ישועות יעקב קיג

ע"א מדרבנן אבל לענין לסתור חזקת חי ידע הש"ס דחזקת דייקא עומדת כנגדה דהיא חזקה דאתי' מכח סברא והיינו לענין נאמנות להתיר האשה אבל במי שמתה אשתו דלא שייך דייקא אין כח ביד ע"א לדחות חזקת חי וז"ב בטעמו של הב"ש אבל באומר שנתגרשה דלית לנו כנגד דברי העד חזקת הגוף שסותרת דברי העד אפשר דאף הב"ש מודה דהעד נאמן כיון דשלח לה גט ומסתמא השליח מסר לידה דע"ז ודאי אמרינן חזקה שליח ע"ש שהשליח רצה ליתן לה רק עיקר החשש הוא שמא לא רצתה האשה לקבל וע"ז העד נאמן כיון שהוא איסור דרבנן כמ"ש ובפרט שהשליש לה כתובתה ביד הגביר מ' מיכל הנ"ל:

ומ"ש כת"ר כיון שאין העד נאמן ליפטר הבעל משיעבוד שאר כו"ע שוב אינו נאמן על הכל אין דבריו מוכרחים ותחלה אומר אני הרי דעת הרא"ם ומהר"א ששון ועוד הרבה מהאחרונים הובא דבריהם בב"ש סי' ע"ז סק"ו דאף שיש חר"ג שלא לגרש בע"כ מ"מ יכול למנוע ממנה שאר וכסות עד שתקבל גט וכתובה וכתב הב"ש דיכול הבעל לומר קיי"ל כהרא"ם ודעימי' ואף שאני בספרי הסכמתי עם המחמירים דמה שמונע ממנה שאר וכסות חשיב כאלו כופה אותה על הגירושין מ"מ נ"ל דבמקום מצות פו"ר כ"ע מודים דיכול למנוע ממנה שאר וכסות דהרי עיקר הטעם של הסוברים דאין כופין משום מצות פו"ר הוא משום דחיישינן שאין זה כוונתו האמתית רק שעיניו נתן באחרת והיינו לענין כפיית האשה להתגרש אבל פשיטא שא"י להוציא ממנו שאר וכסות דהרי הוא עומד וצווח שכוונתו בשביל קיום המצוה וגם לפי הטעם שיבואר לקמן בשם המרדכי פרק הבא ע"י דלא חששו לקיום המצוה משום דאמרי' בש"ס ב"ב דדין הוא שנגזור עלינו שלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין אא"כ רוב הצבור יכולים לעמוד אבל זה שאירע לו כן שלא הוליד אין לבטל חדרגמ"ה עבור מצות פו"ר עייש"ה א"כ כיון דאמרו שם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ואיך נחוש לתקנת האשה ומזונותי' וכו' ולא נחוש לתקנת הבעל וקיום המצוה והבן כי קצרתי:

עוד נראה לי דלענין להוציא האשה השני' שנשא בהיתר בזה פשיטא דנכונים דברי הרא"ם דבמקום מצוה דהשני' בת בנים והראשונה איננה בת בנים אין להוציאה כיון שכתבתי טעם דאין להתיר חדרגמ"ה משום דדין הוא שנגזור על עצמינו שלא להוליד כמש"ל בשם המרדכי פרק הבע"י והנה לכאורה קשה הרי התוס' סוף פרק חזקת הבתים הקשו על הך דדין הוא שנגזור על עצמינו דהרי מצות עשה הוא פרו ורבו ותירצו דאיירי במי שכבר קיים מצות פו"ר עייש"ה וא"כ ליתנהו לדברי המרדכי הנ"ל וצריך לומר דהמרדכי סובר כיון דשוא"ת הוא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אמנם נראה לי עוד טעם הגון בישוב דברי המרדכי דבש"ס פרק אלו נערות (ד' מ') אהך דאם אינה ראוי' לבא בישראל אינו רשאי לקיימה ואקשינן עלה וניתי עשה ונדחה ל"ת ומשני שאני הכא דאם אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וכתב הרשב"א דהטעם דכיון דהיא מוזהרת על הלאו והעשה לא שייך גבי דידה לכך אסורה לו וכמו כן כתבו התוס' במס' גיטין (ד' מ"א) ד"ה לישא שפחה דלא אמרי' אתי עשה דפו"ר ודחי ל"ת משום דהיא מוזהרת ולגבה ל"ש עשה והנה חדרגמ"ה על שניהם הוא אומר דאשתו השני' אסורה להנשא למי שיש לו אשה מכבר ומה"ט כתב מהרש"ל לגרש השני' מאחר שבאתה בגבול של הראשונה וכמו כן הא דקאמר הש"ס דין הוא שנגזור על עצמינו הוא שייך עלי' ג"כ כמו דקאמר נמצא זרעו של אברהם כלה מאליו ואמנם מ"ע דפו"ר לא שייך גבי דידה כלל לכך אסורה האשה להנשא למי שיש לו אשה אף שאיננה בת בנים דאין אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חברו זהו טעמו של המחמירין אף במקום מצוה אבל אם כבר נשאת לו בהיתר כיון דהאשה משועבדת לו והוא לא קעביד איסורא דהרי בשביל קיום מצות פו"ר הוא נשאה ואין עליהם שום חרם או איסור דהיא לא קעבדה איסורא והוא גם הוא לא קעביד איסורא דאצלו יש קיום המצוה אין החיוב עליו לגרשה והדברים ברורים כשמש:

והנה אי חדרגמ"ה הוא איסור תורה או דרבנן באמת א"צ אריכות כי הדברים מבוארים בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' רס"ג דמה שאדם מקבל על עצמו חרם ושבועה שוין המה והוא איסור תורה אמנם מה שמחמירין הב"ד על הציבור דבר זה מתורת משה לא למדנו עד שבאנו לדברי קבלה אורו ארור מרוז הנזכר בשירת דבורה ולענין ספק חרם דבר ברור בעיני שאינו רק כמו ספק דרבנן להקל וכן כ' הרמב"ן בתשובה סי' רס"ג וז"ל כל תיקו האמור בתלמוד דמועד קטן בדיני מנודה אזלינן בהו לקולא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכותיו והיינו משום דאינן רק דברי קבלה אורו מרוז מבואר בדבריו להדיא שהחרם שמחמירין הב"ד הולכים בספיקו להקל כמו בשאר ספיקא וכבר הארכתי בזה בתשובה בדבר מה שכתבו הרבנים האחרונים לענין שני חזרה עפ"י תקנת שו"ם אי חודש העיבור בכלל וכתבו דספק תקנה להקל ורבים השיבו כיון דהתקנות נעשו בחרם לא חשיב ספק ממון רק ספק איסור ואני כתבתי דספק חרם לקולא וכתבתי הרבה חילוקי דינים בין כשתולה ענין החרם בתקנה הנעשית או שקיבל עליו בחרם שיעשה כן והדברים ברורים למבין גלל כן דעתי מסכמת לדעת מעל' שאין חיוב על הבעל לגרש את אשתו השני':

דברי ש"ב ידידו נצח יעקב אורינשטיין:

סימן כז. ב"ה יום ו' כ"ד א"ש תקצ"ד לפ"ק. לכבוד הרב המפורסם בתורה וחסידות חריף ובקי כש"ת מ' ליבוש נ"י אבד"ק אוזרב. מכתבו הגיעני וע"ד אשה אחת בק' לובלין אשר בעלה קודם מותו זיכה לה גט ע"י אחר