ישועות מלכו על הרמב"ם מז

דכתב המחבר בסי' של"א דבשדה שותפות בזה"ז אמרינן ברירה היינו משום דאיכא נמי מירוח נכרי והו"ל כתרי דרבנן ונתבאר משכ"ל דבדבר שעיקרו מדאורייתא לא אמרינן ברירה אף. בדרבנן דהא מירוח נכרי אינו אלא מדרבנן ואפ"ה לא סמכינן. עלה היכא דעיקר הדבר מדאורייתא כן נראה לי ברור

והנה בהא דאמרינן בש"ס פ' השולח דמ"ד ע"ב טבל וחולין מעורבין זה בזה פרש"י אין לך כל חטה וחטה שאין לך מקצתו של חולין ומקצתו של טבל וצריך לעשר מיני' ובי' ואפי' חלקו בספיקן הן עומדים והתוס' כ' דמאן דלית לי' ברירה חיישינן על כל חטה וחטה שמא פטורה ועל כל חטה וחטה שמא חייבת לכן אין תקנה לטבל זה אלא להפריש עליו ממקום אחר, והנה רבינו כתב טבל וחולין מעורבין בחלק של עכו"ם היינו דלדידן דקיי"ל אין קנין לנכרי בא"י להפקיעו מידי מעשר וישראל שקנה שבלים מעכו"ם חייב במעשר ובתרומה חלקו של ישראל ודאי חייב רק דחלק נכרי כל חטה וחטה מעורבין ומשמע דמהני אם מעשר מיני' ובי' ולדעת התוס' אסור דהא איכא למיחש שמא מה שהפריש הוא הי' של נכרי והשאר הי' של ישראל ומ"מ אין זה מוכרח כיון דמירוח נכרי פוטר מדאורייתא א"כ שמא אין ברירה הו"ל כזית ניקף שנתערב בזית מסיק דלקמן פ"ב הי"ג שכתב רבינו דמעשר מיני ובי' וע"ש וצ"ע אם חייב ליתן לכהן כיון דמספקא לי' אי יש ברירה י"ל דלגבי מת"כ המע"ה, והנה מבואר מדברי רבינו דשותפות עכו"ם חייב בתרומה וכשינוי' בתרא דר"פ ראשית הגז דלא כמ"ש הש"ך ביו"ד של"א ס"ק י"ט ולא ידעתי למה החליט דשותפות עכו"ם פוטר נגד דברי רבינו ודו"ק

