ישועות יעקב קיא

גיטין דגיטו דשכ"מ כמתנתו שאם עמד חוזר והיינו משום אומדנא דמוכח דאין דעתו לגרשה רק אם ימות והרי הך אומדנא הוא קודם כתיבה ג"כ כמו בעת הנתינה וכיון דס"ל לרבה ור"ה אומדנא הוי כמו תנאי גמור א"כ הוי כמו התנה קודם כתיבת התורף ומה בכך שמת אח"כ הא בעת הכתיבה לא הי' מבורר אם ימות או יחיה:

והנראה לי בזה דבאמת לא מהני ענין גילוי דעת ואומדנא דמוכח בגט לעקור המעשה לגמרי ולכך בהך ענינא דגידל בר רעילאי גיטין (דף ל"ד) קיי"ל כאביי דאף דאמר ברוך הטוב והמטיב לא בטיל גיטא אף שבידו לבטל הגט עדיין וגילה דעתו שרוצה לבטלו מ"מ לא מהני אלא דבתנאי מהני גילוי דעת כיון שאין המעשה נעקר לגמרי בעת שמגלה דעתו שרצונו בקיום הדבר ההוא ולדעתי מילתא דפשיטא באומר לסופר כתוב גט לאשתי ובעת ההוא מגלה דעתו שאין רצונו בכתיבת הגט לא מהני הגילוי דעת רק אם עדיין הדבר תלוי ועומד ואפשר שיקוים המעשה בזה מהני הגילוי דעת ואף במקח וממכר יש חילוק בין מוכר ע"ד לילך לא"י דמהני בזה גילוי דעת ובין מגלה דעתו שאין רצונו בקיום המקח דלא מהני דבזה כיון דאם ילך לא"י יתקיים המקח א"כ בשעת אמירת התנאי לא בא לעקירת המעשה לכך מהני אף גילוי דעת אבל היכא שבא לעקור המעשה לא מהני גילוי דעת וזה החילוק בעצמו בין מתנת שכ"מ דאם עמד חוזר ובשטר מברחת יש בדבר מחלוקת והיינו מטעמא דכתיבנא דמתנת שכ"מ עכ"פ אם ימות יתקיים המתנה ומעתה א"ש דאף דס"ל לרבה ור"ה גיטו כמתנתו ואם עמד חוזר היינו משום שלא בא לעקור המעשה לגמרי דאם ימות עכ"פ יהא גט אבל אי נימא כיון דהתנה וגילה דעתו קודם כתיבת התורף אף אם יתקיים התנאי לא יהי' מועיל לזה בעינן תנאי גמור ככל משפטו וחוקתו ולזה לא מהני גילוי דעת והרי היא מגורשת ומעתה כשאנו מצריכין קיום התנאי לדבר משום דאנו מחזיקין הגילוי דעת שהוא כמו תנאי בעת הנתינה ואין אנו מחזיקין הגילוי דעת בעת הכתיבה ולק"מ מהך דאם עמד חוזר דרבה ור"ה וכן בכולכם כיון דבאמת אין בזה תנאי גמור אלא שהקפיד על חתימת כולם אלא דאנן אמרינן מאחר שגילה דעתו שרצונו שיחתמו כולם מהני אף שלא נעשה כדרך משפטי התנאים ואף לענין ביטול הגט אם לא יתקיים התנאי אבל אי נימא שיתבטל המעשה אף אם יתקיים התנאי ויחתמו כולם משום תנאי קודם כתיבת התורף א"כ הרי הגילוי דעת בא לעקור המעשה וזה אינו מועיל וכמ"ש ודו"ק היטב כי הדבר ברור מאוד:

והנה הראב"ד הקשה על דעת הסוברים בתנאי בע"פ קודם כתיבת התורף לא מהני מהך דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו גט לאשתי ומהרי"ט בתשובה ח"א סי' ס"ו האריך בזה ותירץ דדוקא באומר לא יהא גט אבל במבטל השליחות לחוד אם נתקיים התנאי אח"כ מהני כיון שבענין הגט אין כאן פסול וכבר קדמו בזה הרמב"ן בנימוקיו:

