ישועות יעקב מא

דין א' להם דמאן דסובר מקור מקומו טמא מטמא בשניהם בדם מכה שיוצא מן המקור ובדם נדה שיוצא מדרך הדופן ואמנם הרמב"ם ז"ל כתב בדם מכה הבא מן המקור שאשה טהורה והדם טהור ואמנם באשה שרואה דם נדה שיצא דרך הדופן כ' הרמב"ם בפרק א' מה' מטמא משכב ומושב דהדם טמא ולכאורה הם דברים סותרים זה את זה:

ואמנם הרמב"ן והר"ן כתבו בהא דקאמר הש"ס שם במס' נדה הנ"ל בהך דדם שיצא דרך דופן דהאשה טהורה והדם טמא משום דמקור מקומו טמא דאין הטעם בזה משום נגיעת המקור וכמו בהך דדם מכה הבא מן המקור דכאן משום גזה"כ הוא דכיון דטומאה נברא שם בתחלתו כל שנברא שם הוא טמא ומטמא ביציאתו וכמו דם הנדה עצמו וה"נ אמרי' בפרק בתרא דאשה שמתה ויצא ממנה דם דמטמא משום מקור מקומו טמא ולא מטמא משום נגיעה דמת עכ"ל. ועי' שם (דף ע"א) בתוס' ד"ה מקור מקומו טמא שגם הם מפרשים דלאו משום טומאת מגע שנוגע במקור קאתינן עלה אלא דחשיב ראי' לענין הדם וכן רבינו הגדול שפסק בדם מכה הבא מן המקור טהור פסק להך דאשה שמתה ויצא ממנה דם דהדם טמא נדה ומעתה נראה ברור דאף אי נימא דדם מכה הבא מן המקור טהור אבל דם נדה עצמו שראתה שלא בהרגשה אף דהאשה טהורה הדם טמא כיון שהדם נברא בגופה של אשה במקור הרי הוא מטמא אף שבעת יציאתו מן המקור יצא שלא בהרגשה לא גרע מיצא לאחר מיתה או יצא דרך דופן וגם רבינו הגדול לא הזכיר בהלכות מטמא משכב ומושב דבר מענין הרגשה ולפ"ז יש לי מקום היכי דאנו מסופקין אם הוא דם מכה או דם המקור וראתה הדם בלא הרגשה שנפתח המקור אם יש לטהר האשה משום ספיקא דרבנן כיון דאף אם ראתה מן המקור הרי ראתה בלי הרגשה דכיון שאנו צריכין לדון על הדם ג"כ אם הוא טהור או טמא ואי דם מקור הוא ולא דם מכה הדם טמא דבר תורה דלענין טומאת הדם לא בעי' הרגשה ואף בלי הרגשה הדם טמא ומטמא ואמנם אם דם מכה הוא אף הדם טהור למאן דסובר דם מכה הבא מן המקור טהור ואי נימא להקל לענין טומאת האשה ולהחמיר לענין טומאת הדם לפי שזה דרבנן וזה דבר תורה זה דבר שאינו שהוא זלזול לדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשובה ובעל מג"א הביאו לענין הך דספק אם בירך ברכת המזון דצריך לחזור ולברך לפי שברכת המזון דבר תורה והקשה הרב הנ"ל דהא ברכת הזן לבד דאורייתא ושאר ברכות דרבנן והוי ספיקא במידי דרבנן ותי' דכיון דבא לפנינו ענין של תורה וענין של דברי סופרים ויש ספק א' הנוגע לשניהם לדאורייתא ולדרבנן בזה מחמירין בשניהם דאל"כ יש זלזול לדברי סופרים והארכתי בכלל זה בחי' בדיני ספיקות וא"כ ה"ה בזה מחמירין לטמא האשה כשאנו מסופקין אם המכה מוציאה דם אף כשרואה שלא בהרגשה ואמנם למ"ד מקור מקומו טמא לענין דם מכה הבא מן המקור ג"כ אין לנו לדון לענין טומאת הדם אם הוא מן המכה או מן המקור ועיקר הספק הוא רק לענין טומאת האשה אם היא טהורה או טמאה בזה אמרי' כיון דראתה בלי הרגשה והאשה אינה טמאה רק מדרבנן אזלינן בספיקו להקל והדברים ברורים כשמש:

