ישועות מלכו על הרמב"ם מח

וכיון דאיפסק הלכתא דאין ברירה בדאורייתא, ולמש"כ לעיל אף בדרבנן שעיקרו מדאורייתא נמי אין ברירה א"כ הלכה כרבי] ומ"מ צ"ע דודאי הא דקאמר בש"ס התם משום ברירה ודאי אין זה אלא אשגרתא דלישנא ומה שייאטי' דברירה לכאן ועיקר הפלוגתא הוא מטעם דאמרינן דמשום דמפסיק צונמא א"כ יש לדקדק על רבינו דלמה לא פסק כרשב"ג לגבי ברי' כדרכו ועי' בירושלמי פ"ק דערלה שיש סיוע לדברי רבינו לפסוק הלכה כרבי

הכ"ו התרומה בזה"ז דרבנן, דעת רבינו דתרומה בזה"ז דרבנן וכ"פ ר"י בעל התוס' הביאו בס' התרומה לא כמו שהביא הטור בסי' של"א בשם ר"י אלא דחלוקין בטעמן דלרבינו קדושת עזרא לא בטלה אלא דגם בימי עזרא לא סליק כלהו ולא נתחייבו מדאורייתא], ולדעת התוס' בזמן בית שני הוי תרומה דאורייתא אלא דהאידנא בטלה קדושת א"י ונ"מ לענין ערלה, והנה הטור תמה על רבינו דה"ט דכי סליק עזרא לא כלהו סליק, בחלה אמרינן ולא בתרומה, ואין זה קושי' כלל דהא אמרינן התם בנדה דף מ"ז ובפ' ב' דכתובות דאפי' למ"ד דתרומה בזה"ז דרבנן, חלה דאורייתא, שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ופטורין מתרומה, ופי' התוס' הטעם דכי תבואו משמע ביאה חשובה אחר כיבוש וחילוק אלא דר"ה ברי' דר"י קאמר דאף למ"ד דתרומה בזה"ז דאורייתא אמרינן דחלה מדרבנן, משום דכי סליק לא כלהו סליק, וזה לא הי' בימי עזרא כמש"כ רבינו לקמן פ"ו מה' בית הבחירה שלא הי' בימי עזרא רק חזקה בעלמא וה"ט שלא הי' יכול להיות חזקה גמורה דבעינן ס' רבוא ומדעת רוב ישראל [כמבואר לעיל בדברי רבינו] וכיון דלא הי' כיבוש רק חזקה בעלמא לא נתחייבו, וזה כונת רבינו דלא סליק כלהו והכונה שלא הי' כיבוש כדאמרי רבנן דבי רב ור"ה ברי דר"י ולא פליג אלא למ"ד תרומה דאורייתא, ורבינו דפסק תרומה דרבנן ע"כ מה"ט דלא הי' כיבוש, והמדקדק בלשון רבינו לקמן פ"ו מה' בית הבחירה יראה שכונתו למש"כ, ובאמת מש"ס זה מוכח כמש"כ רבינו, דלר"י בעל התוס' דתרומה דרבנן משום דבטל קדושת ארץ ישראל אין הפרש בין חלה לתרומה, ולרבינו א"ש

מיהו כ"ז למ"ד ביאה לאחר ירושה וישיבה משמע אבל למ"ד ביאה מיד משמע, אפשר דתרומה נוהג מדאורייתא אלא דרבינו לשיטתו דס"ל חדש דאורייתא, דביאה לאחר ירושה וישיבה ומושב בכ"מ שאתם יושבים ולמ"ד חדש דרבנן מ"מ י"ל מטעם שכתב רש"י בפ"ב דכתובות דתלי' בשמיטה, והנה יש לעיין בחלה בירושלים כיון דלדעת רבינו קדושת יהושיע קדשה לעתיד לבוא וירושלים נתקדשה וקדושתה לא בטלה כמבואר בפ"ו מה' בהב"ח] א"כ קמח שהובא לירושלים ונילוש שם יתחייב מדאורייתא, כמו פירות חו"ל שנכנסו לארץ, וצ"ל דלענין תרומות ומעשרות לא קדשה יהושע וי"ל עוד דאפי' כיבוש עולי מצרים נהי דקיי"ל דבטלה היינו לענין תרומות ומעשרות אבל (לא] לשאר דברים ומנא אמינא לה מהא דכתב הר"ן בה' סנהדרין פ"ד הל' ו' דאין סמיכה בח"ל [ובאר"י] אף בכיבוש עולי מצרים כשר, וראיתי בכ"מ שם שכתב שלמד רבינו מהא דמבואר דמהני נטילת רשות מא"י לאותן עיירות שעומדין על הגבול, ולא ידעתי מה ענין זה לזה, דהתם לענין שפטור מתשלומין אינו תלוי בקדושת הארץ דהא מהני נטילת רשות מבבל, אבל לע"ד לדעת רבינו דס"ל דלא בטל קדושת יהושע אלא בדבר התלוי בכיבוש לענין תרומות ומעשרות אבל בשאר דברים נוהג והא דאמרי' בש"ס דשני קדושות יש להן היינו לענין תרומות ומעשרות, ולפ"ז ערלה היא מדאורייתא בכיבוש עולי מצרים, וכן לענין חדש ופאה וה"ט שלא צייר לנו רבינו הקדוש [במס' חלה] גבולות הארץ, רק לענין תרומה וחלה, דבזה יש הפרש בין כיבוש עולי מצרים לכיבוש עולי בבל אבל לשאר דברים לא נתבטל לענין פאה וערלה וכלאים. כן נ"ל

