ישועות מלכו על הרמב"ם לח

הגפן והיחור שנטע והתבואה לא נאסרה אף בהוסיפה מאתיים עד שתשליש גם לר"י דכתיב המלאה ושיעור המלאה היינו בהבאת שליש וקודם הבאת שליש כל שנזרע בהיתר לא נאסר אע"פ שהוסיפו ר' והא דמבואר בירושלמי פ"ה דאף הקש של תבואה כרם נאסר ואע"פ שלא הי' בו דגן מעולם היינו בזרוע באיסור ולפ"ז אין הפרש בין התבואה לענבים דכל מין שנזרע באיסור נאסר תיכף בהשרשה והא דתניא בתוספתא דגפנים שהשרישו אינם מתקדשים קודם שהגיעו לשיעור פול הלבן היינו בנטעו בהיתר, וקשה ע"ז קצת דא"כ הא דאמר בירושלמי פ"ז דמאן דתני התבואה משתשליש מסעי' לי' לר"א דס"ל דהתבואה ג"כ לא נאסרה אלא משתשליש דלא כר"י דס"ל דמשעת השרשה נאסרה ומאי ראי' אימא הא דקתני תבואה משתשליש היינו דומיא דענבים משהביאו כפול הלבן דהוא לפ"ד הר"ש דווקא כשנזרע בהיתר אימא דהתבואה משתשליש ג"כ בנזרע בהיתר דגם ר"י לא פליג אלא בנזרע באיסור

אמנם לרבינו שיטה אחרת דנראה דס"ל דגם בזרע מין אחד באיסור שהתבואה נזרע באיסור לא נאסר ור"י ור"א לא פליגי אלא בהוסיפו אבל בהשרשה לחוד לא פליגי דע"כ לא אמרינן דבזרוע ובא. נאסר בהשרשה אלא כשנזרעו שניהם באיסור אבל כשנזרע אחד בהיתר לא נאסר בהשרשה לבד והיינו הא דתניא בתוספתא דמקדשין גפנים שהשרישו או דר"א ור"י פליגי כשהגיעו ענבים כפול הלבן ומ"מ נ"ל ברור דגם רבינו מודה דכשנשרשו והוסיפו דמתקדשת התבואה ולא עוד אלא דגם אם נזרעו שניהם בהיתר ואח"כ הוסיפו נאסרו הזרעים בתוספת אחד מר' והגפנים מותרים בשלא השרישו וגם אם נזרעו שניהם באיסור הגפנים לא נאסרו כשלא הגיעו לפול הלבן ומדקדוק דברי רבינו בהי"ג יש ללמוד כן לפי שכתב שם דמדכתיב תבואת הכרם למדנו שלא נתקדשו בפחות מפול הלבן דלא מקרי תבואה לא נתקדש הרי דפסק ואמר דכל פחות מפול הלבן לא מקרי תבואת הכרם ולא נאסר נמצא דרבינו חולק על הר"ש בג' דברים: א) לדעת הר"ש בזורע ירק או תבואה בכרם נאסר תיכף ונתקדש ורבינו ס"ל דקודם שהגיע לפול הלבן גם התבואה לא נתקדשה אמנם בהוסיף מאתים נראה דגם לרבינו נאסר וכמוש"כ מהא דתוספתא הן אמת שגם בזרע שניהם באיסור לא ראיתי לרבינו שיביא לאסור התבואה משתשריש

ב) הזורע גפן באיסור לדעת הר"ש נאסר בין שזרע חרצן או יחור ולרבינו לא נאסר

ג) בנזרע שניהם בהיתר ואח"כ נפרצה המחיצה לר"ש כל היכא שלא הביאו שליש אע"פ שהוסיפה התבואה ר' שרי ולרבינו נראה דאסור דבתבואה לא. הקפידה בהגיע לכלל גידול מדאסור גם בזרע והא דכתיב המלאה היינו מה שנתמלאה מדאורייתא במחצה על מחצה ומדרבנן בהוסיף מאתיים

והנה נראה להוכיח כדעת רבנו מהא דעציץ נקוב שהעבירו בכרם דאם הוסיף ר' אסור והיינו העציץ הירקות שבו ובתוספתא תניא בהניחו תחת הגפן ועמש"כ בהכ"ג דלא נחשב כמחובר לקרקע במעביר באויר עד שיניחנו בקרקע וכן מבואר בדברי רבנו בפ"ח מה' שבת. בהי' לו עציץ נקוב מונח על גבי יתדות והניחו ע"ג קרקע חייב משום זורע והשתא לפ"ד הר"ש דבזורע נאסר בהשרשה גם בלא הוסיף ר' א"כ תקשה בעציץ נקוב ל"ל הוסיף ר' הא גם בלא הוסיף נאסר דהא נחשב עתה כזורע ובזה א"צ שום השרשה הגע בעצמך הרי שתלש גוש עפר עם זרעים דלדעת רבינו לא נחשב עוד כמחובר אמנם אם תחבו אח"כ בקרקע מקרי תיכף השרשה וזריעה כאחד א"כ אם נאמר דבהשרשה לבד נאסר ל"ל הוסיף ר' מיהו הא ל"ק גם לדעת רבינו דס"ל דאינו מקדש מ"מ הא מטעם קנס נאסר כמוש"כ בהי"ד די"ל דכיון דלא אסור מדינא רק מטעם קנס לא גזרו בעציץ נקוב אמנם אי נימא דמדינא אסור כש"כ לפי הבנת הכ"מ דלדעת רבינו נאסר בהנאה מד"ת גם בלי מפולת יד א"כ תקשה האי תוספתא ומזה נראה כדברי רבנו אמנם כ"ז לדעת רבינו דס"ל דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות הו"ל כתלוש אבל לדעת התוס' בשבת פא: דדינו כמחובר אין כאן ראי'