. והנה לא מיבעי' אי נימא דאיירי מא"י שמכתה מוציאה דם והא דקאמר ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יוצא היינו שיוכל להיות שדם יוצא ממנה עכצ"ל דהא דמהני דהרי המקור מוחזק בדם והמכה אינה מוחזקת ע"כ דאיירי שלא בהרגשה וכיון דאינו רק מדרבנן מהני ספק זה לחוד דשמא דם מכה היא ואמנם אף אי נימא דאיירי שאמרה שהיא יודעת דהמכה דרכה להוציא דם מ"מ קשה למה תהא נאמנת לומר שיש לה מכה במעי' שיודעת שמוציאה דם או שדם מכה הוא דהרי כיון שיש דם לפנינו וחזקתו מן המקור ואילו לא היתה אומרת שדם מכה הי' הדבר ברור שאשה זו אסורה ובמקום דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן ועיקר ילפותא דע"א נאמן באיסורין ילפינן מדכתיב וספרה לה לעצמה והקשו רבותינו בעלי תוס' דא"כ אמאי לא יליף להאמין ע"א אף היכי דאיתחזק איסורא דהרי נדה מיקרי איתחזק איסורא ותי' דאינה בחזקת רואה כל שעה וגם בידה לטבול עצמה וקשה בזה כיון דאיתחזק דם לפנינו והיא אומרת דם מכה הוא מדוע תהי' נאמנת להיות מותרת תיכף בעת ראי' כיון דאיתחזק איסורא ולא טבלה וע"כ צריך לומר כיון דהתורה האמינה אותה לומר שלא הרגישה דם דהרי כתיב בבשרה עד שתרגיש הראי' בבשרה ומנא ידעי' זאת כיון דדם לפנינו למה תהי' נאמנת לומר שלא הרגישה וכיון שכן דתוכל לומר שלא הרגישה ואין כאן רק טומאה דרבנן לכך מותרת וזה ברור. ועי' בזה בס' כנסת יחזקאל שהרגיש בזה בענין נאמנות האשה לומר דם מכה הוא דלמה תהי' נאמנת כיון שיש דם לפנינו[. ועכ"פ עיקר טעם הקולא בזה משום דאין כאן רק ספיקא במידי דרבנן ואמנם עדיין קשה אף שלא הרגישה מ"מ הדם טמא מן התורה וא"כ כיון שהדם טמא בלי הרגשה הוי ספיקא דאורייתא ולא נחזיק הדם לדם מכה דשמא דם מקור הוא ואף שלא בהרגשה טמא וא"כ ה"ה לענין טומאת האשה אף שאינו רק מדרבנן ניחוש לספיקא דשמא דם המקור הוא. ונ"ל דלכך נקט רבי ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יוצא דהיינו דוקא בידוע שהמכה מוציאה דם והיינו לרבי דס"ל מקור מקומו טהור בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם אבל לרשב"ג דדם מכה הבא מן המקור טמא משום דמקור מקומו טמא א"כ אין לנו לדון רק לענין טהרת האשה דהדם אף שהוא דם מכה שבמקור טמא משום נגיעה במקור ולענין טומאת האשה אינו רק מדרבנן כיון שהיא שלא בהרגשה ואף בספק אם מוציאה דם האשה טהורה ודו"ק היטב:

עתה נבא לגמור דינא דהאי איתתא הבא בשאלת כת"ר ובטחתי בה' הטוב שלא יארע תקלה על ידי כי כוונתי לשמים והוא יהי' עמי לכוון דבר הלכה והנה כת"ר כתב שהרופאים גזרו אומר שקרטין הללו באים מכנים שבבית החיצון הנה ראיתי בס' שב