ילקוט דוד - באוהל דוד ריד

פ' וילך א' תקוני הזוהר שתין ושתא דף צ"ח וז"ל הכי צריך בר"נ דלא אפיק זרעא לבר מבת זוגיה דאי מין דיליה יחודא דיליה ובההוא זמנא דצריך בר נש ליחדא לקב"ה בשכינתיה צריך להפשיט מניה כל מחשבתין דאינון קליפין דאתמר בהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום ולסלקא שכינתא לגביה במחשבתא חדא הה"ד ועצת ה' היא תקום כגוונא דבר נש דמתייחד בבת זוגיה וכו' הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבתין אחרנין בזמנא דמייחד לקב"ה בכל יומא תרין זמנין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עכ"ל ע"ש. ב' זוהר דף רפ"ד ע"ב ואומר רזי לי רזי לי וכו' ולא די דמשקרן בגרמייהו אלא אינון בנין דאולידו מתשקרן בההוא שקרא דלהון ואשתכחו פגימין לעילא ותתא כיון דאסתכל ישעיהו בהאי כניש לאינון דחלין חטאה ואוליף לון ארח קדישא לאתקדשא בקדושה דמלכא ולאשתכתא בינייהו קדישין כיון דאתקדשו אלין אינון בנין דאולידו אקרון על שמיה הה"ד הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל דפרישן משאר עמין. ג' בתקונים אחרונים תקונא חמישאה דף קמ"ב ע"ב וז"ל ואית סובין דאינון על תנאי דאתני עליה לפרעא לון בהאי עלמא דחובין דיליה באתריה דלא יגבה לון תובע אלא באתריה ואלין אינון חובין דעשרין שנין ואית חובין לתתא דאוקמוה קדמאין דעד עשרין שנין מענישין לתתא ולא לעילא ואית חובין דמענישין לטילא ותבעין לון לעילא בד' רברבא ובגינייהו ממשכנין נשמתא לעילא ולא מניחין לה לנחתא לתתא אבל בחובין דמענישין עלייהו לתתא לא מענישין לה לעילא ולא מעכבי לה תמן וכו' ע"ש (ילקוט דוד) אמר הד"ך נראה מדקאמר ואית חובין על תנאי וכו' דבית דין של מעלה מענישין בזה העולם על עבירות שעושה האדם עד שלא השלים עשרים שנה הגם שבית דין של מעלה אינם מענישין עד למעלה מעשרים כדקאמר לקמן היינו בעולם הנשמות אינם מענישין למי שלא הגיע למעלה מעשרים אבל בעולם הזה מענישין אותו ביסורין וכיוצא בזה והיינו דקאמר דאתנו עליה לפרעא עליה בהאי עלמא דחובין דיליה באתריה דלא יגבה לון תובע אלא באתריה. ואחר כך קאמר דאית חובין לתתא דאוקמוה דעד עשרין שנין מענישין לתתא ולא לעילא וכו' דר"ל דאית חובין לתתא שבית דין מענישין ליה דהיינו ב"ד של מטה מענישין עלייהו בזה העולם אבל בעולם הנשמות דהיינו שאם מת אין מענישין אותו בעולם הנשמות עליהם אבל בעוה"ז מענישין עליהם ב"ד של מעלה כדאמרן ודו"ק. משכיל על דבר וזה הפירוש הוא היפך ממה שפירשנו בו אנן בספרי הקטן קרית חנה דוד בחלק ראשון סי' קס"ד ע"ש ובאמת דפירושנו דשם הוא מוכרח ממה שכתוב בסוף תקון ארבעים דף פ"א ע"א ממה ששאל ר"א לאביו הרשב"י וממה שהשיב הרשב"י שם דלפי פירושנו שבכאן מאי קא קשיא ליה לרבי אלעזר ולמה הוצרך להשיב לו רשב"י מפסוק ויש נספה בלא משפט דבלאו הכי אין כאן קושיא אלא ודאי דעיקר הפירוש הוא פירושנו דשם ודו"ק:

ג' שם ואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון אתפרטו חובין בזכוון ואתמר יצא שכרו בהפסדו מיד חזרין ליה לגופא קדם דייתי שמשא וכו' ע"ש (ילקוט דוד) מכאן משמע להדיא שהעצות והעבירות יוצאין זה בזה וזה היפך ממה שאמרו רז"ל על פסוק אשר לא יקח שוחד שלא יקח שוחד של מצוה מפני העבירה ע"ש. ד' זוהר דף רפ"ה דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך והא אוקימנא קמיה דר"ש דאמן משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא ובאתוון גליפן דר"א מאלף למס' וממס' לנון' כיון דמטו ברכאן לנון מתמן נגדין ונפקין ברכאן לעילאי ותתאי ומתפשטן בכלא וקלא נפיק אתשקיו משקיותא דברכאן דאפיק פלנייא עבדא דמלכא קדישא וכו' עוד לקמיה מאי אמן אמר ר' אבא הא אוקמוה כלא אמן אקרי מבועא דההוא נחלא דנגיד אמן אקרי דכתיב ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אמן ההוא נאלא דנגיד ונפיק אמן אקרי וכו' ע"ש אמר הד"ך מי הוא זה אשר יחזו עיניו ועפעפיו יבחנו במאמרות טהורות אלו הן הנאמרין אמרי קדוש ולא יתקע את עצמו להלכה זו לתקן ולהכין את עצמו לשמור משמרת אימתי יבא לידי דבר זה ואקיימנו שזוכה לכל הכבוד הזה שקול לו קול אליו ונקרא בשם על אשר פעל ועשה ונקרא עבד המלך וקל כרוזא נפיק בואו ושקו מימיו נאמנים שומר אמונים הא דענה אמן מושכין את המים מאילן לאילן לכן עשה אזניך כארפרכסת ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתם הטה אזניך ושמע והבן הכון לקראת אלהיך ואל תפנה אנה ואנה ענה ענה שפל כל השפלים ענה בפה ענה בלב (ילקוט דוד) ה' עוד שם תנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוון באמן עליה כתיב ובוזי יקלו כד"א לכם הכהנים בוזי שמי מאי עונשיה כמה דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכרזי קמיה ואמרי טרוקו כלי קמיה דפלניא ולא ליעול ולא תקבלון ליה ווי ליה ווי לנשמתיה וכו' תאנא וכו' ו' תיקונים תקונא שבעים וז"ל ומאן די משתמע קליה תמן בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקא בלא דחילו