הכ"ב פירות חו"ל שנכנסו לארץ, הנה הרב בכ"מ הבין דברי רבינו שאין הפרש בין חלה לתרומות ומעשרות ואם נימא דפירות ח"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה מדאורייתא ה"נ בתרומה, אלא שצידד דאפשר גם בחלה אינו אלא מדרבנן, וקרא דאשר אני מביא אתכם שמה אינו אלא אסמכתא, ובאמת בירושלמי רפ"ב דחלה מבואר דחייב בחלה מדאורייתא, ובאמת שיש לתמוה. טובא על הרב כ"מ שצידד בפירות חו"ל שנכנסו לארץ קודם המירוח חייב מדאורייתא דא"כ הא דאמרינן פ"ב דגיטין אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בח"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה ורשב"ג פליג ואמר הגדל בחיוב חייב והגדל בפטור פטור, ממ"נ אם המירוח הי' בא"י הכל מחויב מדאורייתא ואם המירוח הי' בח"ל הכל פטור, וא"ל דפליגי באם המירוח הי' על האילן, דמלבד דלישנא דרשב"ג לא משמע הכי, דעיקר הוא לדידי' מקום הגידול, גם א"א לומר כן דא"כ מ"ט דרבי, הא אמרינן התם דדוקא במקצתו שרשיו בארץ ומקצתו שרשיו בח"ל אמרינן דשרשים ינקו אהדדי ואף אותן פירות שהן בח"ל ינקי מהאילן שהוא בארץ וכן להיפוך וזה ל"ש אלא בגידולים אבל בפירות תלושין שמירח כיון דאפי' מירחן באויר א"י חייב מדאורייתא, דלגבי מירוח אין יניקתו מהקרקע, א"כ מאי האי דפלגינן בין שרשיו לנופו ומפסיק צונמא [דבר שאין שום נפ"מ במירוח באויר] ואפי' אם נדחק דכיון דהפירות ינקי מהדדי נחשב גם אוירו כמשותף מ"מ קשה מהא דאמרינן התם בעציץ נקוב ונופו נוטה לחו"ל לאביי אזיל בתר עיקרו ולרבא אזיל בתר נופו, א"כ ממנ"פ אם מירח בא"י חייב ואם מירח בחו"ל פטור, וא"ל דהתם נמי במירח על העציץ ז"א דהא גוף העציץ נחשב כמטלטלין כדאמרינן התם להדיא דאינו נקנה אלא במשיכה או באגב וכיון דגוף העציץ אינו אלא מטלטלי הרי זה כמירח על ספסל בא"י דודאי חייב מדאורייתא, ותו קשה מהא דאמרינן בפ"ק דגיטין עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר"י ורבנן, ובזה קשה נמי אי נימא דעיקר ההפרש בין פירות א"י לח"ל הוא רק על המירוח מלתא דפשיטא דעל המירוח אין חילוק בין מירח ע"ג יתידות בין מירח ע"ג קרקע דגוף העציץ נחשב כתלוש כמו שהוכחנו ואטו הממרח על הגג מי לא טביל מדאורייתא ואי אמרת בשלמא דקפידה היא גם על הזריעה והגידול היינו דיש הפרש בין מונח ע"ג יתידות למונח ע"ג קרקע דלא נחשבה הזריעה כגדולי ארץ, אבל אי אמרת דאינו תלוי בגידולין כי אם על המירוח פשוט דכל שמירח על העציץ אין הפרש בין שהעציץ נחשב כמחובר דלעולם גוף העציץ והקרקע שבתוכו אינו נחשב כמחובר ומה לי שמונח ע"ג קרקע או ע"ג יתידות, וה"נ משמע עוד מדברי רבנו שכ' לקמן בפ"ה הט"ו דזרע והביא שליש בעציץ שא"נ ואחר כן נקבו פטור מדאורייתא, והשתא קשה הא כיון שנקבו אח"כ לא גרע ממירוח, מיהו בהא י"ל דהא דעציץ שא"נ פטור מדאורייתא לא משום דלא נחשב גידולי א"י אלא טעמא אחרינא איכא דלא נקרא גד"ק לכן עציץ שא"נ שהומרח בארץ גם לדעת הכ"מ א"ח מדאורייתא, ומ"מ ראיות הראשונות שכתבתי מוכרחות הם מהא דאילן והא דעציץ שנקבו בארץ ונופו נוטה לחו"ל והכי משמע פשטא דמילתא דמשנתינו פ"ב דחלה דתנן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה ובתר הכי קתני עפר חו"ל שבא בספינה לארץ חייב במעשר ושביעית אר"י אימתי בזמן שהספינה גוששת וקשביק חלה משמע דחלה ודאי חייב מדאורייתא דבשלמא לענין תרומה כיון שצריך שיהי' גדל בקרקע א"י ס"ל לר"י דחייב רק בגוששת אבל בחלה לא קפדינן אלא אגלגל א"כ מה בכך שהספינה אינה גוששת והכי אמרינן התם בירושלמי להדיא דסברי רבנן למימר דתלי בפלוגתא, ודחי התם דאפי' מאן דפוטר מודה הכא דחייבת משום דחלה תיכף שנכנסו לארץ נתחייבו אף בגידולין שהיו אצל הנכרי הא קמן דשאני בין חלה לתרומה [שלא כדברי הכ"מ הנ"ל] והכי משמע להדיא בירושלמי בפ"ה דמעשרות בהא דאמר התם דהזורע בבית פטור ואם הביאה שליש ואח"כ העביר הסכך לרע"ק פטור התוס' ולרבנן חייב, ופריך אף בחלה כן ודחי דשאני חלה דאף פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה, הרי שאני בין חלה ובין תרומה, וה"נ משמע בהא דפליגי אם יש קנין לנכרי בא"י (ונהי דיש קנין מ"מ לא גרע מפירות חו"ל שנכנסו לארץ] אמנם מזה אין ראי' ברורה אבל מכל ראיות שנתבארו לעיל מבואר להדיא דלענין חיוב תרומה פירות חו"ל שנתמרחו בארץ אין חייב אלא מדרבנן, והכי נקטינן, אבל בחלה חייב מדאורייתא, ולפ"ז יש לעיין קצת בחלה אי מותר להפריש מן הנזרע בעציץ שא"נ על הנזרע בעציץ נקוב, דאע"ג דאין תורמין מזה על זה איכא למימר דשאני תרומה דבגדולין תליא, וגידולין דהני בפטור הוי, אבל חלה כיון דאפי' הגדל בחו"ל הנכנס לארץ חייב מדאורייתא א"כ איכא למימר דה"ה בעציץ שאינו נקוב וצ"ע, ואין ראי' ממ"ש הרמב"ם לקמן הלכות ביכורים דמה, שאין מפרישין בתרומה אין מפרישין בחלה, ואם איתא הא איכא עציץ דאיכא למימר תני ושייר. תדע דהא פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבת בחלה מדאורייתא ולענין תרומה פטורין, אלא דהכוונה דאין מפרישין מחיוב על הפטור, והאי כדינו והאי כדינו

הכ"ד אילן פלוגתא דר' ורשב"ג בפ"ב דגיטין דף כ"ז ע"ב וב"ב כ"ז ופסק כרבי לגבי רשב"ג, וצ"ע דהא דעת רבינו כהרי"ף דרבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג ולא אמרינן הלכה כרבי אלא מחברו אבל לא נגד רבו ורשב"ג אביו ורבו הוי ואפ"ל דסמיך רבינו אהא דאמרינן ב"ב דכ"ז דפליגי רשב"ג ורבי בברירה