ישועות מלכו על הרמב"ם קז

יכולים לסלק הגחלת מ"מ חייב המניח כמבואר בפ' כיצד אבל למ"ד בתר תבר מנא אזלינן ועיקר הנזק נחשב כשנשבר חייב המשבר וא"ל הא לא שוה כלום דז"א דהא המשבר הי' יכול להציל דהי' עומד תחתיו והרי חזינן בנותן שט"ח לחבירו ומחל הנותן חייב לשלם כל שווי' של השט"ח ואם אינו רוצה לשבע א"ח לשלם רק הדמים שקבל (לפ"ד המל"מ] ואם נתן לו במתנה וא"ר לשבע א"צ לשלם כלל מכיון דא"ח לשלם בא"ר לשבע רק מטעם אחריות כמוש"כ האחרונים ובמתנה ליכא אחריות א"כ למה לא נאמר שלא יתחייב גם כשמוחל שהרי בלא שבועה א"י לגבות ועל מה שא"ר לישבע א"ח רק מדין אחריות ובמתנה ליכא אחריות אלא דמ"מ דכיון דבמה שמחל לו מזיקו ממש ומקודם כיון שרצה אח"כ לישבע הי' גובה חובו בפרט למש"כ בחי' לחו"מ סי' ס"ו במוכר שט"ח וא"ר לשבע שלא נפרע יכול לומר אח"כ הרני נשבע מקרי מזיק דלגוביינא הוי קאי קודם שמחל וה"נ כיון שיכול להציל קודם שנפל בר ממון הוא כיון שיכול ומחויב להצילו ולפ"ז לא קשה מהא דאנס דנו"נ ביד דפטור וכן מה שהקשה בקצוה"ח מהא דמרבה בחבילות דהנך לא שווי' מידי שהרי א"א להצילן לפיכך א"ח על מעשה של אח"כ דלאו ממון הוא אבל כאן בזורק מראש הגג כיון שהי' יכול להציל בר דמים הוא עתה כ"ז דלא נשבר לגמרי ולפ"ז גם בזרק חץ או אבן על הכלי א"א לחייב המשבר אלא כשאפשר הי' לו למשבר להציל ונראה דאם הי' אחר שם ויכול להציל גם בזרק כלי ובא אחר ושברו חייב המשבר דלאו כשבור דמי ודווקא בהי' המשבר לבדו יכול להציל בזה פטור למ"ד בתר תבר מנא אזלינן

ובעיקר הדין אי אזלינן בתר תחילתו או בתר סופו לדעת הרי"ף ורבינו הנה הראב"ד הבין בדעת רבינו דבתר תבר מנא אזלינן כמוש"כ בהדי' בה' וכן משמע פשט לשונו שם אבל בה' י"ד בתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל כפי מה שביאר המ"מ שהוא כדעת הרשב"א בחי' ס"ל דבתר מעיקרא אזלינן אלא דמ"מ אינו חייב על שבירת הדלי בשביל הפסק החבל כמו שהארכתי למעלה וראיתי להש"ך בסי' שפ"ו ס"ק כ"ז בשם הנ"י והרא"ה דשניהם פטורים הזורק והמשבר דכיון דלא איפשט אי בתר מעיקרא אי בתר סופו אזלינן כ"א פטור דהזורק מצי למימר קים לי דבתר תבר מנא אזלינן והמשבר יכול לומר קי"ל דבתר מעיקרא אזלינן ובסי' ש"צ סעיף י"א בנפסק החבל ונשבר הדלי דאם הי' מאוס בלישה דאינו משונה משלם גם על הדלי נ"ש, הש"ך לא הגיה כלום ואיפכא מסתברא דלדונו כגופו לשלם נ"ש לדעת הסוברין דבתר תבר מנא אזלינן וודאי אינו משלם אמנם בהאי דזרק כלי מראש הגג י"ל דגם אם נאמר בתר תבר מנא אזלינן הא דעת הרי"ף ורבינו דכל הנך שמעתא בסו"פ כיצד הוא לפי שלא דאין דד"ג אבל למאן דדאין דד"ג י"ל דגם לרבה חייב הזורק דנהי דמזיק לא מקרי גורם להיזק הוי שהרי לא שוה כלום כשעומד לישבר כמוש"כ רבינו בפ"ז מה' חובל ומזיק הלכה ח' וה' י"ב

ונ"ל ראי' ברורה לדעת הה"מ דס"ל לרבינו בתר מעיקרא אזלינן ממש"כ רבינו בפ' י"ב הי"ט שור שדחף בהמה לבור אם הי' מועד בעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה וקשה הא בעל השור אינו משלם רק רביע דהא היא צרורות דדחפתה לתוך הבור ומתה שם ולכה"פ הו"ל לרבינו לכתוב דווקא שנתגלגל מינה מינה גם מדברי הרי"ף שהביא בסוף הפרה ברייתא דשור שדחף חבירו לבור ובוודאי דלישנא לא משמע שהפילו בקרנו או בגופו עד שנפל לבור ולכה"פ דבעל השור אינו משלם ח"נ ובתם אינו משלם ח"נ אלא בנפל מינה מינה דאל"כ במועד משלם ח"נ ובתם אינו משלם רק רביע א"ו כדעת הראב"ד והרשב"א בדעת הרי"ף ורבינו