ועתה נבא לנידון שלפנינו והנה שארי הגאון הנ"ל תפס בלשונו לשון ביטול דהיינו שביטל הגט וזה אינו נכון בעיני כי מילתא דפשיטא טובא שאין במשמעות לשון זה לשון ביטול דהרי הוא לשון עבר עם הייבט זיך נישט אן וגם דבגוף הדבר אי מהני לשון ביטול על הגט קודם כתיבה אין זה ברור דמועיל דדעת הרשב"ם שם במס' ב"ב דקאמר הש"ס מודעא דמאי גילוי מילתא בעלמא הוא כתב ביש אונס בדבר אבל בלא אונס אם אמר גט שאעשה יהא בטל או לא יהא גט אין זה ביטול דתלינן דבשעת כתיבה ונתינה גמר בלבו לגרשה ולא מהני רק ביטול אחר כתיבה ורבינו חולק ע"ז ואמנם הרמב"ן פח"ה הובאו דבריו בב"י סי' קל"ד כ' דגם הרמב"ם ז"ל מודה דביטול בלי אונס לא מהני קודם כתיבה אלא דטעמו של רבינו דאמרינן מסתמא דאנוס הוא ועיין ריב"ש סי' רל"ב וב"י סי' קל"ד א"כ אף אם הי' בלשון זה לשון ביטול לא מהני כיון שהי' קודם כתיבת התורף אלא דמ"מ מהני בזה כמ"ש כיון שתלה בחזרת מטלטלין הוי גילוי דעת שאין רצונו לגרשה בלי חזרת מטלטלין ומה שהסכים אח"כ משום שהי' בדעתו שתחזור לו המטלטלין שכן הבטיחו הרב גלל כן מהני חזרת המטלטלין כעת אף אחר שניסת והבן והנה הרב ב"ש סי' קמ"ז כתב דבשעת הדחק סמכינן על דעת הראב"ד ורז"ה דאף תנאי גמור קודם כתיבת התורף מהני אם נתקיים אח"כ וכ"ש בזה שכבר ניסת וכ"ש בזה שאין כאן תנאי גמור אלא גילוי דעת וכבר גליתי דעתי דבמקום שכל המעשה מתקלקל לא מהני גילוי דעת לבטל המעשה גם יש לצרף לזה שהרי העד בעצמו הגיד שאינו יודע אם הי' האמירה קודם כתיבת התורף:

ובאמת בזה יש מקום עיון לפי הנראה מסתימת הפוסקים ומסתימת לשון הש"ס דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם וזה הוא סיום לשון הגט וכיון שבאמצע כתיבה דיבר המגרש כדבריו האלה בודאי דאמר קודם כתיבה הרי את מותרת לכל אדם והוי קודם כתיבת התורף ואמנם מהרמא"י בהגהותיו סי' קכ"ו סעיף א' לענין מה דכותבין הגט בלשון תרגום והרי את מותרת בלשון הקודש דלשון הא"מ אינו מן התורף והרב ב"ש השיג מלשון הש"ס דמשמע דהרי את מותרת הוא עיקר הגט ובאמת שכן השיג על הרמ"א זקיני הגאון מהר"מ פדובה וכתב ע"ז להרמ"א ז"ל בעצמו והרמ"א השיב שדוקא בימי הש"ס אבל אנו שכותבין כמה פעמים לשון כזה כגון למהך להתנסבא וכדומה א"כ לשון הא"מ הוא נוסף על לשונות התורף א"כ שפיר יש מקום ספק אימת התנה ובאמת שכתבתי בזה במקום אחר דאם אנו מסופקין אימת נעשה עני האמירה או תנאי הפוסל הגט אמרי' סתמא דמילתא לאחר זמן נעשה דזה תורף חזקת הגוף שלא נעשה ענין חדש בזמן הקודם רק בזמן מאוחר דתלינן ענין המתחדש באיחור הזמן וכ"ש בזה דאי נימא דנעשה קודם יתבטל הענין מכל וכל בודאי ראוי לתלותו שאח"כ מ"מ לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה עכ"פ חזי לאיצטרופי והבן זה:

ועתה נבא למ"ש לעיל דכפי הגב"ע שנשלח מזבאריז שהעד ר' יעקב שאמר כעת לפני הב"ד ששמע