ודע שאע"פ שהראב"ד ז"ל בהשגות לא נחלק על רבינו בהי"ד וס"ל דגם בהנאה מותר מ"מ לפי מה שהביא הריטב"א בעירובין דף כ"ה בשמו נראה מבואר דס"ל כר"ש דתבואה שנזרעה והושרשה מתקדשת דאהא דאמרינן שם בחצר קטנה וגדולה דגפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה והקשו קמאי כיון דדיורי גדולה בקטנה לתסרי זרעי הגדולה את גפני הקטנה ותירץ הראב' דכיון שנזרעה הגדולה בהיתר שהרי אין דיורי קטנה בגדולה וגם הגפנים נטעו בהיתר קיי"ל בפ"ז דכלאים ברוח שסיערו דאין התבואה נאסרה אלא משתשלש והענבים משיגיעו לפול הלבן וכשיגיעו הגפנים לפול הלבן מחויב לעקור הזרעים הנה מבואר מדבריו דגם קודם שהגיעו ענבים לפול הלבן אם זרע והשרישו נתקדשו וצ"ע דכאן בהשגות מיקל עוד יותר מרבינו וס"ל דגם מצד קנס לא נאסר וצ"ע

הט"ו ולקט הזרע קודם שישריש מותר בהנאה, והראב"ד הגיה דגם באכילה מותר ובכ"מ כתב שאין לזה הכרח וזה מן התימא דכיון דתנן דקודם שנשרש לא נאסר מאין הרגלים לגזור ולאסור באכילה ומצאתי להריטב"א בחי' לעירובין דף. אהא דתנן הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עלין מגולין א"ח לא משום שבת. ולא משום כלאים דאיירי בלא השריש והוסיפו מאתיים וקמ"ל דכיון דטמן אגודה לא מיתסר מזה משמע דדוקא בשתלן שלא כדרך נטיעה אבל אם הי' כדרך נטיעה וזריעה אע"פ שלא השריש אסור בתוספת ר' ולפ"ז אפ"ל גם שרבינו לא החמיר באכילה אלא בהוסיף ר' ועיין תוס' שבת נ': בד"ה הטומן מיהו ראי' גמורה ליכא כמובן גם מהא דפריך בירושלמי כלאים על מתניתין דטומן לפת למ"ל תחת הגפן לכאורה לא משמע הכי ע"ש ודו"ק

הי"ז ואם מצאן שנעשו אביב ינפץ אותן. מדברי רבינו נראה דרק הירק אסור לא הגפנים דמדינא לא מקרי מקיים ירק דלא ידע שתקלט ולא קנסו רק הירק אבל כשראה שנקלט וקיימו נאסרו גם הגפנים כשהגיעו לפול הלבן ועמש"כ התויו"ט על משנה זו

הכ"ג ואם הניחה תחת הגפן ונשתהה בארץ עד שהוסיף מאתיים אסור משמע דעל הזרעים שבעציץ קאי ודברי התויו"ט סופ"ז דשביעית שהבין שעל הגפנים קאי וזרעים שבעציץ נאסרו תיכף הם תמוהין

ועיין בירושלמי סופ"ז דכלאים דאיפלגו שמואל ור"י דשמואל ס"ל במעביר תחת כל גפן ור"י ס"ל במעביר באויר כרם ועיקר הפי' דס"ל לשמואל דווקא במעביר ומניחה תחת כל גפן ואע"פ שתוספת מאתיים הי' בצירוף כל הגפנים אבל במעביר לא נתקדש ור"י ס"ל דאפי' במעביר באויר מתקדש העציץ ותלי' האי פלוגתא אי עציץ המונח ע"ג יתידות אי נחשב בתלוש או כמחובר דלשמואל נחשב כתלוש ולהכי אינו מקדש באויר ור"י ס"ל דנחשב כמחובר ורבינו פסק כשמואל אע"ג דשמואל ור"י הלכה כר"י כמבואר עירובין י"ז ש"ה שהתוספתא מסייע לי' לשמואל דתניא בהדיא התם בסופ"ד עד שיניחו ותו