ישועות מלכו על הרמב"ם קיח

שם במל"מ א"כ פסל דגרוטאות מנ"ל: במחכ"ת ל"נ כן עיין בתשובת להראב"ן

שם הי"ב בכ"מ טעם למה פסק כר"מ: פלוגתא הוא בירושלמי סוטה ר"י ור"ל ופסק כר"י גם מש"ס דילן פ' בא לו נראה דהלכה כר"מ: שם י"ז אמה על אמה,: ל"י למה השמיט אמתים קומתו: שם ושלשתן היו מונחין: צ"ע דבאמצע היכל היו ורבינו קיצר

ה' ביאת המקדש פ"ד ה"ו כהן שעבד צ"ע דמשמע להדיא בפסחים פ"א דוקא בתמיד דהוא קרבן ציבור דיליף מועדו מפסח

ה' איסורי מזבח פ"א ה"ד בכ"מ ועמש"כ דהוי הקדש טעות: עיין במנחות פרק התכלת גבי עקירה בטעות

פ"ג ה"ג בכ"מ וחכמים אומרים: נ"ב הר' ישמעאל קאמר הכי ולא רבנן: פ"ד ה"ח או מחייבי לאווין: עי' ה' איסורי ביאה עי"ש בבעל ולא קידש

שם הי"ב ואם קרב נרצה: צ"ע בדין זה עמש"כ בסוף ה' עבויה"כ

פ"ה הי"ב הקרבן כשר: שהרי אין הקטרה מעכבת הקרבן והמזבח מקדש כמו כל הפסולין ואם ירד יש לו למלוח מחדש אבל הקטרת הקומץ מעכב דהו"ל כזריקת הדם ובזה מיושב קו' הכ"מ

פ"ו ה"ה ושורפן במזבח צ"ע הא כיון דהעלן ע"ג המזבח המזבח מקדשן

פ"ז ה"ז ומאימתי מביא: צ"ע על רבינו שלא הביא דבדיעבד אם הביא כשר כמבואר בב"ב דף צ"ז

ה' מעשר הקרבנות פ"א ה"ח מבן שמנת ימים: אבל הז' ימים א"צ מעל"ע לשעות ואם נולד לסוף יום א' מותר להקריב ביום א' בבוקר: הי"ד פר בן שתים וצריך שיהי' לו יום יותר משנה אחת

פ"ח ה"ג ושנטמאת: עי' תוס' ריש פרק דם חטאת דדוקא בנשבר הציץ

שם ה"ט על בגד טמא: ע' בכ"מ, ולענ"ד י"ל דברי רבינו דסמך על הא דאמרינן בס"פ דם חטאת דאם הי' דם עולה על בגד ואח"כ ניתז דם חטאת אינו טעון כיבוס דאבליע קפיד א"כ אין באין כאחד ודו"ק כי זה אמת ויציב בדעת רבינו ומקום הניחו לי בס"ד, אכן ק"ל כיון דס"ל לרבינו ז"ל דדם אינו מטמא מה"ת דקיי"ל כעדותו של יוסי בן יועזר דמשקה בי' מטבחי' דכין א"כ כיון דהדם טהור מדאורייתא למה אין טעון כיבוס וזה תימא גדולה, מזה נראה שנוסחא אחרת הנזכרת בדברי ר"י קורקס היא הנכונה

שם הי"ח אבל הכלי טעון מריקה ושטיפה צ"ע הא חולין וקדשים א"צ הכלי מריקה ושטיפה, והראב"ד בהשגות הרגיש בזה וע' בכ"מ ולענ"ד צ"ע למ"ד דבישול בלא בלוע אסור מה בכך שאין בו בנ"ט הא הבשר קודש ניכר וצ"ל דאיירי באינו ניכר ולישנא דרבינו דקאמר ואין הקלין ולא קאמר הכל נאכלין מכלל [דניכר] וא"כ אתין דברי רבינו כהוגן דסתם דטעון מריקה ושטיפה לדידן דמספ"ל בבלוע בלא בישול נראה דצ"ל בבישול . בלא בלוע]

שם הי"ט וצריך להניח: עי' בפיה"מ לרבינו שדבריו תמוהין מאוד שהמה נגד מסקנת הש"ס. וצ"ע

