכאן איירי לענין טומאה דרבנן או דאיירי לענין לטמא את האשה טומאת ערב דלענין זה אף בלי הרגשה טמאה דקיי"ל מקור מקומו טמא והנה רבינו ז"ל כתב דסתם דם בא בהרגשה ומה"ט מחייבין קרבן ותלינן שהרגישה וסברה הרגשת מ"ר הוא ולמה לא נימא שלא הרגישה כלל א"ו משום דסתם דם בא בהרגשה והיינו דם המקור בא בהרגשה וא"כ קשה כאן אמאי לא נימא מדלא הרגישה ע"כ דם עלי' הוא וצ"ל משום דרוב דמים מן המקור ע"כ בא בהרגשה וסבורה דהרגשה אחרת היא וקשה דהא דמי עלי' קרובה הוא וגם מוכח מדלא הרגישה שאינו דמי המקור ומזה מוכח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף בקורבא דמוכח דאין לך מוכח יותר מזה דלא הרגישה וזה ברור מאוד:

ואמנם דעת רבינו הגדול ז"ל דבקורבא דמוכח באמת לא אזלינן בתר רובא וכמו שיבואר לקמן אי"ה והיינו משום דחשיב הך דרוב דמים מן המקור דחשבינן לי' כודאי לענין דלא אזלי' בתר קורבא דדמי עלי' קרובים הם לקורבא דלא מוכח וצריך לומר אף דלכאורה חשיב קורבא דמוכח דמדלא הרגישה פתיחת המקור ולא דבר לח זב במקור ע"כ יש ראי' דדמי עלי' הוא צ"ל דבאמת איירי בהרגישה ואי דע"כ דמי המקור הוא ובהרגשה לחוד טמאה כמו שהוכיח בתה"ד אש"ם דנדה דהקשה לשמואל דסובר דבלי הרגשה אינה טמאה מש"ס דנמצא על שלה אותו יום טמאה וחייבת בקרבן ולאחר זמן פטורה מן הקרבן אי דארגשה לאח"ז נמי חייבת בקרבן ומזה ראי' דהרגשה חשובה ודאי טמאה וכן הביא רמ"א בהג"ה סי' ק"צ דברי תה"ד להלכה נ"ל דלכאורה קשה מה הקשה הש"ס במס' נדה אי דארגשה אף לאח"ז חייבת בקרבן והיינו משום דהרגשה לחוד מחייבת קרבן דהרי בנמצא מראות טהורות תלינן הרגשה במראות טהורות וא"כ דילמא איירי דארגשה אלא שמצאה גם מראות טהורות וא"כ משום הרגשה איננה טמאה רק משום מציאות מראות טמאות ותלי' אי מצאה אותו יום או לאח"ז וכתבתי בחיבורי להלכות נדה דלכאורה קשה מה מייתי התה"ד ראי' דהרגשה לבד די להחשיבה כודאי מהא דהקשה הש"ס לאח"ז אמאי טמאה מספק דילמא באמת הרגשה לחוד חשובה רק ספיקא משום דנגד חזקת הרגשה יש כנגדה חזקת טהרה של האשה אבל אם מרגשת בעת וסתה או סמוך לה דאז איתרע חזקת טהרה כיון דעכ"פ וסת חשיב ספק ראתה מה"ת כמו שיבואר א"כ אזיל לה חזקת טהרה של האשה א"כ הרגשה משוי כודאי וכיוצא בדבר כתב הנקודת הכסף ביו"ד סי' שצ"ז ליישב קושי' הטו"ז שם על מהר"מ מינץ דסובר דחזקה דמעיקרא דוחה חזקה דהשתא ומשוי כודאי מהך דאונן ומפקח הגל לענין חיוב פסח שני דאמרי' דחזקה דהשתא משוי כודאי וכ' הנקה"כ דכיון דבשעה שנפל הגל נולד ספק אם חי או מת הוא אזיל לה חזקת חי עכ"פ וכיון שנמצא אח"כ מת אזלינן בתר חזקה דהשתא עייש"ה וה"ה בזה כיון דסמוך לוסת חשיב ספק מן התורה והא דקיי"ל וסתות דרבנן היינו משום חזקת טהרה שלה אבל ספק משוי לה ובבדקה עצמה ומצאה טהורה הותר הספק וא"כ מה ראי' מייתי התה"ד להחשיב הרגשה כודאי שלא בעת וסתה אמנם הדבר נכון דהא דהוצרך הש"ס לאוקמי דהך דנמצא על שלה חייבת בקרבן איירי בשעת ווסתה משום דקשי' לי' אמאי חייב בקרבן אנוס הוא עיין בש"ס דשבועות והיינו לפי האמת דאיירי בלא הרגישה אבל לפי דעת המקשה דאיירי בהרגישה וכיון דספק הוא שלא גרע הרגשה מוסת דע"ז לא נסתפק התה"ד כלל וא"כ עכ"פ לא הי' לו לשמש עמה כיון שהרגישה ואמרה לו כן א"כ אין הכרח לאוקמי בשעת וסת וא"כ מה הקשה הש"ס אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורה נוקי בארגשה והרגשה אינו מחייב קרבן כמו וסת דבמצאה טהורה טהור ומ"מ לא חשיב אנוס דכיון דהרגישה לא הי' לה לשמש מטתה והנה זה לי זמן רב הקשיתי לדעת הפוסקים דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש א"כ מה הקשה הש"ס אי שלא בשעת וסתה אנוס הוא אמאי חשיב אנוס באשה שאין לה וסת הי' לה לבדוק עצמה וגם הוא הי' לו לשאול אותה אם בדקה אי דאיירי שידע שלא בדקה ואז לא חשיב אנוס לא הבעל ולא האשה ואמנם הדבר נכון דבאמת אף היכי דהי' לו לעשות דבר אשר הי' נשמר מלעבור על חטא זה אינו חייב קרבן עד שיהי' הדבר ברור שאילו הי' עושה כן הי' נשמר מן החטא והיינו בסמוך לוסת שהי' לו לקיים דברי