פ"ב ה"א כל אוכל וכו', דעת רבינו נראה דהכל חייב בתרומה, רק ירקות ואפי' קטניות נראה מדברי רבינו דחייב מדאורייתא, ועי' בתוס' בכורות ובפ"ק דמעשרות, והא דאמרינן בר"ה דף ט"ו דמעשר חרובין דרבנן, דעת רבינו בפ"א ה"ט דמעשרות דמיירי בחרובין צלמונא, והא דאמרינן בפרק כיצד מברכין דמעשר אילן הוא מדרבנן, היינו משום דתרומה [בזה"ז] דרבנן, אמנם דעת התוס' דרק תרומת דגן ותירש ויצהר וכן ענבים וזתים שעומדים לאכילה הם דאורייתא וכן דעת הרמב"ן בחידושיו לב"מ פרק הפועלים, ומ"ש הגאון בעל טורי אבן בשם הרמב"ן דס"ל דאף זיתים וענבים דרבנן, ליתא כמבואר בדבריו להדי' בחי' לב"מ דבתחילה צידד כן ולבסוף העלה דבעומדין לאכילה דאורייתא **(אבל בפי' על התורה פ' ראה (י"ד כ"ב) בפי' כתב כן, ולזה נתכוון הטו"א, המגיה)** מ"מ אם הפריש הכל מודים הוא דאורייתא כדתנן להדי' בפרק ג' דתרומות דתורמין מיין על הענבים העומדים לאכילה, וה"ט כיון דיכול להוציא מהן משקין הו"ל כמפריש מן השבלים, ולא נסתפק בתחילה הרמב"ן [אלא[ באוכל טבל מענבים העומדים לאכילה ואם דעתו להוציא ממנו משקין גם לרבנו אינו אלא מדרבנן דלא הוקבעו, ומה"ט אמרינן בירושלמי בפ"ג דחלה] דזית ניקף שנתערב בזית מסיק הו"ל טבל דרבנן [ע"כ בדעתו להוציא מהן משקין איירי], אמנם התוס' בעצמן הקשו קושיות חזקות ע"ז מהא דמכות דף י"ט באוכל תאנה של תרומה וכן בהא דאמרינן בפ' הפועלים גבי תאנה הנוטה לבית וכתבו דלאו דוקא] נקט תאנה אלא לסימן בעלמא, אמנם ראיתי שיטה אחרת להראב"ד ז"ל הובא בשיטה בב"מ דתרומות ז' מינים הוא דאורייתא דאתקש תרומה לבכורים דנוהג בז' מינים מדאורייתא, וכן ראיתי לרבינו יונתן בר"פ בכל מערבין דתרומות ז' מינים דאורייתא ובהכי ניחא האי דתאנה, וזה דרך נכון מאד בישוב כל הסוגיות

אמנם דברי הראב"ד ז"ל קשים קצת למ"ש בעצמו בפ"א דמעשרות דדוקא דגן ותירוש ויצהר הוי מדאורייתא, ואולי דתרי ראב"ד נינהו או דחזר בו, וא"ל לשי' הראב"ד דתרומה (בזה"ז] דאורייתא הא שמיטה בא"י דרבנן וא"כ פירות בשביעית למה יפטרו מתרומה דאורייתא הא שביעית דרבנן, די"ל דמ"מ פטור מטעם הפקר ב"ד ואפי' לא הפקיר כדאיתא בירושלמי דפאה [פ"ה] גבי גדיש שלא ליקט תחתיו

ודע דגרסינן בירושלמי ר"פ בתרא דתרומות דדבש של תמרים חייב במעשרות דברי ר"א ור"י פוטר ופריך דמשמע ממתניתין דר"י פוטר מקרן וחומש אבל עכ"פ איסורא איכא, ומשני כאן שזבו עד שלא טבלו כאן שזבו משנטבלו כלומר דבנגמר מלאכתו בעוד שהם תמרים כיון שכבר הי' עליהם שם טבל לא פקע איסורן ואם הפריש מהם תרומה אסור לזרים אבל אם לא נגמרה מלאכתן בעוד שהי' עליהן שם אוכל ועשה מהן משקין תו לא חייל עלייהו איסור, וה"ט דאע"ג דקיי"ל בחולין דף ק"כ דמשקה היוצא מטבל כמותו, היינו דוקא בהי' עליהם שם טבל קודם שנעשה משקה, כיון שכבר הי' אסור תו לא פקע מיני' איסורי', אבל בלא נגמרה מלאכתו עד אחר שנעשה משקה, כיון דבעת חלות האיסור לא הי' עליו שם