ישועות מלכו על הרמב"ם צז

שנתחבטו בזה, גם מה שהקשו בהא דה' חבורות שנמצא יבלת דפריך וניתי מותר הפסח הא אסור משום עשה דהשלמה והוכיחו מזה דפסח שני יכול להקדים קודם לתמיד, ולפענ"ד כיון דאין בזה עשה דהשלמה מקדימין לתמיד מטעם דתדיר קודם אלא כיון דאין זה עשה גמורה רק מצוה מן המובחר וליכא עשה גמורה נדחה משום ספק כרת ועי' יומא ל"ג גבי עבורי דרעי

ונסתפקתי בצבור שלא הי' להם כבש לתמיד וליחיד הי' רק כבש אחד הי עדיף או למוסרו לציבור להקריב התמיד מצוה דרבים או מצוה דפסח דיש בה כרת עדיפא ואחר חצות לא קמבעי לי דכבר חל עליו העשה שיש בה כרת ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה ציבור כי קא מיבעי לי קודם חצות אי עדיף למסור לציבור מקמי דמטי זמן חיובא דפסח או דלמא מצוה דידי' לקיים עשה חמור עדיף ולא מצאתי כעת גילוי לדין זה

ה"ה השוחט וכו' והי' לו כזית חמץ. מדברי רבינו שכתב ברשותו משמע דכ"מ שיהי' לו חמץ עובר, אבל ראיתי לר"ש בפ"ק דכלים דכתב דלר"מ בעינן עכ"פ שיהי' עמו בירושלים וזה תימא דלענין לחמי תודה כיון דנאכלין בירושלים ונפסלין חוץ לחומה שפיר שייך לומר דצריך להיות בשעת שחיטת הזבח בירושלים אבל מה זה לענין שוחט על החמץ וכ"מ קצת בהא דאמרינן בסוגיא אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני החבורה מה א"ל מי כתיב ל"ת ע"ח ופריך א"ה אפי' אחד בסוף העולם נמי ומשני ל"ה ול"י הנהו דקאי בל"י ומדפריך א"ה אפי' אחד בסוף העולם נמי משמע דלא בעינן שיהי' החמץ בירושלים ויש לדחות ועכ"ז ל"מ ראי' לדברי הר"ש, שוב ראיתי בירושלמי פ' תמיד נשחט מבואר דלר"י בעינן שיהי' החמץ בירושלים ונראה דמזה למד הר"ש דינו ואפ"ל דטעם הדבר כיון דילפינן דעוברין רק הנך דקיימי בל"י אפשר נמי דילפינן במקום דקיימו בל"י והיינו בירושלים דאיכא עשה דאכילת בשר ול"ת דנותר משא"כ חוץ לירושלים דנפסל ביוצא וליכא ל"ת דל"י ומ"מ איננו מוכרח כ"כ ומדברי רבינו נראה דחולק על הר"ש בזה, שוב ראיתי להגאון רעק"א בתשובה סי' קע"ז שעמד בזה אמנם מה שבקש לחדש דאם א"א לו לילך להמקום שהחמץ נמצא יכול לשחוט ולדבריו גם בירושלים ע"פ שחל בשבת ונתחמץ לו עיסה יכול לשחוט ואין זה נכון ותדע דלרוב הפוסקים אין מבערין חמץ ביו"ט א"כ קשה מהשוחט התמיד על החמץ לר"ש למה עובר אף שי"ל דאיירי בחוה"מ ומ"מ אינו נכון ודוקא במילת זכריו דכתיב ומלתה ואז יאכל בעינן דוקא בראוי למילה אז מעכב אבל לא לענין שוחט על החמץ

והנה דעת רש"י דכל בני החבורה עוברין כשיש כזית מהם דכתיב לא תשחט על חמץ וכתיב בתרי' לא ילין זבח פסח ודרשינן נמי על הבשר דכל בני החבורה עוברין והתוס' שם בשם ר"י דאינו עובר רק השוחט והזורק והמקטיר דלא תשחט כתיב ועוד דאין בו מעשה, והנה יש נ"מ בין ב' הטעמים דלטעמא דלא תזבח כתיב אין על בני החבורה שום איסור ולטעם ב' מלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא, ועי' בפי' ר"ח הנדפס מחדש דנראה דגם הוא מסכים לשי' רש"י ובתוס' רי"ד כתב דלא נראה לו פי' המורה שכולן עוברין כיון דאשלד"ע אע"פ שציוו לו לשחוט אין על בני החבורה שום איסור, ואין זו טענה על ר"ח ורש"י כיון דהזבח כשר אף שהשליחות בטל כמוש"כ למעלה בה"א וגזה"כ שלא יהי' לאחד מבני החבורה חמץ בשעה שעוסקין בהקרבת הפסח שלהן דילפינן מדסמך לא תשחט ללא ילין ולא מבעי' באחד מבני החבורה שחמץ שלו עובר אלא אפי' שאר בני החבורה עוברים שהרי אפשר להם להמלט מאיסור שימשכו ידיהם ממנו כמו שיתבאר להלן