וראיתי בש"מ ב"ק י"ז ע"ב שהקשה בהא דבעי רבא אי בתר מעיקרא אזלינן אי בתר סופו למה לא נפשוט מפלוגתא דר"נ ורבנן בפ' הפרה דלרבנן בעל השור חייב נ"ש ובעל הבור פטור דעיקר הנזק עושה בעל השור ולרבנן בתר סופו אזלינן ואני תמה דגם למ"ד בתר סופו אזלינן וודאי אחר שהומת השור דיינינן לי' על ידי הפעולה שנעשה אח"כ כאלו נעשה הנזק מעיקרא וכמו בזורק חץ וכן באשו משום חציו אלא דעיקר האיבעי' דרבא אי דיינינן לי' כשבור מעיקרא עד דאפי' נשבר ע"י השובר במקל ולא נשבר ע"י הו"ל כאלו שבור תיכף בעת שנתגלגלה מכוח דחיפתה כיון שהנזק הוא ברור אבל בההוא פלוגתא דר"נ ורבנן בשור שדחף את חבירו לבור ה"ז שאנו דנין אותו כמת מעיקרא הבא ע"י שותפות הבור שהי' הנזק מזומן תיכף ע"י שותפות הבור שחפר זה ואין זה ענין לאיבעי דרבא אמנם מש"כ מוכרח דע"כ בתר מעיקרא אזלינן דאל"כ בעל השור לא הי' משלם רק רביע גם במועד כדין צרורות

ה"ד וכן אם היתה מהלכת ברה"ר ונתזו צרורות מתחת רגלי' לרשות הניזק ושברו את הכלים משלם ח"נ וכן להיפך אם היתה מהלכת ברשות הניזק והתיזה לרה"ר דבתר עיקר הנזק אזלינן אבל אם עשתה מעשה ברה"ר שדחפתה לרשות הניזק ונשברה שם דינה כרה"ר ולהיפך אם דחפתו ברה"י ונתגלגל ונשבר ברה"ר חייב דתיכף שנעשה מעשה בגופו של הכלי וסופו להשבר בבירור דינו כשבור כ"כ הט"ז בסי' ש"צ סק"ב ועמש"כ בה"כ

ה"ה היתה מהלכת ברה"ר והתיזה וכו' ואם תפס הניזק רביע אין מוציאין מידו שהדבר ספק וע' השגת הראב"ד, והנה דין זה הוא איבעי דר"א בב"ק י"ט. ע"ש ולהבין פלוגתא דהראב"ד והרא"ש עם רבינו דלראב"ד ורא"ש פשיטא דבעיטה שינוי הוא והו"ל כקרן דחייב ברה"ר אלא דהאיבעי' אם גם בחצי נזק דין צרורות יש דאיכא למימר דלא אשכחן לתם דמשלם בציר מפלגא נזקא וכמו שפרש"י ז"ל שם לפיכך אם הזיקה ברה"ר ע"י ביעוט כיון שאין דרכו בכך משלם ואין הפרש בין אם הזיקה ברה"י ובין הזיקה ברה"ר בתרוויהו אי יש שינוי משלם רביע נזק ואי אין שינוי משלם ח"נ ולדעת הסוברים דתפיסה מהני באיבעי דלא איפשטא אם תפס ח"נ אין מוציאין מידו ואי מודה מיפטר כמו כל פ"נ דא"ח בלי עדים לפני ב"ד סמוכין ולישנא דרב אשי הכי דייקא דלא איבעי' לי' אלא אם יש שינוי לצרורות מח"נ לרביע נזק אמנם בחילוק רשויות לפוטרו ברה"ר לא קמבעי לי' דודאי כיון שהוא משונה הו"ל כתולדה דקרן לחייבו ברה"ר אבל רבינו כפי מה שביאר דבריו הה"מ יש לו שיטה אחרת בזה דאי יש שינוי לצרורות לרביע נזק הו"ל תולדה דקרן לגמרי וכשם דצרורות כי אורחי' משלם רק חצי כך ע"י שינוי משלם החצי מזה ואינו משלם רק רביע בין ברה"ר ובין ברשות הניזק ואי אין שינוי משלם ברשות הניזק החצי אף שהוא ע"י שינוי וברה"ר פטור לגמרי לכן כתב רבינו דבהזיקה בצרורות ע"י שינוי ברה"ר פטור לגמרי מספק דאפשר שאין שינוי והו"ל צרורות כי אורחי' דפטור ברה"ר לכן ל"מ תפיסה ברה"ר אלא על רביע אבל ביותר ל"מ דממנ"פ אי יש שינוי אין לו רק רביע ואי אין שינוי פטור לגמרי ברה"ר וכשהזיקה בצרורות מחמת שינוי ברשות הניזק צריך לשלם רביע בפני ב"ד סמוכין אפי' בלא תפיסה אבל אם תפס מהני תפיסתו על ח"נ גם בזה"ז דדלמא אין שינוי וחייב