פ"ט ה"ו תח"י הבעלים עי' תוס' קידושין ל"ו ד"ה מכניס

פ"י ה"ט אפי' העריב שמשו לא נתבאר בדברי רבינו אם מחוסר כיפורים חייב כרת עי' בפ"ד מה' ביהמ"ק

פי"ד הי"ב בשפתיו כלום חייב: לא נתבאר בדברי רבינו אם גם בהקדש בדק הבית אינו בחזרה

הלכות תמידין ומוספין פ"ב הי"א בכל יום: ודעת התוס' דדוקא בלילה וק"ק למה לא נחשב בפ"ב דמגילה גבי הני דמצוותן בלילה

ה' פסולי המוקדשין פ"א ה"ו אע"פ שהגדול עע"ג: עמש"כ התוס' חולין י"ב דאם אחר עוע"ג ומלמדו כשר, ומש"כ בכ"מ דמשמע בהדיא בחולין לפ"מ שחילקו בתוס' שם בין עע"ג ומלמדו לבין אחרים רואין אותו אין כאן ראי' מיהו בתוס' יבמות קד: כתבו דצריך ג"כ שיהי' מחשבתו ניכר מתוך מעשיו

שם הכ"ח בכ"מ ואני אומר: צ"ע דגם אם נאמר דכוונת רבינו דלאו בקבלה עושה שיריים וסמך עמש"כ בה' מעילה מ"מ דבזריקה לחוד כשקבל הכשר לא מפסל ולראב"ד אין קפידא רק בזריקה

שם הל"ג ואם החזירן: היינו החזירן קודם הזריקה, ומש"כ אע"פ שלא החזירן היינו לא החזירן כלל ודברי הכ"מ אינם מדוקדקים לפמ"ש

פ"ג ה"ז שקבלו טמאים: מדכתב רבינו הטמאים ונתן טעם משום דכשר בקרבן ציבור מכלל דשאר הפסולין שקבלו אם עלה ירד מיהו ממש"כ בהט"ו נראה דהה"ד זר אם עלה לא ירד ואפשר דדוקא זר משום דכשר בבמה, ומה שהקשה בתוס' א"כ יוצא נמי י"ל משום דיוצא ל"ש אלא בבשר דנאכל בכל עיר אבל יוצא דדם ל"ש בבמה וצ"ע ולפ"ז אפשר דבשאר פסולין אם עלה ירד וצ"ע

שם הכ"ב שנפגם ונראה מדברי התוס' זבחים ס"א ע"א דבהקטרת אברים כשר גם שנפגם כמו במזבח שנעקר ומ"מ לא הבנתי דהאי במזבח הזהב ובקטורת סמים ומאין לנו בהקטרת אברים במזבח החיצון, ומהא דאמרינן מודה רב בדמים אין ראי' די"ל דאליבא דר"י קאמר ובאמת דגם אליבא דר"י דרצפה כשר להקטרה לא ידעתי אם כשנפגם המזבח י"ל דאתקש הקטרת איברים לבשר וצ"ע

שם הכ"ה וכן אין אוכלין קדשים: אבל אם נתקן אח"כ מותרין הקדשים כן נראה מדקדוק לשון רבינו וא"ת נהי דבע"ח אינן נדחין מ"מ הקדשים שנזרק דמן נפסל הבשר משום דיחוי י"ל דס"ל כמוש"כ התוס' ב"מ פ' הזהב דבמידי דאכילה ל"ש דיחוי מיהו ראייתם מהא דמע"ש לא הבנתי דמה ענין מעשר לקדשים, ודע שאין דברי התוס' הללו בב"מ מוסכמים ובזבחים דף ס"א ע"ב כתבו בפשיטות דגם באכילה שייך דיחוי

פ"ד הי"ז ויביא בדמי' עולה: עי' ירושלמי פ"ט דפסחים ותראה דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד היא פלוגתא דאמוראי ושם הביאו ראי' דא"כ משכחת וולד חטאת בציבור

פ"ו ה"ד עד שיתן הא' חלקו לחבירו תימא הא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום כמבואר בפ"ד מה' מעילה

שם הט"ו שניהן יפלו לנדבה: צע"ג למה לא יחלל דמי האשם על בהמה ויביא עולה והמותר יהי' שלמים, ול"ד לדמי חטאת שנתערב דהתם א"א לחלל המעות כיון שילך לאיבוד משא"כ באשם

פי"א ה"ד קמץ: צ"ע כיון דטעון קידוש כלי א"כ בקמץ בחוץ פסול: