ישועות מלכו על הרמב"ם טו

שנתכוון עכ"פ לאיסור ונעשית ע"י מלאכה וכן בבא מציעתא שנתכוון לאיסור דרבנן כתב פטור שמכין מכות מרדות ובבא בתרא שנתכוון להיתר כתב שאינו חייב כלום שאין מקום לענוש אותו כלל ועיין בכ"מ בה"ג ותימא על הלח"מ שעמדו לו בקושיא

ה"י הי' לפניו ב' נרות דולקות או כבויות נתכוון לכבות את זו וכבה את זו או להדליק את זו והדליק את זו דעת רבינו שאם הי' באותו המין ושתיהן אסורות בנתכוון את זו ועשה מלאכה באחרת חייב ולא מקרי מתעסק כיון שנתכוון למלאכה האסורה אבל בנתכוון ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות אע"פ ששתיהן אסורות וגם הן מין אחת לענין תרומה מ"מ פטור לענין שבת אבל הראב"ד בהשגות וכ"ד התוס' והרמב"ן בפ' כלל גדול דף ע"ב ע"ב דגם במין אחד ממש והוא מאותה מלאכה מ"מ פטור כשלא נתכוון לזו והאמת כי פשט הסוגיא דכריתות משמע כדעתם אמנם מצאתי קצת סמך לדברי רבינו (כי בפשט הסוגיא נהי שכתבו התוס' דמאביי ורבא אין להוכיח דס"ל כשמואל מ"מ אין הוכחה דפליגי על שמואל וקאמר דה' כבתראי] מהא דגרסינן בירושלמי פ' המצניע דעל הא דתנן המתכוון להוציא לפניו ובא לו לאחריו דפטור ובנתכוון להוציא לאחריו ובא לו לפניו חייב תלי לה בפלוגתא דר"ש שזורי ור"ש וכן הוא בש"ס דילן שם בשבת דף צ"ב ולא עוד אלא דאפי' בנתכוון לאחריו ובא לו לאחריו ס"ל לר"א דפטור ורבא פליג עליו שם וס"ל לרבינו דבנתכוון לאחריו ובא לו לאחריו שלא במקום זה שחשב עליו דמי למתכוון לתאנה זו ועלה בידו תאנה אחרת דלר"א פטור והיינו כשמואל ורבא פליג עלי' ופסק הלכה כרבא דהוא בתרא גם דפשט המשנה אזיל כוותי' ועיין בש"מ בשם התוס' הרא"ש דיש נוסחאות דגורסין בברייתא שהובא שם לסיוע לרבא בנתכוון לכבות את זו וכיבה את זו דחייב שלא כנוסחאות דילן דגרסי פטור, ממילא דאין מברייתא זו ראי' לדינא דשמואל במין אחד ממש לאסור ובזה עלה דברי רבינו כהוגן ומ"מ כ"כ שהראב"ד והתוס' והרמב"ן חולקין ע"ד רבינו ומ"מ יראה דגם לדעת רבינו אם הי' אחת גדולה ואחת קטנה שיש קפידא אע"פ שהיא מין אחד פטור כמו בתאנים שחורות ולבנות

