ישועות מלכו על הרמב"ם נט

אלא בנשאת מעצמה, ואפשר כיון דקאי על המשנה ושם איירי בחרשת שהשיאה אבי' ומ"מ אין זה ראי' כמבואר, ודע דכהנת אשת זר כיון דאינה משלמת חומש ה"ה דאינה חייבת מיתה וכן בזונה שנתחללה כיון דלא הוית זר מעיקרא א"ח מיתה ביד"ש ואולי חללה שאכלה תרומה קחשיב בפי"ט מה' סנהדרין בכלל הלקין שאין בהם מיתה ביד"ש, אכן יש לעיין בחלל מעיקרא כיון דלדעת רבינו פטור מחומש אי חייב מיתה ביד"ש, וראיתי להרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה ר"פ שכתב דבחללה חייבת מיתה וצע"ג והנה במס' כריתות בפ"ק נראה להדיא דכל שזר מעיקרא ולעולם לא חזי חייב בחומש אלא דלרבינו צ"ע, ומהא דסתם בפי"ט מה' סנהדרין אין ראי' דא"ל להיפוך מדנקט חללה ולא חלל למימר דוקא חללה היינו שנתחללה אבל בנולד חלל חייב מיתה, ועיין תוס' יבמות מ"ד ד"ה ה"נ שנראה מדבריהם בנבעלה לנכרי ליכא אפי' ל"ת ודבריהם תמוהים הם בעיני כמו שכתבתי בחי' לא"ע סי' ו'

ה"ו זר, והנה בהא דאוכל תרומה בשוגג דמשלם למאן דפטור בחייבי מלקות שוגגין וכן למ"ד דפטר בחייבי מיתות שוגגין כתבו התוס' פרק אלו נערות דל"א ע"ב ובפסחים דף כ"ט משום דתשלומי תרומה כפרה, אכן בירושלמי פ"ג דתרומות קאמר משום דהוא גזיה"כ משלם הקרן, ועל חומש קאמר דהוא כקרבן, נראה דהא דלא ק קאמר משום כפרה דלכאורה קשה למ"ד דתשלומי תרומה די במפריש לבד למה יצטרך לתת לכהן וכן ראיתי למי שהקשה כן, אמנם הדבר נכון דהא בסנהדרין פרק בן סורר ומורה אסיקנא דאע"ג דקלב"מ פטור מ"מ באיתא בעיני' מיחייב לשלם א"כ כיון דמפריש והוא כבר ממונא דכהן ואין לו בה רק טובת הנאה דמ"כ ממילא הו"ל כאיתי' בעיני' א"כ י"ל דהירושלמי אזיל בשיטת רב דס"ל דאפי' איתא בעינא בדמים קנהו לכן מוכרח לומר משום גזה"כ כמו חובל בחברו דמשלם ולקי, ואי ק"ל הא קשה בהא דמבואר בירושלמי דשוגג בתרומה והזיד בנזיר או ביה"כ למ"ד שני דברים היינו דמחשב כמיתה לזה ותשלומין לזה חייב ולמ"ד כד"א פטור והרי מבואר בר"מ ז"ל ובח"מ סי' תכ"ד דהחובל בחברו ביו"ט אע"ג דחייבי מלקיות שהתרו פטורין מ"מ בחובל חייב כיון דגלי קרא בחובל גרידא אע"ג דחייב מלקות מפן יוסיף דמחויב בתשלומין א"כ ה"ה היכי דאיכא חיוב מלקות אחר נמי אינו פוטרו א"כ דבתרומה כיון דגלי קרא דאינו פטור מתשלומין אע"ג דחייבי מלקות שוגגין פטורין מה בכך דאיכא לאו בנזיר הא דמי ממש לחובל בחברו דחייב לשלם אע"ג דאיכא ג"כ לאו אחר דאינו פוטר ואפ"ל דוקא בחובל דגלי קרא דפטור אפי' במזיד, אבל בתרומה דנהי דגלי קרא היינו בשוגג אבל לא במזיד לכן אם הזיד בנזיר אמרינן קלב"מ ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' בכתובות ובפסחים כ"ט למ"ד דחיוב מיתה ביד"ש פוטר א"כ לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה בי"ש האוכל הקדש חמץ במועד לא מעל משום קלב"מ הא גלי במעילה לפמש"כ דנהי דגלי קרא בהקדש שוגג אבל לא במזיד והתם בהזיד בחמץ איירי כמו שפרש"י אע"ג דח"מ שוגגין פטורין כמו בתרומת יין והוא נזיר דקלב"מ כדמוכח מהירושלמי שהבאתי, וניחא נמי הא דאוכל תרומת חמץ דבמזיד פטור אף בהזיד בחמץ ולמה כיון דגלי קרא בשוגג דתרומה דהאי חיוב מיתה ביד"ש ה"נ בשוגג והוא חיוב כרת פטור:

