ישועות יעקב מ

אף היכי דליכא רוב ואנו מסופקין על ענין מעשה חדש המתהוה מוקמינן אחזקת הגוף אלא דבאשה כיון דעלולה לראות דם מקור חשובה הך חזקת הגוף כחזקה הפוסקת כמו דקאמר הש"ס ריש מס' נדה אבל האיש שאין דרכו לראות דמים ואנו מסופקין אם יצא דם מן האיש אף אי נחוש למיעוט מ"מ לא חשיב חזקה הפוסקת ומשתנית כיון שלא ישתנה לעולם והדר אף אי נימא דס' השקול הוא שמא יצא הדם מן האיש מוקמי' לי' אחזקתו חזקת הגוף ואמרי' שלא יצא ממנו דם כלל ותלינן הדם בהאשה שאין לה חזקת הגוף כיון דעלולה לראות וזה דדייק ר"ש בלשונו שאין דרך האיש להוציא דם וחזקת דמים מן האשה דמהך דאין דרך האיש להוציא דם לא סגי דכיון דאיכא ס"ס נצרף מיעוט לפלגא אלא כיון שאין דרכו בכך הוי חזקה שאינה פוסקת וגבי אשה ליכא חזקה כיון שחזקת דמים מן האשה חשיב חזקה הפוסקת ומעתה אין חילוק בין עומדין ליושבין והדבר ברור כשמש והבן:

ובגוף הדבר כבר כתבתי בזה בחידושי דדברי התוס' במס' כתובות (דף ט') מבואר דאי הוי רוב דרצון רוב גמור ל"ה מצטרף ספק אונס לספק השקול דאינו תחתיו ובנדה (דף י"ח) בד"ה שליא הקשו על פירש"י דפירש דיש מיעוט שליות שאין בהם ולד כלל והקשו דא"כ נצרף הך מיעוט דאין בה ולד כלל לפלגא שלא יצא רוב הולד והמה דברים הסותרים לכאורה וע"ז אין מזור במ"ש הריב"ש לחלק בין דברי התוס' דמס' כתובות להך דקאמר הש"ס במס' יבמות סמוך מיעוט דמפילות וחילק בין דבר שבטבע העולם ובין דבר הבא במקרה והזדמן. גלל כן נראה לי ברור דבאמת אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא ואמנם היינו כשמורין על ענין אחד כמו בהך דיבמות דבעי' שיהי' זכרים בני קיימא אשר אותה אנו מבקשים וכיון שהם מענין אחד אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא משא"כ בהך דספק תחתיו וספק אונס הם אינן באים להורות על ענין אחד דיוכל להיות אינו תחתיו ברצון או באונס ויוכל להיות להיפוך גלל כן לא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא לפלגא דע"י מיעוט האונס לא נתמעט ספק תחתיו ותיכף כשאנו דנין על האונס אמרי' כמאן דליתא דמי ולא נשאר רק ספק תחתיו ס' אינו תחתיו וזה אינו מועיל וזה מדוקדק בלשון התוס' ומעתה הך דשליא כיון דבעינן לידה ומיעוט שליות אין בהם ולד ומקצת שליות שיצאת מקצתן אין בהם ולד והם באים על ענין אחד בזה אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא כן כתבתי מאז בחידושי ועכשיו בינותי בספרים ומצאתי להרב המוסמך מו"ה בצלאל אשכנזי בס' שיטה מקובצת למס' כתובות כתב כדברים האלו ולא הטיתי ימין ושמאל מכל דבריו שם. ובזה כתבתי עוד בחידושי ליישב כוונת התוס' שהקשו נצרף עוד ספק מוכת עץ לספק אינו תחתיו והדבר קשה דהרי איכא רובא שאין מוכת עץ והתוס' כתבו דהיכי דיש ספק א' וספק השני נוטה לאיסור יותר מלהיתר לא חשוב ס"ס ובזה א"ש דמיעוט מוכת עץ מסלק החשש זנות דאינו תחתיו דשמא לא זינתה כלל ושמא לא זינתה תחתיו מורין על ענין א' ובזה אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והבן היטב:

ומעתה נבא לבאר דברי הרמ"א ז"ל בהא דכתב דאם יש מקום לומר שבא מן הצדדים מצרפין לספק מן המכה היינו ג"כ על דרך זה כיון שהמיעוט והספק באים על ענין אחד למעט דם טמא שבמקור דדם צדדין הוי מיעוט ודם המכה שבמקור באים שניהם כאחד וע"י זה נתמעט דם טמא שבמקור או שנתרבה דם טהור דהיינו דם המכה שהוא טהור ודם הצדדים שהוא טהור ושניהם כאחד באו אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והיכי דהם באים על ענין אחד ותורת רוב עלה לא בעינן ג"כ תנאי ומשפטי הספיקות. ובזה מיושב גם קושי' כת"ר למה בעינן דיני ספיקות הא מ"מ אף שאין בדבר תנאי ומשפטי הספיקות יש בדבר שני צדדי קולא ובאמת לדעת הא דבעינן מתהפך היינו אם שני הספיקות המה ענינים נפרדים ולכך הקשו התוס' נימא ס"ס שמא מוכ"ע ושמא אינו תחתיו ולכאורה הא הוי ס"ס שאינו מתהפך והאגור הביא בשם בעלי התוס' דס"ס שאינו מתהפך לא חשוב ס"ס ולפמ"ש א"ש:

והנה בש"ס נדה בהא דקאמר ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנו דם יוצא משמעות הלשון דבעי' שתדע שמכתה מוציאה דם רשב"ג אומר דם מכה היוצא מן המקור טמא וקאמר הש"ס דפליגי אי מקור מקומו טמא או טהור והדבר תמוה מאי ענין דברי רשב"ג להך דנאמנת אשה לומר מכה יש לי דהדברים אמורים לענין טהרת האשה לבעלה ומנ"ל לרשב"ג דילמא רבי סבר ג"כ מקור מקומו טמא והוא קאמר דנאמנת לענין טהרת האשה לבעלה ונראה לי דבאמת הרשב"א כתב דאינה יכולה לידע בבירור אם המכה מוציאה דם אלא שכיון שיודעת שיש לה מכה באותו מקום תולה בה אף שא"י שמוציאה דם. והנה בהך דמקור מקומו טמא או טהור לא נתברר לנכון שיטת רבינו הגדול וצריך אני לברר הדברים כשמלה והנה אנן קיי"ל והוא הלכה פסוקה בלי שום חולק שדם הנדה מטמא לח ויבש והיא משנה ערוכה נדה פ"ז ויליף מקרא דדמה הזב ממנה כמותה ויש מקום ספק בזה לכאורה אי הדם מטמא אף שלא בהרגשה אף שהיא אינה מטמאה אף שידוע שהדם בא מגופה אם לא הרגישה אבל הדם שיצא ממנה אפשר כיון דהיא טומאה לעצמה מה לנו בהרגשת האשה והנה למ"ד מקור מקומו טמא מילתא דפשיטא טובא דדם הנדה מטמא אף שלא הרגישה דהרי מצד מגע המקור קאתינן עלה וכן תפסו האחרוני' בתשובותיהם בפשיטות כמו שיבואר אמנם למ"ד מקור מקומו טהור ומ"מ מודה דדם נדה מטמא לכאורה יש לומר דדוקא בהרגשה ושלא בהרגשה דומה לדם לבן וירוק היוצא מן האשה דמותר ואינו מטמא למ"ד מקור מקומו טהור או אפשר לומר דאף אי נימא מקור מקומו טהור מ"מ דם הנדה אף שבא שלא בהרגשה טמא:

והנה בש"ס דנדה (דף מ"א) באשה שדם יצא דרך דופן פליגי אי הדם טמא או טהור וע"ז קאמר הש"ס דפליגי אי מקור מקומו טהור או טמא ולפי פירש"י שם למאן דמטמא הוא משום נוגע במקור נראה מזה דדם מכה הבא מן המקור ורואה דם דרך דופן