ודע דשתי מיני מתעסק הם א' שנתכוון על מין זה שנתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים אעפ"י שאיסורן שוה מ"מ לא נתכוון על מין זה ויש בזה בין רבינו לרש"י כריתות י"ט ע"ב דלרש"י גם במין א' כגון שנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט אחרת מקרי מתעסק ולרבינו דווקא במין אחר כתאנים וענבים או אפי' במין א' כתאנים שחורות ולבנות אבל במין א' לא ורבינו בה' י' כתב עוד דאפי' אם נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב וזה צ"ע דודאי כיון דאיכא קפידא שלזה הי' מתכוין להרוג שהי' שונאו וודאי לא גרע מתאנים שחורות ולבנות והכי משמע מכריתות י"ט דפריך על שמואל דפוטר מתעסק בשבת מהא דתנן בשבת בהי' לו ב' תינוקת למול אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל של אחר שבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר וע"כ לא פטר ר"י אלא דס"ל טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה פטור אבל מתעסק חייב ולרבינו דס"ל בנתכוין להרוג את זה והרג זה כיון דחד מינא חייב מאי קו' מזה נראה דגם לרבינו היכי דאיכא קפידא רבה בגופין גם במין א' מקרי מתעסק לכן בזה דאיכא קפידא שהנולד לאחר שבת נימול באיסור והנולד בשבת נימול בהיתר כל שהם שתי גופין אע"פ שהיא מין א' מקרי מתעסק אמנם יש לדחות דשמואל ודאי סבר דגם במין א' מקרי מתעסק כדמשמע התם פשטא דסוגיא אלא דרבינו פסק דלא כשמואל א"כ אין ראי' אבל מ"מ מסתבר כמש"כ אמנם יראה דלא מקרי מתעסק אפי' לדעת רש"י וראב"ד דגם במין א' אלא בשינוי גופין שנתכוין לגוף זה ועלה בידו גוף אחר כגון בתאנים וענבים שנתכוין לגוף זה ועלה בידו גוף אחר אבל אם נתכוין לגוף זה ועלה בידו אלא שהי' שגגה בידו כגון בתינוק למול בשבת שהי' סבור שנולד בשבת והוא זמן מילה ולבסוף נודע לו שנולד בע"ש או אחר השבת אין זה ענין למתעסק שהרי נתכוין לגוף זה ועלה בידו אלא שטעה באיכות שלו לא מקרי מתעסק וכן לר"ש דס"ל בפ"ד דב"ק ובפ' הנשרפים דנתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה נראה פשוט דאם נתכוין לגוף זה וארב עליו אלא שטעה והי' סבור שהוא בנו של ראובן ונמצא דהי' בנו של שמעון דחייב מיתה שהרי הרג את הגוף שארב עליו אע"פ שטעה שהי' סבור שהגוף הזה נולד מראובן והא דפריך התם מכריתות מתינוקת לשמואל דס"ל מתעסק פטור ולא מוקי לה שלא נתחלפו לו התינוקת רק שהטעות הי' שסבור שזה התינוק נולד בשבת ונמצא שנולד בע"ש או אחר השבת וי"ל כיון דתנן מי שהי' לו שתי תינוקת ולא נקט מי שהי' לו תינוק למול אחר השבת משמע שהי' הטעות בחילוף התינוקת לכן פריך שפיר והכי נמי משמע מדברי התוס' שבת: מצאתי באופן אחר

הנה בענין מתעסק גרסינן בסנהדרין ס"ב ע"ב ובכריתות י"ט אר"נ א"ש המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה, וראיתי להגאון רע"א ז"ל שכתב דדוקא מחיוב קרבן פטרי' רחמנא אבל אסור מיהא מדאורייתא ובאמת דלישנא דמלאכת מחשבת אסרה תורה משמע דכל שאינה מלאכת מחשבת לא נאסר כלל במלאכת שבת וכן מבואר בדברי הפוסקים דגם לר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור דווקא בשבת לא בשאר איסורים משום דבשבת בעינן מלאכת מחשבת לא בשאר איסורין ובזה הי' אפשר ליישב קו' התוס' סנהדרין ס"ב ע"ב דל"ל תרי קראי אשר חטא בה למלאכת מחשבת ולמש"כ איצטריך תרי קראי דמאשר חטא בה לא שמעינן אלא, למיפטרי' מקרבן אבל איסורא איכא ומחויב חבירו היודע לאפרושי' מאיסורא אבל משום מלאכת מחשבת ליכא איסורא כלל כמו מלאכה שא"צ לגופה לר"ש והגאון בעל מקו"ח כתב בסי' תל"א דלא פטר רחמנא מתעסק אלא בדבר הצריך מעשה דלא מקרי עושה מעשה כשלא נתכוון לעשות מעשה זו וכדחזינן נמי לענין מצוה דגם למ"ד מאצ"כ מתעסק לא יצא אבל בדבר דאסרה תורה בלי מעשה גם מתעסק לא הותר ודבריו נראין אמנם התוס' בסנהדרין שם כתבו דאיצטריך תרי מיעוטא מאשר חטא בה ומלאכת מחשבת דמשום מלאכת מחשבת לא הוי דרשינן למעוטי כסבור שהיא תלוש ונמצאת מחובר שהרי נתכוון לאותה חתיכה אבל מאשר חטא בה ממעטינן גם בנתכוון לאותה חתיכה דקסבר שהיא תלוש ונתכוון לחותכה ונמצא שהיא מחובר דמ"מ לא נתכוון לחתיכה זו דמחובר דהיא אסורה ועיין בתוס' כריתות דף י"ט ע"ב דעל הא דאמרו שם דרבא ס"ל דנתכוון לחתוך התלוש וחתך מחובר דפטור וכתבו התוס' דמיירי דנתכוון לחתוך חתיכה זו שסבר שהי' תלוש ונמצא שהוא מחובר דפטור דלא נתכוון לחתיכה דאיסורא דהא כל שוגג לא נתכוון לאיסור ותירצו דהתם טעה בדבר שאנו יודעים שהוא אסור אבל בנתכוון לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר סבור לעשות דבר שהוא היתר לכ"ע ביאור הדברים דכשנתכוון לעשות מעשה זו ועשה מעשה זו בין שטעה בדין בין שטעה שסבור שהוא חול ונמצא שהוא שבת הרי נעשית מחשבתו במעשה אשר