ישועות מלכו על הרמב"ם מה

המירוח הוא של נכרי חייב מדרבנן, זה דעת רבינו, ואם הפירות גדלו שליש ביד הנכרי ומכרן לישראל ומירח הנכרי פירות של ישראל, כתב הרב כ"מ [ד"ה וכן העכו"מ] בשם ר"י קורקוס דג"כ פטור אפי' מדרבנן כיון דגדלו שליש ביד הנכרי ויש קנין פירות לנכרי בא"י והוי שלו וגם מירחן נכרי אע"פ שבשעת מירוח הוי של ישראל מ"מ מירוח הנכרי פוטר, ולפ"ז נכרי הלש עיסה של ישראל א"צ להפריש חלה דמירוח נכרי וגלגול עכו"ם חדא הוא כדאמרינן במנחות פר"י להדי' ועי' בט"ז יו"ד סי' שכ"ו סק"ב מ"ש בנחתום עכו"ם שאינו מקנה רק לאחר הלישה ולמ"ש מרן גם במקנה קודם לישה לא מהני אף שלש עיסת ישראל, אמנם דעת רש"י בגיטין פ' השולח והטור ביו"ד סי' של"א דהא דאמרינן דמרוח עכו"ם פוטר אין הקפידא על הממרח אלא על הבעלים דאם בעת המירוח הוא של הנכרי פטור ואם התבואה היא של ישראל אע"פ שנכרי מירח חייב מדאורייתא כעין הא דאמרינן מירוח הקדש פוטר דהכוונה שהיא של הקדש, ובכ"מ הביא בשם הראב"ד דאם העכו"ם הממרח הוא שלוחו של ישראל חייב דשלוחו של אדם כמותו, והכ"מ תמה בזה הרי אין שליחות לנכרי, ובאמת שדברי מרן תמוהים בעיני מה מותיב על הראב"ד שהרי מפורש אמרו בירושלמי דמעשרות סוף פ"ה הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר"י אומר טביל ר"ל אמר ל"ט וקמותיב התם ר"ל לר"י ממתניתין דחורי הנמלים שלנו בצד ערימה חייב דחזקה מדבר הגמור היא הא לא"ה הי' פטור והרי נמרח ע"י נמלה, ומשני ר"י משום יאוש בעלים נגעו בה, כלומר דהוי כהפקר קודם מירוח דפוטר, כדתנן בפ"ג דפאה. וראיתי לר"א פולדא שכתב דטעמא דר"י דס"ל דטביל משום דזכין לאדם שלא בפניו, והאי פירושא לא מחוור כלל דהא מוכח מכח קו' ר"ל דאפי' מירוח נמלה חייב לר"י ובהא ל"ש זכין לאדם אלא ברור דלר"י עיקר הקפידא במירוח אינו אלא שתגמר מלאכתו ואפי' גמר מלאכתו מאלי' נמי מהני, וכיון דא"צ דעת בעלים מהני בעשה אחר שלא מדעת בעלים, ואפי' מירוח נמלה חייב הא קמן להדיא דלא קפדינן אממרח כלל, ואפי' מירוח נמלה חייב, ועיין רש"י במנחות פר"י דף ס"ז דמאן דמחייב מירוח נכרי פוטר מירוח הקדש משום דהקדש מחוסר פדיי' משא"כ נכרי דחזי לאכול בלא פדיון אבל כאן דחייב מירוח נמלה כ"ש דחייב מירוח נכרי וכדעת רש"י וטור שזכרנו, שאין קפידא אלא על בעל הדגן, לא על הממרח כעין הא דאמרינן מירוח הקדש דהכוונה על התבואה של הקדש ה"נ דכוותה, וגם על הראב"ד ז"ל יש לדקדק קצת דלאיזה צורך קאמר משום שליחות, הא א"צ כלל שליחות דאפי' מירוח נמלה חייב ונ"ל דס"ל להראב"ד ז"ל דמירוח דתרומה היא כמו הכשר דאמרינן בפ' האומר בקידושין ר"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן יותן, הא כיצד כי יותן דומיא דיתן דניחא לי' והתם א"צ כלל לשליחות דאפי' הכשר ממילא דניחא לי' הוכשר וה"נ מירוח דתרומה נהי דא"צ מירוח בעלים ולא שליחות דבעלים מ"מ ניחותא דבעלים מיהו צריך, ומ"ש הראב"ד ז"ל דשלוחו של אדם כמותו אשגרתא דלישנא נקט ועיקר הכוונה כאן דניחא לי', ולפ"ז נכרי הלש עיסת ישראל מפריש חלה בברכה כיון דעיסה היא של ישראל וכדעת רש"י וטור וראב"ד ז"ל וגם בעל א"ח מסכים לזה, ואפשר לכוין גם דברי רבינו בזה, ומ"ש עכו"ם הממרח פירות של ישראל חייב בתרומה מדבריהם בלא ניחא להו לבעלים כגון שגזל אבל היכא דניחא להו חייב מד"ת כמו שהוכחנו מירושלמי הנ"ל, ואע"ג דבפאה קיי"ל קרסמוה נמלים פטור ואע"ג דאפשר דניחא לי' שאני התם קצירכם כתיב, משמע שצריך שיהי' קציר של ישראל אבל הכא כיון דלא כתיב אלא דגנך לא קפדינן אלא בשעת גמר הדגן שיהי' של ישראל, מיהו כיון דקרינן דיגנך אפשר דקפדינן שיהי' ניחא לי' בשעת גמר המירוח, מיהו היכא דלא ניחא לי' במירוח יש לסמוך על דברי הר"י קורקוס ומרן הכ"מ דהו"ל כמירוח נכרי דפוטר, הן אמת שלא ראיתי לרבינו שהביא דברי הירושלמי הלז [דמירוח נמלה דחייב] ואפשר דס"ל לרבינו דר"י ס"ל דמירוח נכרי אינו פוטר כדאמרינן בהדי' בפ' ר"י דלר"מ ור"י מירוח נכרי אינו פוטר, וסייג מצאתי לזה בירושלמי בסוף פ"ג דתרומות דאמר התם לר"י דפירותיו של נכרי טובלים מדאורייתא, אבל לדידן דדרשינן דגנך י"ל דבעינן שיהיו הבעלים או שלוחם ממרחין ואין מירוח שמרח שלא מדעת טביל **(לא הבנתי והרי הרמב"ם כתב בפ"ג ה"ז ממעשרות דשלא מדעת טביל כר"י, ואולי הכוונה כמו במירוח נכרי ונמלה דלא הוי בר שליחות. המגיה.)** ומכש"כ מירוח נכרי, ומ"מ קשה לדחות סוגיא שלימה מפורשת דהממרח שלא מדעת ונגמר מאליו ג"כ חייב

ודע דבמנחות דף ל"א אמרינן אף למ"ד יש קנין לנכרי בא"י מ"מ חייב מיהו מדרבנן, ויש לעיין מהא דמסייע רבה בפ' השולח דמ"ד דאין קנין לנכרי מהא דתנן הלקט והשכחה ופאה של נכרי חייב במעשר אלא א"כ הפקיר ה"ד וכו' אלא לאו דאפקרינהו נכרי ומאי קושיא הא עכ"פ חייב מדרבנן בלא הפקר אף למ"ד יש קנין

ויש לעיין אכתי לדעת רבינו דס"ל דמירוח נכרי פוטר לגמרי אלא דאם מירח נכרי פירות שגדלו ביד ישראל כיון שבא לעונת המעשרות ביד ישראל ונתחייבו חייב מדרבנן א"כ י"ל דמ"מ מותר לאכול מהם אכילת ארעי והיינו דכיון דמירוח נכרי פוטר לגמרי אלא כיון שכבר נתחייבו לא פקע והרי זה כקודם המירוח ולא פקע החיוב אבל עכ"פ אין מירוח הנכרי מביא לידי חיוב כלל אפי' מדרבנן וכ"כ התוס' במנחות דף ס"ז ע"ב בד"ה כדי דאף קודם הגזירה דבעלי כיסין אע"ג דמירוח נכרי פוטר מ"מ אסור לאכול ממנו קבע וכמו קודם המירוח עיי"ש, אלא דקודם המירוח אם הפריש משבלים הר"ז תרומה דאורייתא כיון דאפשר לבוא לידי חיוב [אבל] אחר המירוח נכרי אם קרא שם אינו אלא תרומה דרבנן כיון דא"א לבוא עוד לידי חיוב ד"ת, ונהי דלאחר תקנה משום גזירה דבעלי כיסין ס"ל לתוס' דאסור אפי' אכילת ארעי, היינו לשיטתם דס"ל דאפי' בפירות שגדלו ברשות נכרי חייב במעשר מדרבנן אבל לדעת רבינו דלא ס"ל גזירה דבעלי כיסין, אלא דדוקא היכא שהי' תחילתו של ישראל כיון דכבר חייב לא פקע א"כ י"ל דדוקא באכילת קבע, והנה דעת התוס' שם דאף למסקנא דמירוח נכרי פוטר מותר באכילת ארעי אע"ג דאינו פוטר מדרבנן, ובזה הי' אפשר ליישב ג"כ דברי הראב"ד שתמה עליו הכ"מ הא אין שליחות לנכרי, ובפ"מ תירץ דמדרבנן יש שליחות, וראיתי שהקשו עליו הא דעת הראב"ד דמירוח הנכרי אינו פוטר, ולמש"כ לא קשה מידי דס"ל להראב"ד נהי דמירוח נכרי אינו פוטר, היינו דהו"ל כקודם מירוח וכיון דקודם מירוח חייב משום דאין קנין לנכרי בא"י ממילא גם אחר מירוח חייב לדעת התוס' שזכרני, אבל כיון דמדרבנן יש שליחות אסור אפי' באכילת ארעי, אמנם ראיתי להר"ש בפיה"מ **(מקרי דעת העם וכיון שנכבשה מקודם לכיבוש כל ארץ ישראל דבר שהי' שלא כשורה כמבואר בספרי "בפלטין אין אתה כובש" בטל כח הסנהדרין שיהי' דעתם דעת העם ומקרי בשביל זה כיבוש סורי' כיבוש יחיד. המגיה.)**