אמנם הרא"ה בס' החינוך בפ' משפטים כתב דכולן לוקים וזה ודאי קשה הרי הוי אב"מ דהרי אשלד"ע ורחוק לומר דכוונתו דקנו אז חמץ והי' עמהם בירושלים או בעזרה **(לא זכיתי להכין הלא לא קניית החמץ האיסור רק השחיטה תדע דאף לר"ש ולר"י דלפני זמנו אינו עובר מ"מ קאי בלאו דלא תשחט ואפשר דלהרא"ה דכולן לוקין ע"כ דאיסור הוא מה שיש לו חמץ ותלי זה בזה וצ"ע. המגיה.)** והי' נ"ל דל"ש אשלד"ע אלא היכי דבלא השליחות אין כאן שום איסור וע"י השליחות נעשה עבירה אבל בגווני דגם אם יתבטל השליחות נמי עביד המשלח איסור ורק דילקה דיהי' לשי"ב בעינן להשליחות שפיר אמרינן יש שליח לד"ע א"כ הכא כיון דבלי שליחות ג"כ עוברין ואנחנו צריכין לשליחות רק כדי שילקו שפיר אמרינן ישלד"ע **(עיין ריטב"א מכות כ: ובטו"ז ונקה"כ יו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א. המגיה.)** ולפ"ז המחמץ ע"י שליח בפסח כיון דאפי' השליחות בטל מ"מ לא גרע מנתחמץ מאלי' דעבר אב"י ואין השליחות רק כדי שילקה שפיר אמרינן יש שליחות ולקי וא"ש לפ"ז הא דאמרינן בנזיר דאם נכנס בשידה תיבה ומגדל ובא אחד ופרע המעזיבה דחייב אע"ג דלא עביד מעשה ע"כ כיון דאפי' יתבטל השליחות מ"מ כיון שנטמא מרצונו עבר על הל"ת ואין השליחות רק על המעשה שפיר אמרינן יש שליחות, וכן יש לה"ר ממה שכתב רבינו בה' נזירות דהמטמא נזיר והי' מזיד הנזיר לוקה ולא כתב דרק ע"י סיוע, וה"נ משמע בה' כלאים שכתב דהמלביש חברו כלאים לוקה הנלבש מבלי הצריך שיהי' הנלבש מסייע איברא דהרב כ"מ כתב דמסתמא מסייע אבל דבריו שבה' נזירות אין מורין כן וכן בה' אבל שכתב רבינו שהמטמא כהן לוקה ולפ"ז המקיים כלאים ע"י שליח לוקה כיון דהקיום אסור והשליחות רק שיהי' לשיב"מ והא דמגלח פאות הראש דהצריך רבינו בה' עכו"ם שיהי' מסייע מזה ראי' לדברי הכ"מ שם דבלא מעשה ליכא איסורא כלל, ובזה נכון השגת הראב"ד ז"ל שם ע"ש, וה"נ משמע מדברי רבינו בפ"ג מה' עכו"ם שכתב דהעושה עכו"ם אפי' בעשו לו אחרים לוקה וקשה הא בשביל מקיים הוי לשאב"מ ומצד עושה הא אשלד"ע וע"ש בלח"מ ובפרט שלא חילק רבינו בין עשאה לו ישראל או נכרי ובעשאה נכרי הא א"ש לנכרי ולמאי דפרישית א"ש

אך קשה לפ"ז מה פריך בש"ס מכות כ"ג על המתגלח הא הוי אין בו מעשה ומה קשה דילמא איירי בצווה לו ובזה לפ"ד כיון דבלי השליחות ג"כ עביד איסור לקי מטעם שליחות ודוחק לומר דהרא"ה אזיל בשי' הכ"מ בה' עכו"ם הנ"ל דל"נ כן מדברי הפוסקים ואפ"ל לפ"מ שכתב רבינו בה' גירושין בעשה שליח בעת שהי' שפוי בדעתו ואח"כ נשתטה דאם נכתב הגט לא הוי אלא פסול דרבנן דכיון דכבר נעשה ידו כידו וא"צ דעתו בכל משך המעשה א"כ י"ל ג"כ באשלד"ע אם בעת שעשאו שליח לא הי' עברה שלא הי' להם אז חמץ ואם נזדמן אח"כ לאחד מהם חמץ מ"מ בתר תחלת המינוי אזלינן ושפיר יש שליח בזה ומ"מ צ"ע בכ"ז

עוד הי' אפ"ל לפ"ד פרש"י בב"מ בפ"ק דשותף שגנב לצורכו ולצורך חבירו אמרינן יש שלד"ע א"כ ה"נ כיון דהשוחט עובר כולן לוקין ומ"מ אין זה עולה יפה