ישועות מלכו על הרמב"ם כז

שדעת התוס' דגם באית לי' הנאה שרי, אבל לפע"ד במחכ"ת אין לקו' זו שום התחלה דהא דמותיב רבא לאביי על היתר שבועה קמותיב וכי מצוות לה"נ דאי ס"ד מצות לה"נ אין לשבועה מקום לחול שהרי נהנה מן המצוה ומקרי נשבע לבטל את המצוה, אבל למ"ד מצוות לאו לה"נ כיון דהנאה שנהנה מהצל לאו מצוה הוא כל כי האי לא מקרי נשבע לבטל את המצוה שהרי בין נדרים לשבועות לפי שהנדר חל על החפץ ואע"פ שממילא נתבטלה המצוה ל"ל בה משא"כ בשבועות דחל על האדם ויצאה השבועה לבטל השבועה המוקדמת שמושבע מהר סיני א"כ. שפיר קמותיב לי' רבא דאחר שאין בשבועה זו ביטול מצוה שהרי השבועה היתה שלא יהנה והנאת הצל שמגין עליו אינה מכלל המצוה אין זה נשבע לבטל את המצוה אע"פ שממילא מתבטלה המצוה והר"ז כמו נדר וזה פשוט

והריטב"א כתב בהא דמצוות לאו להנות נתנו והנודר הנאה ממעין דטובל בימות הגשמים אע"ג דמתהני כיון דאינו אלא גורם להנאה ל"ל בה פי' דלאו למימרא כיון דמצוות לאו לה"נ אע"פ שגורם לו הנאה ל"ל בה דגרמא באיסור הנאה שרי כל שאינו נהנה מגוף האיסור דהא ליתא דוודאי אסור לעשות באיסור הנאה שיגרום לו הנאה, וכ"כ התוס' בפ"ק דחולין דאסור מדאורייתא למכור איסור הנאה ומשמע אף שמוכר ע"י הקפה לפי שע"י שמוכר לו האיסור הנאה גורם שישלם לו, וכן מהא דאסור ללמדו מדרש במקום שנוטלין שכר ע"כ: הלכות איסורי ביאה פ"א ה"א הבא על אחת מכל עריות שבתורה במזיד חייב כרת, אמרינן בקידושין דף ע"ז. דהבא על ג' אלמנות בהתראה אחת לוקה ג' דגופין מחולקין והה"ד בעריות אמרינן גופין מוחלקין בין לענין קרבן כמבואר בדברי רבינו בה' שגגות פ"ה ה"ג בין במזיד לענין מלקות אע"פ שאינו אלא ל"ת אחת וראיתי להרב מוהרי"ט בחי' לקידושין שהביא בשם תוס' הרא"ש להקשות מהא דאמרינן בסו"פ גה"נ האוכל אבר מן החי ובשר מן החי לר"י לוקה שתיים דהו"ל שני לאווין ולר"ל אינו לוקה אלא אחת דאינו אלא ל"ת אחת ובש"ס מוקי לה התם בשתי בהמות והרי גם בבע"ח אמרינן גופין מוחלקין ואפ"ה כל שאינו אלא לאו אחד אינו לוקה בהתראה אחת רק חדא ומזה יצא לחלק דלא אמרינן גופין מוחלקין אלא בביאה דאי אפשר לעשות הפעולות בב"א אבל במידי דמצי למעבד בב"א לא אמרינן גופין מוחלקין והאמת כי חילוק זה נזכר בכריתות דף ט"ו ע"א ע"ש ומ"מ לפענ"ד אין זה עולה כהוגן חדא מהא דמבואר בירושלמי נזיר פ"ו ה"א דהאוכל ה' נמלים בהעלם אחד חייב חמש מלקות ריססן ואכל אינו חייב אלא אחת והיינו דבחי' חייב על כל נמלה משום ברי' ומה דקאמר בהעלם אחד היינו בהתראה אחת הרי לך בביאור מדברי הירושלמי הללו דגם בבע"ח ומידי דאכילה אמרינן גופין מוחלקין ואע"ג דמצי למיכלינהו בב"א

עוד יש להביא ראי' מהא דתמורה כ"ז בעי רב אשי הי' לפניו ארבע בהמות של קודש ואחת מהם בע"מ וד' בהמות של חולין ואמר אלו תחת אלו הכא כיון.. דאיתחזק גברא באיסורא לקי ארבע א"ד אע"ג דאיתחזק כיון דאיכא היתירא קמי' לא שביק היתירא ועביד איסורא ע"ש הא קמן דהממיר ד' בהמות ביחד לקי ארבע משום דגופין מוחלקין, עוד ראי' מהא דתנן בחולין דף פ"ב שחטה ואח"כ שחט ב' בני' לוקה שמונים והתם ע"כ בחד התראה איירי דבתרי התראות א"כ למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מה ארי' בשחט ב' בני' אפי' באחד והתרו בו על כל סימן וסימן לקי ב' והכי משמע התם בכולי' סוגי' דאיירי בחדא התראה ואעפ"כ לוקה ב' אע"פ דמצי לשחוט ב' ביחד