[א"ו דשאני בין שוגג למזיד] וזה נ"ל נכון בישוב קושית התוס' לפ"ד הירושלמי אדרבה מכאן מוכח כדברי רבינו לעיל פ"י ה"ו דבמזיד קלב"מ] דאל"כ הו"ל לירושלמי לומר דאפי' בשוגג בשניהם חייב. והנה במזיד דמשלם היינו בבא ליד כהן דבלא בא ליד כהן הו"ל כמזיק מ"כ או שאכלן דפטור כמבואר בפ"ט מה' ביכורים עי' לח"מ בפי"ט מה' סנהדרין] שהקשה על רבינו שפסק דזר שאכל תרומה טמאה דחייב מיתה בי"ש מ"ש מכהן [דפטור על טומאה] כבר הוכיח סמ"ג כדברי רבינו מהא דסנהדרין דף פ"ג דקתני טמא שאכל תרומה טהורה וזר שאכל תרומה הרי דבכהן נקט טהורה ואילו בזר לא נקט (טהורה] וע"כ דחייב בין בטהורה בין בטמאה וראי' ברורה היא, ועוד נ"ל להוכיח קצת מהא דחייב חומש על תרומה טמאה כמבואר בפ"ו דתרומות] ואילו לא הי' חייב מיתה לא הי' עליו חומש כדאמרינן בשבת פרק כלל גדול]:

**(שוב ראיתי להרב שעה"מ שהביא ג"כ ראי' זו אבל יש לגמגם קצת דאיכא למימר מדרבנן [מחויב חומש] אף דאין מחויב מיתה כמו תרומת ירק [דמחויב חומש כמבואר בפי"א מ"ב דתרומות

]:)** ועוד נ"ל להוכיח ממ"ג פי"א דפרה גבי דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת האוכלו חייב מיתה ואע"ג דהוא טמא בודאי והנה ראיתי ( להכ"מ בפי"ד מה' פרה שהביא בשם רי"ק] דאיירי דאינה טמאה מדאורייתא רק משום מעלה, ויש לתמוה דהא בהדיא תנן בפ"א דכלים הנוגע במי חטאת שאין בו כדי הזי' דטמא וכן מבואר שם דכהן טמא מדאורייתא אלא ברור דהאוכלה היינו זר [ובזר לא שאני בין טהורה לטמאה] ויש לתמוה על פה קדוש הכ"מ איך כתב כן, וכבר הי' אפשר ליישב דברי רבינו עד"א דהא דקאמר דהאוכלו חייב היינו בלא הוכשר, ורבינו לטעמי' דס"ל דאין מים מכשירין אלא בנפל ע"ד לרצונו וכאן שנפל שלא לרצונו לית לן בה, ומ"מ פשט דברי רבינו לא נראה כן ועוד דאי בלא הוכשרו למה נטמאו המים וזה י"ל בדוחק, אך העיקר נ"ל כמש"כ דעל זר קאמר, וההפרש שבין כהן לישראל נ"ל דלכהן נקרא מחוללת משא"כ גבי ישראל לא מיקרי מחוללת וזה פשוט

פ"ז ה"א כהן טמא שאכל תרומה טמאה, יש לי מקום ספק בזה אי הא [דפטור דוקא] דאוכל תרומה טמאה או דלמא כל שאסור באכילה ואם אכל תרומת חמץ בפסח כיון שאסור באכילה אפשר ג"כ דנתחללה ועי' בדברי רבינו בה' שבועות דהאוכל מאכלות אסורות מקרי אוכלין שאינן ראוין א"כ מקרי מתחללת ועוד דודאי כל כי הא תו ליתא במצוה דושמרתם א"כ מקרי מחוללת, והנה כהן טמא שאכל תרומת חמץ בפסח נ"ל דשפיר לא מקרי מחוללת לפמש"כ לקמן פ"י דלרבינו דס"ל שם דזר נזיר שאכל ענבים של תרומה דא"ח חומש ואילו אוכל תרומת חמץ חייב [משום דחמץ שאני] דאיסור יומא קא גרים י"ל ה"נ לא מקרי מחוללת ומ"מ צ"ע בזה ועיין בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג דמשתחווה לכרי חייב משום טבל והנה לפמש"כ הרא"ה בס' החינוך [מצוה רפ"ד] דאינו חייב בטבל מיתה רק משום תרומה א"ל למה יתחייב והרי התרומה מחוללת] והנה באוכל תרומת הקדש והוא טמא מודינא דלא מקרי מחוללת כיון דעומד לפדיון רק דנ"מ בזרע תרומה בכרם והשריש דגופו נאסר וצ"ע

ויש לעיין בערל שאכל תרומה טמאה אי דינו כזר או כטמא והנה לר"ע [דמרבה ערל כי טמא בחגיגה ד:] ודאי דינא כטמא ואינו לוקה וא"ל א"כ הא דקאמר ר"ע א"צ הרי הוא אומר איש איש תושב ושכיר] דהא נ"מ אי משום זר אי משום טמא [דפטור על אכילת תרומה טמאה] די"ל לר"ע לא מייתר קרא דתושב עיי"ש ביבמות דע"א] מ"מ גם לר"א צ"ע דהא אין דינו כזר דנשיו