ילקוט דוד - באוהל דוד קצח

בפירוש שאינו נוהג אלא יום אחד והוא מדברי רבותינו זל' עש' שדרשו מן פסוק הנאמר בפסח מצרים ואכלו את הבשר בלילה הזה וכו' פטרת' ד' שם קנה' עב' ויאמר ה' אל משה אספה לי וכו' אל' קבה' את בעי מותא בכל זמנא הרי לך ואצלתי מן הרוח וכו' תח' דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא יעול לארעא דהא אלדד ומידד מלא דא הוו אמרי על דא לא לבעי ליה לאניש בשעתא דרוגזיה שארי ביה ללטייא גרמיה דהא כמא קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה בזמנא אוחרנא דבעא איהו מיתה לא קבילו מניה (רל' שאמר ואם אין מחני נא מספרך וכו') ולא קבילו מניה והשיבו ה' מי אשר חטא לי אמחנו מספרי הרי דלא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה (ולא אמר הכי בדרך כעס) השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה משום דלא עביד שפיר (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר לכן צריך האדם בשעת כעסו ליזהר ולשמור עצמו שלא ידבר כלל כי לא יצא מפיו באותה שעה אלא דבר שאינו הגון וקרוב להפסד ורחוק מן השכר כי יתייצב על דרך לא טוב רע לא ימאס ודבריו ולא בהשכיל כי כל דבריו באותה שעה בלא צדק ובלא משפט כי יעוית משפט ודבריו לא המא כי של אל זר המה שהוא שוכן בתוכו ולכן שתיקתו יפה מדיבורו ולכן יעשה עצמו אלם עד יעבור זעם זעום בו וידום זעום ה' יפול שם. אל ה' ויאר לנו אמן התרצ"א. ה' שם קנו' עא' ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה עכ' [ילקוט דוד באהל דוד) והוא רזא דשמא קדישא מחד סרי אתוון פירש בנצוצי אורות דרל' כי בפסוק זה יש בו יא' אתוון יוצא ממנו שם קדוש כדאיתא בספרי המקובלים עש' תרצא'. ו' לעיל מניה קנה' עא' ת"ח חביבותא דקב"ה לישראל דהא אעג' דאינון סטאן מארח מישר קב"ה לא בעי לשבקא לון ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא וכו' עשב' (ילקוט דוד באהל דוד) והיינו דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' וכתיב אהבת כלולותיך וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו' וכתיב ואהבת עולם עולם אהבתיך דקדק הכתוב וכתב אהבת עולם לומר וכו' לומר אף בזמן שאין עושין רצונו של מקום כאהבת האב לבנו כדכתיב בנים אתם לה' וכו' וכאב את בן ירצה ר"ל ירצה להכשירו ולתקנו לכן תמיד משגיח עליא בעינא פקיחה תרצד' פ' שלח לך א'. זוהר ק"ס ע"ב אך בה' אל תמרודו דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני כספא ודהבא ואתם אל תיראו את עם הארץ דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא ההד' רפאות תהא לשרך ושקוי לעצמותך יכתיב ולכל בשרי מרפא וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן פנו אתר פלניא עבדא דמלכא בגין כך אל תיראו כי לחמנו הם אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כדא' ואם העורבים ציויתי לכלכלך וכתיב והעורבים מביאים לו לחם ובשר סר צלם מעליהם מאן צלם דא תוקפא דדינא מאי טעמא אעדי משום דה' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא זכאה חולקיהון דאינון דמשתדלי באוריית' לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים ההד' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך עש' (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר מי רואה וקורא דברים אלו הן הנאמרים אמירה נעימה כתיבה נאמנים אמריה מפי קדושים אשר בארץ המה שרוח ה' דבר בם ויתנבאו ולא יספו דברים העומדים ברומו של עולם ולא ישנס את מתניו אזור נא כגביר חלציך להשתדל בתורה יומם ולילה ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו להיותו קורא ופושע תונה ישונה ואל יאבד אפילו רגע אחד שקונה עולמו בחייו ויכלו כל הקוצים העוקצים אותו וימצא נחת לעצמו ומזונותיו מצוים לפניו ואל יעכבהו שום חטא והרהור עון שהרי גם אויביו ישלים אתו כי לחמנו הם שהם בעצמם ישתדלו במזונותיו ובכל מידי דמצטריך ליה כי ה' עמו בכל אשר יפנה ישכיל תרצא' ב' לקמן קסח' עא' יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' רב מתיבתא נחית וגלי אעא דלא סליק ביה נהורא יבטשון ליה ואנהיר גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא נהיר ביה עד דיבטשון ליה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה כדין סליק נהירו מגו נשמתא מהדר ומרומם ומשבח מצלי צלותיה ובעותיה מבריך למאריה הא כדין כלא נהיר וכו' ועל דא ה' צדיק יבחן ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו יבחן כד"א אבן בחן גחין ר' שמעין ונשיק לעפרא אמר מלה דא אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודענא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד) משכיל על דבר נראה לי דזהו כוונת הכתוב אשרי האיש אשר היסרנו יה' ומתורתך תלמדנו שעל ידי יסורין תאיר נשמתו בו ואז יצלח בלמידו ובמעשיו מעשה ידיו ברכת מעשים גשמיים ומעשים רוחניים שהם חידושה