ובעיקר הקושי' שנתלבט בה הרב מוהרי"ט גם ראיתי להרב בשעה"מ שעמד בזה אני תמה על הגדולים הללו דמה ענין אמ"ה לגופין מוחלקין דהרי לא אמרינן גופין מוחלקין אלא בבע"ח כדמוכח להדי' מהא דאמרינן בכריתות דף ז' באוכל חלב משור כשב ועז א"ח אלא אחת א"כ מה בכך שתלש אמ"ה מחי' אטו אנן אתלישה מחייבין לי' אנן אאכילה מחייבין לי' ובהאי שעתא מה דאכל אינו בגדר בע"ח שהרי אין לנו עתה עסק אם גוף הבהמה עודנה בחיים ואין אנו דנין רק אאבר זה הנתלש ממנה והרי אבר זה הנתלש אינו בגדר חי כלל א"כ לק"מ למה באוכל אבמ"ה ובמ"ה ילקה שתיים משום גופין מוחלקין אחרי דאין החיוב כעת מצד בע"ח ול"ד להנך שהבאתי דנמלים בעת אכילתם ומעשה האיסור הם בגדר בע"ח וכן בההוא דתמורה והאי דאו"ב בשחטה וב' בני' אבל כאן בעת עשיית האיסור אינו בגדר חי כלל והו"ל כמו נבלות דלא אמרינן בי' גופין מוחלקין כיון דכבר פקע שם חי' ממנו וה"נ דכוותי' וה"נ משמע מדברי רבינו בפ"ב מה' שגגות גבי הבא על הזכר והביא הזכר עליו דלא כחילוקו של הרב מוהרי"ט וחילוק זה ברור בעיני ואני תמה על הגדולים הללו שלא עמדו בזה

ובתוס' רי"ד מבואר דאף דבנבילה ל"א ג"מ מ"מ האוכל אמ"ה והתולש חלב מבהמה חי' או השותה דם הקזה מה' בהמות חייב ה' מלקיות דמ"ל רבע בהמות דחייב או תולש אבמ"ה וכבר נתבאר ההפרש הגדול שיש ביניהם דהתם עשיית האיסור הוא בדבר חי' והכא עשיית האיסור בדבר מת כמו בנבלה, ובמל"מ רפ"א בה' או"ב הוסיף דדעת התוס' דאף בשחוטין אמרינן ג"מ והא וודאי ליתא כדמוכח מהא דפ"ק דכריתות באוכל חלב משור כשב ועז ומהא דאמרינן בסו"פ או"ב דהאוכל שני גידין משתי ירכות משתי בהמות לוקה פ' ואמרינן התם דבחדא התראה לא הוי גופין מוחלקין הרי לך בהדי' דבשחוטין ל"א ג"מ ומה שה"ר מדברי התוס' זבחים ע"ח ד"ה הפיגול אינו אלא תימה דהתם לא כתבו התוס' אלא בב' התראות וכיון דעוסק באכילה א"צ התראה תכ"ד והכי אמרינן בירושלמי נזיר פ' ה' מינים דאם התרו בו קודם שתי' על כל כזית אף דשתה אח"כ ולא התרו בו שוב בין שתי לשתי' חייב על כל התראה וא"צ תכ"ד כיון דעוסק עדיין לעבור על לאו זה אבל לומר דבשחוטין לוקה בהתראה אחת זה לא נזכר בדברי התוס'

ויש לי עוד להביא ראי' למש"כ דהעיקר משגחינן בשעת עשיית האיסור אם הוא אז בע"ח או לא ולא בשעת חלות האיסור מהא דאמרינן במעילה ט"ז דלר"י דאמר אבמ"ה נוהג בטמאים חיי פרה וחיי גמל מצטרפין והאוכל כחצי זית מפרה וח"ז מגמל מצטרפין ואי ס"ד דבאמ"ה אמרינן גופין מוחלקין ואפי' בבמ"ה והרי מבואר בשבת דף ע"א דכל היכי דחלוקין לחטאות לא מצטרפין ולא אשכחן בשום דוכתא לחלק בין חיוב חטאת לחיוב מלקות א"ו כדפרישית וזה נ"ל ראי' נכונה דמההוא דגה"נ יש לדחות דאבמ"ה ובמ"ה מבהמה אחת איירי ואע"ג דאוקי התם בשתי בהמות היינו באמ"ה ובשר מן הטריפה ואיירי האי דבשר מן הטריפה אחר שנשחטה ומתה תלש ממנה אבל מההוא דמעילה נ"ל ראי' נכונה לכן נראה