ישועות יעקב קכה

בפני השליח ומ"מ נאמן אף דמשים ע"ר וגם מבואר עוד בדברי הרשב"א דאם השליח מכחיש אינו נאמן דא"כ למה הוצרך הרשב"א לומר דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל הא אף לרשב"ג משכחת בביטל לפני השליח א"ו כמ"ש הב"ש ואמנם בנידון כזה שלפי דבריו בשעת שהגיד לשליח אמר בפה מלא שהי' אנוס על הדבר לא חשיב מגו דבידו לבטל עכשיו דנוכל לומר דאין רצונו לעשות מעשה לבטל שבועתו ודו"ק:

סימן לה. שלום לכבוד ידיד ה' הרב המאוה"ג מו"ה משה פרעטש האב"ד דקומדאט שעריש יום אתמול בלילה מסר לי מוכ"ז שאלה אחת השלוחה מאת כת"ר ומאד ביקש מעלתו להשיב לו תיכף ולהיות כי הדבר צריך עיון עכ"ז נמצאתי לבקשתו והנני משיב לו מה שעלתה מצודתי בהשקפה ראשונה. והנה זה"ל השאלה ראובן שהי' נכפה בעת נשואי אשתו ולא נודעו הדברים עד אחר נשואין והשתדלו שיתן גט לאשתו ע"י ריצוי כסף ושלח השליח למסור הגט לאשתו ואח"ז שלח איגרת כי טרם בא הגט ליד האשה ביטל את השליחות ועדים חתומים על הכתב וכאשר שלחו אחרי העדים החתומים ושאלו את פיהם אמרו כי באמת שמעו ביטול הגט אבל אינם יודעים אם הי' הביטול אחר שכבר נמסר הגט ליד האשה או מקודם והבעל בעת שמסר הגט ליד השליח נשבע בפועל ממש שלא יבטל את הגט ואת השליחות ואח"ז נקראו העדים להקומדאט ונשבעו בבה"כ שיגידו האמת ואחר השבועה הגידו שמעולם לא שמעו ענין ביטול רק הבעל שכר אותם שיעידו עדות שקר וגם באו עדים אחרים והעידו לפני הב"ד שהבעל רצה לשכור אותם להעיד על ביטול הגט ולא אבו שמוע וכת"ר הרחיב הדיבור בזה אי אמרינן בשבועה אי עביד לא מהני וגם פלפל אם יוכלו העדים לחזור ולהגיד אחרי אשר בכתב נכתב זמן הביטול והי' קודם המסירה ליד האשה ואני אבאר כל דינים אלו על מכונם:

