ישועות יעקב טז

לח"ש ע"י תערובות] ולחומרא והו"ל כמו נתגלגל לאיסור דרבנן דלא אמרי' ספק דרבנן לקולא כמו שמבואר בתשובות מהריב"ל והארכתי בכלל זה במק"א א"כ לא יספיק לנו תי' הש"ס והדק"ל ועיין בסי' פ"ו ובש"ך שם. ואמנם הדבר נכון דכיון דקיי"ל דטריפה אינה יולדת בע"כ שנטרפה אח"כ ולא נאסרה מתחילת ברייתה ולא חשיבא ברי' ומש"ה פריך שפיר ונכון. ומעתה דברי הרשב"א נכונים מאוד דהוצרך לבא דלא הוי דבר שיש לו מתירין משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי דיש לומר דהוא סובר ג"כ דביצת טריפה חשיבא ברי' וכמו שכן נראה מדבריו בחי' לפרק גיד הנשה רק דמ"מ בטלה משום דלא נאסרה מתחילת ברייתה והיינו משום דהרוב אינן יולדות אחר שנטרפה וכיון דעיקר הביטול הוא רק משום דאמרי' שהיא מהרוב א"כ תו מהראוי שלא יתבטל משום דהוי דשיל"מ בשהיית יב"ח ואף דאז אינו מותר רק משום דאמרי' שהיא מהרוב הרי גם הביטול אינו מועיל רק משום הרוב וב"כ וב"כ אתה צריך לסמוך על הרוב ועד שתאכלנה בביטול תאכלנה בהיתר ומש"ה העלה דלא הוי דבר שיל"מ משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי עכ"פ וזה נכון מאוד:

והנה ידוע דעת הסוברים ומכללם הרשב"א זלה"ה דברי' בטלה בתתק"ס כמבואר דבריהם בב"י עי' עליו באורך וצ"ל דמ"מ נ"מ בהיכא דנתערבה בפחות מתתק"ס דבזה שפיר הוי דשיל"מ זולת משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי ואמנם בש"ס דמבואר ואם נתערבה באלף וכו' א"כ מחמת ברי' בלא"ה נתבטלה א"כ שפיר יש לומר דאף באין המתיר עתיד לבא בודאי מ"מ מיחשב דבר שיל"מ ואעפ"כ א"א לאוקמי בביצה שנולדה מתרנגולת ס' טריפה משום דל"ה דבר שיל"מ כיון דאף שתשהה י"ב חודש לא יבורר ההיתר זולת ע"י הרוב וגם עכשיו איכא רובא דאיתא קמן דעדיף טפי ואינו בגדר דבר שיל"מ והוא דבר חריף בישוב קושית הש"ך זלה"ה:

ועפ"י דברינו אלה נראה דעת הרמב"ם כדעת הסוברים דברי' בטלה בתתק"ס והרב ב"י בסי' ק' נסתפק בדבריהם וכתב דכיון דהרמב"ם כ' בסתמא משמע דאפילו באלף לא בטל ולפמ"ש מוכרח לדבריו שסובר דהיכא דאין המתיר עתיד לבוא בודאי מיחשב דשיל"מ כדעת הסוברים דברי' בטלה בתתק"ס ואמנם זה דרכי מאז מבלי להוציא דין חדש מתוך פירוק הקושי' כי כל קושי' יש לתרץ בכמה אופנים וגם אנכי בחי' תירצתי קושי' הש"ך באופנים שונים ונלאיתי להעתיקם שאין אנו עסוקים בו כעת וגם הדבר הזה לולא ראיתי בדבריהם שנפשם חשקה בדבר פלפול וסברא לא העתקתיו. כלל היוצא שאין דינו של הש"ך דאין המתיר עתיד לבא בודאי לא יחשב דבר שיל"מ מוכרח ומוסכם והרי לך רב גדול רבינו הרמב"ם שחולק בדבר ומי לנו גדול בהוראה ואב בחכמה יותר ממנו. ואמנם דינא דידן מקורו מדברי הרשב"א והרשב"א אהני לי' שיטתי' דלא מחשב דבר שיל"מ והדק"ל מדוע לא יאומן עכו"ם מסל"ת בזה כיון דאינו אלא איסורא דרבנן:

ואמנם אחר העיון היטב נראה דדברי הש"ך אינם נכונים בזה שהעלה דל"ה דבר שיל"מ הואיל שאין המתיר עתיד לבא בודאי ואומר אני דאין ראיתו ראי' דבשלמא התם ההיתר מטעם ביטול ברוב ובכל דוכתי נהפך האיסור להיות היתר וכמש"ל ואך בדשיל"מ אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ובעינן שיהי' ההיתר ברור דאל"ה סמכינן אביטול דהרי נתבטל בפנינו משא"כ הכא דעיקר ההיתר מחמת דרוב ולדות בני קיימא נינהו והרי בפיהק ומת קיי"ל דחולצת דאיתרע הרוב דולדות בני קיימא כי אם באכלו ארי סמכינין ארובא ובמת הולד מחמת חולי נחלקו הפוסקים מקצתם מדמי לה לאכלו ארי ומקצת הפוסקים מדמין לה לפיהק ומת ואמנם בלא נתהוה חולי חדשה ומת ודאי דאיתרע הרוב וא"כ אנן לדידן דבעי' המתיר עתיד לבוא מ"מ לא חיישי' דילמא יתהוה ענין חדש ואף דקיי"ל שמא ימות חיישי' מ"מ בשביל זה ל"ה דבר דאין המתיר עתיד לבא דא"כ בכל דוכתי דהוי דבר שיל"מ ניחוש דילמא יאבד והוי אין המתיר עתיד לבא בודאי אלא דאין לנו לחוש שיתהוה ענין חדש וא"כ כאן הוי שפיר דבר שיל"מ אחר שמנה ימים מאי אמרת דילמא לא יחי' שמנה ימים הרי אל התחדשות החולי לא חיישי' וא"כ אם לא יקום שמנה ימים איתרע לי' רובא ותו אסורה מה"ד ואיך נסמוך על הרוב ול"ד להתם דאם לא יבא ההיתר בודאי סמכינן על ביטול ברוב משא"כ הכא דאם לא יתודע ההיתר אין לנו על מה לסמוך ומש"ה בזה דסמכי' העיקר על הרוב דולד בני קיימא א"כ שפיר יקום שמנה ימים והוי דבר שיל"מ מש"ה דעת הרב בעל טורי זהב דל"מ ס"ס דהיא מתורת רוב ול"מ בדבר שיל"מ. אלא דכבר ביררנו לעיל דבס"ס אנו אחראין לבא לתי' השני של הרב בט"ז אמנם לענין נאמנות העכו"ם שפיר איתא לסברתינו דלא סמכי' אעכו"ם דהוי דבר שיל"מ והיינו דהמתיר יבא בודאי כיון דלא חיישי' שיתהוה ענין חדש וכמ"ש וזה ברירא דהאי מילתא:

עוד זאת אדרוש דלכאורה לא הוי כאן דבר שיל"מ לפמ"ש האו"ה בשם אור זרוע וכ"כ היש"ש בחולין חתיכה שנאסרה בתיקו ונתבטלה אין שייך כאן לומר דהוי דבר שיל"מ דיבא אליהו ויתירנו דאם יבא אליהו ויתירנו איגלאי מילתא למפרע דלא נאסרה מעולם ול"ד לביצה דהשתא ודאי אסורה ולמחר תהא מותרת עכ"ד. וה"ה בנ"ד לא הוי דבר שיל"מ משום דאם יחי' שמנה ימים איגלאי מילתא דאין כאן איסור כלל הן אמת דלכאורה הרשב"א זלה"ה חולק על כלל זה דהוצרך לבא בביצת ס' טריפה משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי והרי בלא"ה יתברר הדבר דלא הי' כאן איסור מעולם אמנם לפמ"ש הצ"צ בתשובה דהא דכתב הרשב"א דל"ה דבר שיל"מ כיון דאין המתיר עתיד לבוא בודאי והרי בלא"ה מותר ממ"נ אם יחי' י"ב חדשים אין כאן איסור כלל ובלא"ה שפיר מהני