ישועות יעקב קכד

דפלוני רבעני לרצוני איך קאמר דהוא מצטרף עם העד השני להרגו נהי דהוא בעצמו אינו עושה עצמו רשע אבל השני שאומר שפלוני רבעו לרצונו הרי הוא אומר שהוא רשע ופסול לעדות ואיך יצטרף עמו להרוג את הרובע ואף דאנן אמרינן פלגינן דיבורי' שרבע לאדם אחר ע"כ ביאור הדבר שמה שאינו שייך לגוף העדות אינו מבטל העדות כיון דעיקר מה שבא להעיד הוא על הריגת הרובע ודי במה שאומר שרבע לאדם א' יהי' הנרבע מי שיהי' אבל כאן שהשני מעיד עליו שנרבע לרצונו הרי ע"י עדותו של השני הוא רשע ואף שאינו נעשה רשע עפ"י עד אחד אבל איך יצטרף עמו להריגת הרובע וכמו אילו העידו עליו שני עדים שנרבע לרצונו שהי' פסול לעדות לכל דבר ה"ה בזה פסול להצטרף עם עד המעיד עליו ודוחק לומר שהעד השני אינו יודע למי רבע רק שאומר סתם שראה שפלוני רבע לאדם אחד וא"י למי רבע דהרי בדיני נפשות עדות מיוחדת פסול ובעינן שהעדים רואים זה את זה ואיך יתכן שלא ידע את העד שיצטרף עמו ושניהם התרו בהרובע ושלא יהי' יודע שהעד השני בעצמו הוא הנרבע וזה לי ימים רבים הקשיתי בהך דפלגינן דיבורי' ואמרי' שרבע לאדם אחר והעד השני אומר שרבע את העד המצטרף עמו איך יצרפו הא בדיני נפשות עדות מיוחדת פסול וכתבתי דלענין שיהי' נעשה רשע על פי עצמו פלגינן דיבורי' ואף שהאמת שרבע אותו כיון דאין זה מעיקר עדות הריגת הרובע עיקר כוונתו על הרובע ולא על הנרבע ועל כן אין הנרבע פסול על פי עצמו וזה ברור והבן היטב. והיינו לענין עדות הנרבע אבל העד השני בלי ספק שמעיד ג"כ מי הוא הנרבע וא"כ שניהם אינם ראוים להצטרף כאחד:

ואמנם הדבר נכון דהרי באמת הי' לנו לומר דפלגי' דיבורי' שבאמת הוא הנרבע אלא דמה שאומר לרצונו יתבטל ונימא שנרבע באמת לאונסו רק דבחד גופא לא פלגינן דיבורי' וכיון שהוא אומר לרצוני הוי רשע אם לא נימא שפלוני רבע לאדם אחר ובתרי גופי פלגינן דיבורי' אבל לענין דברי העד השני המצטרף עמו שפיר נוכל לומר שהי' באונס והוא בעצמו אינו מעיד ע"ז שהי' ברצון אינו חשיב רשע אצלו ויכול להצטרף עמו וזה ברור מאוד והיינו באומר פלוני רבעני שפיר נוכל להצטרף עם השני אבל באומר אני רבעתי את פלוני לרצוני והעד השני אומר ג"כ שהוא רבע לפלוני ואנו דנין לענין הריגת הנרבע איך יצטרף עמו העד השני נהי דפלגינן דיבורי' לומר דהנרבע הזה אדם אחר רבע אותו לרצונו מ"מ הרי העד השני מעיד שהוא רבע אותו ואיך יצרף עמו כיון דסתמא דמילתא העד השני יודע ג"כ מי הי' הרובע כמש"ל ואין לומר שא"י אם באונס או ברצון הרי כיון שיודע שרבעו ע"כ ברצון דאין קישוי אלא לדעת ודו"ק. שוב ראיתי בראב"ן שכתב מעין זה אלא שלשונו אינו מובן אבל לפמ"ש יתפרש כוונתו בטוב ונהניתי שכוונתי לדעת הגדול:

והנה בהך דבר בניתוס דקאמר הש"ס דלכך אינו פסול משום דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וע"ז הקשה הרשב"א דבסילוק תיבת לדידי אין כאן עדות דהרי אינו יודע למי הלוה ברבית הי' נראה לי דבאמת יש לי מקום ספק דאנן קיי"ל משעת הלואה עובר עליו דכתיב לא תשימון עליו נשך משעת שימה עובר אי הוא על המלוה דוקא אבל הלוה והערב אינם עוברים רק בעת שגובה מהן הרבית כיון דמה שהלוה עובר נלמד מקרא דלא תשיך היינו בעת שנותן הרבית שוב ראיתי בהרא"ש שכתב גבי הך דרב עילוש דנראה מדבריו דאין הלוה עובר רק מעת נתינה וכ"כ מהרלנ"ח הובא במשנה למלך פ"ד מה' מלוה ולוה דאין הלוה עובר רק כשנתן הרבית וא"כ קשה מה הקשה הש"ס דלוה ברבית פסול לעדות הא לא אמר רק פלוני הלוה לי ברבית דמלוה פסול ולוה כשר כיון שלא נתן הרבית עדיין וצריך לומר דהש"ס ידע דהעיד שלוה ברבית וכבר שילם הרבית ולפי מה דמסיק דפלגינן דיבורי' אמרינן באמת שלוה ברבית מפלוני אבל אין מקבלין עדותו מה שאמר שנתן הרבית וראיתי במרדכי שם שכתב דהא דקאמר שהלוה ברבית איירי שעדיין לא קיבל ממנו הרבית דאם כבר קיבל הוי נוגע בעדות דכוונתו שיחזיר לו הרבית שקבל ממנו אמנם לפמ"ש דעת אלו הפוסקים דלוה אינו עובר רק בעת נתינת הרבית א"כ אין ראי' לחלק בין רבית של תורה לרבית דדבריהם לענין עבירת הלוה דהרי עיקר ראייתו של הרשב"א מהך דרב עילוש דקאמר הש"ס איסורא לאינשי לא הוי ספי ולא קאמר הטעם דע"כ לא הי' באופן שאסור דהרי הלוה ג"כ עובר דמזה אין ראי' דהרי אין הלוה עובר רק בעת שנותן הרבית וכמש"ל וכיון שכן נוכל לומר דכאן איירי באבק רבית ומ"מ הלוה עובר ונוגע אין כאן דהרי הרבית שכבר נתן אינו יוצא בדיינים ואף אם תפס הלוה מפקינן מיני' כמבואר ביו"ד סי' ק"ס וא"ש הכל והבן:

הנה יצאתי קצת חוץ לענין ועתה נבא לבאר דעתנו בגוף הדין הנה לפי מנהגינו להשביע הבעל ויקבל עליו בחרם חמור שלא יבטל את הגט א"כ כשאומר שבטל הרי זה משים עצמו רשע דבר תורה ומ"מ בעיני העולם לא מיחזי כרשע שהרי אומר שקרוביו כפו אותו לזה הגם כי לדעתי אין זה אונס כי אף אם אביו אומר לו שיעבור על שבועתו אינו יכול לשמוע לו וכ"ש שאר קרוביו וכמו שיבואר לקמן מ"מ כיון שהגיד לשליח שהי' אנוס בעת הביטול ורצונו ליתן גט אחר הי' בדעתו כי בזה תכפר חטאתו ואיך נימא שיש לו מגו דאי בעי מבטל עכשיו ועובר על שבועתו ברצון ועיין במהריב"ל לענין מגו דיעשה עבירה בפרהסיא וכעת עושה בצינעא לא אמרינן עיין בכנה"ג סי' פ"ב. והנה בס' ישועות יעקב כתבתי דדברי הרשב"א אמורים בביטל לפני השליח דהיינו שהוא אומר שבטלו בפני השליח דבזה אינו משים עצמו רשע וכתבתי זה לפי שלא הי' הרשב"א תח"י וכעת ראיתי בדברי הרשב"א עצמו וכתב שם בזה"ל דילמא איירי שאומר שכבר בטלו ונאמן משום שבידו לבטל דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל משמע מלשונו דאיירי בביטל שלא