הנה אי אמרי' באיסור שבועה אי עביד לא מהני התוס' במסכת תמורה כתבו דלא נאמר הך דינא רק באיסור שאסרה תורה ולא באיסור שבועה שבדה הוא וקבל על עצמו ואמנם המרדכי כתב בנשבע שלא למכור ועבר ומכר אין במכר כלום דכל מילתא דלא תעביד אי עביד ל"מ וכבר הרגישו בזה הרבנים האחרונים והנה מעל' הביא ראי' כדעת התוס' מדהוצרך ר"ג הזקן לעשות תקנה שלא יבטל שלא בפני השליח וסובר רשב"ג דאף אם בטלו אינו מבוטל משום דאל"כ מה כח ב"ד יפה ואנן קיי"ל כרבי דבטלו מבוטל משום דאין כח ביד חכמים לקיים הגט ולהתיר א"א לעלמא ולמה לא תיקן ר"ג שישבע הבעל שלא יבטל השליחות דאז אף אם יעבור ויבטל לא מהני משום דאי עביד ל"מ וכן הביא בשם ידידי הגאבד"ק סאנטוב וכן הקשה בס' נוב"י להגאבד"ק פראג ולדעתי אין בזה קושי' כלל ודימה מע"כ בזה ענינים נפרדים דבודאי דבר שצריך קיום המעשה שעשה אמרי' כן אבל בזה כיון דבעינן דעת הבעל עד שיבוא גט לידה ואם מת בנתים פסק השליחות ודעת הפוסקים דאם נעשה חסר דעה קודם שיגיע הגט לידה בטל השליחות וכשביטל הגט או השליחות אף דנימא כיון שנשבע שלא יבטל הגט בטל מעשה הביטול מ"מ כיון שאין דעת הבעל מסכמת שימסור הגט לידה לא נעשה שליח בלי דעתו ובעת מסירת הגט ליד האשה לא היתה דעתו מסכמת ולא הי' שלוחו והדבר ברור מאוד דהך דכל מילתא דא"ר לא תעביד אינו רק בביטול המעשה לא לקיים המעשה וכ"ש בזה דא"צ מעשה לבטל הענין רק דיבור בעלמא ואף אי נימא דגם בזה שייך סברת כל מילתא דא"ר לא תעביד לא ידעתי מה קושיא דהרי אביי סבר באמת כל מילתא דארל"ת אי עביד מהני ורבא סובר דגילוי דעתא בגיטא מילתא היא ואף באמר ברוך הטוב והמטיב בטל גיטא עיין ש"ס דגיטין וא"כ מה שמבטל הגט לא גרע מגילוי דעתא דבטל גיטא ובזה נכון פסק הפוסקים דפסקו כאביי בהך דכל מילתא דארל"ת ותמה מהריט"ץ דהא הילכתא כרבא לגבי דאביי ובזה א"ש כיון דבגילוי דעתא הילכתא כאביי דהוא מהלכות יע"ל קג"ם ה"ה בזה אמנם באמת אף למאן דסובר דגילוי דעתא לאו מילתא היא והילכתא כוותי' מ"מ לא שייך בענין ביטול השליחות לומר אי עביד לא מהני דאינו שייך רק כשצריך לקיום המעשה ולא כשצריך לביטול המעשה ויש בידי אריכות דברים ולפ"ז בנידון מעל' לא מהני השבועה והדבר ברור:

ועל השנית אם יכולים העדים להיות חוזרים ומגידים אחרי אשר במכתבם נזכר שביטל בזמן פלוני וזה הי' קודם מסירת הגט נראה לי ברור דיכולים לחזור ולהגיד כיון דאין ע"ז תורת שטר רק פנקס זכרון דברים בעלמא והנה דעת הרמב"ם דהא דחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר הוא רק משום נעילת דלת ואינו מועיל מן התורה ובדיני קנסות וש"ד דלא שייך בהם נעילת דלת באמת אינו מועיל עדות שבשטר ואמנם דעת ר"ת דכל שיכול להעיד עדותו בפה יוכל לשלוח עדותו לב"ד בכתב ובש"ע סי' כ"ח סעיף י"א סתם הדברים שעדים ששלחו עדותן לב"ד בכתב אינו עדות דכתיב עפ"י שנים עדים ולא מפי כתבם ודלא כיש מכשירין והסמ"ע שם קיים דברי המכשירין וכתב דנהגו בקצת מקומות שלא להטריח את הת"ח שיבא לב"ד להעיד רק יכתוב בכת"י ולכאורה קשה ע"ז מהא דאמרו חז"ל דכ"ג מעיד והא כתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ומה קושיא הא משכחת לה שיעיד בכתב ידו לב"ד ואין לומר דא"כ מלך נמי כבר כתבתי בחיבורי דהמלך אין הטעם משום כבוד לבד אלא משום דאין דנין אותו ואין מעידין אותו לא יוכלו לקבל עליו עדי הזמה ואמנם אין רצוני לפלפל בזה כי מי משלנו יכריע בין ההרים הגדולים כאלו ואמנם כבר האריך בזה מהרש"ל בתשובה סי' ל"ג ומהרמא"י בתשובה סי' י"ב דאף שמתירין לשלוח עדותו בכתב היינו בדבר שבממון אבל בעדות אשה לאוסרה לא מהני ודוקא בלא חזרו העדים קודם שנראה כתבן ונחקר עדותן בב"ד