ילקוט דוד - באוהל דוד קצז

דעתיקין שהם רחמים פשוטים דלית בהו דינא כלל וחד קאי אזעיר אנפין ודוק' תרצא' פ' בהעלותך א זוהר רך קנב' ז"ל או בדרך רחוקה דא איהו חד מעשרה נקודים באורייתא וכלהו אתיין לאחזאה מלה וכו' עש' שמעינן מהכא דמספר עשרה נקודים אית באורייתא לא פחות ולא יותר גם ראיתי בפירוש רשי' על התהלים מזמור יוד' פסוק יוד' שכתב וזל' ראיתי במסורת הגדולה חלכאים אחת מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות כגון בגד דותאמר לאה. אשדת למו. מלכים תדכאו עמי. מה לכם וכו' אף זה חלכאים חיל ש' נשברים כאים לשון וכו' (משכיל על דבר באהל דוד) תרפה' ב' שם דף קנג' עב' וזל' פזר נתן לאביונים כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות מאי ונוסף עוד וכו' הכי מבעי' ליה יש מפזר ויוסף עוד מאי ונוסף אלא ההוא אתר דשרי ביה מותא הוא גרים דיתוסף ליה מחיים דלעילא לאוספא ליה אמר ר' יהודה אמר ר' חייא קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני אתער אלנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא וכדין אשתכח חיים וחידו לעינא ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי ובגין כך ונוסף וכו' עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואיזער לגביה חיין הכי נמי יהבין ליה ואינין תרי אלנין קיימין עליה לשזבא ליה ולאוספא ליה חיין קרנו תרום בכבוד עכ' עש' לכאורא אין לו מובן האי דקאמר ההיא אתר דמותא הוא גרים דיתוסף מחיים דלעילא וכו' וכן מאי דקאמר אחר כך אתער אילנא דחיי לאוספא לההוא אילנא דמותא דמאי שייך הוספא מחיים למות וכן מאי דקאמר וההוא אילנא דמותא אגין עליה איך שייך אילנא של מות יגין על החיים וכן מה שהוסיף לקמן לכאורה אין לו מובן ונראה לומר דאילנא דחיי ואילנא דמותא חד אילנא הוא אלא דחציו אילנא דחיי וחציו אילנא דמותא דהיינו ענף אחד של חיים וענף אחד של מיתה ומאן דיהיב למסכני דחשובין כמת וזה מחייהו במתנת ידו הרי עביד ממותא החיים ואכ' גרים דגם לעילא יעביד מאילנא דמותא אילנא דחיי דהיינו אילנא דמותא מחייהו ויתוסף מאילנא דמותא שהחייה מקצת מהאילן של מותא ונוסף גם הוא על אילנא דחיי ונמצא דגם אילנא דמותא אית ביה מקצתו חיים ולהכי גם אילנא דמותא אגין עליה דההוא בר נש שהוא גרם לו שגזעו חיה יחיה ודוק'. משכיל על דבר ונל' דהענין הוא כך כי גם את זה לעמת זה עשה האלהים סטרא דקדושא לעומתה סטרא אחרא וכשזה קם זה נופל ואילנא דחיי הוא דקדושה ואילנא דמותא הוא סט"א אדם בליעל וכשיתעורר אילנא דחיי שהוא סטרא דקדושה ותתרבה הקדושה וגבה ונשא מאד אזי חיים בלעו דהיינו אילנא דחיי שהוא סטרא דקדושה בולעת ולוקחת חלק מאילנא דמותא ונוסף גם הוא על אילנא דחיי דהיינו גס חלק הרע שהוא מחלק אילנא דמותא נעשה טוב וחי איקרי ע"ד גם אויביו ישלים אתו דהיינו גם מאילנא דמותא ישלים לאילנא דחיי ויתרבה ויתגדל עד כי גדל מאד ומפני שבמעשיו של אדם הוא גרם המעלות שנתפלה האילן ממיתה לחיים לכן גם אילנא דמותא שנעשה אילנא דחיי עי' מעשה אדם הישרים והטובים יגן עליה עד' גם אויביו ישלים אתו ונל' דזהו כוונת רזל' שאמרו ששלשה ספרים נפתחים ליום הדין בראש השנה הצדיקים נכתבין לאלתר לחיים והרשעים וכו' דרל' דהצדיקים נכתבים מהאי גישא שהוא אילנא דחיי והוא השליט עליהם ודידה הוו והם אוחזים בחיים דהיינו סטרא דחיי והרשעים כים נגרש נכתבים מסטרא דמותא ונקראים מתים בחייהם משום שהם מהאי גישא מאילנא דמותא שאוחזים בסטרא דמותא ודידיה הוו וחיותם מההוא סטרא עד שישובו ויחיו מאילנא דחיי וכדאיתא בזוהר פקידי דף רסה' בענין היכלות ע"ש וכבר העתקתי את לשונו שם בפרשת פקודי לעיל דף מה' עב' אות ואו עש' ותחי נפשך (דוד בשתים ועלתה (לו באהל דוד) תרפ"ה ג' שם קנב' עב' רמ' פקידא למיעבד פסח וכו' אלא כיון דכי' מתעטרא בעטרהא בניסן לא אעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי כרוזא כריז כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה אימתי כרוזא כריז בארבעה עשר לירחא תניינא דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן מתמן ולהלאה ינעלון תרעי עד פסת שני (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר הנה משמע מדברי הזוהר דקאמר עד שבעה יומין תרעין פתיחן מתמן והלאה ינעלון תרעי משמע דפסח שני יש לו תשלומין כל שבעה וזה לא יתכן ועוד דאי זה תלי במאי דיכיל למחמי למטרוניתא אכ' כל שלשים יום מפסח ראשון עד פסח שני יכיל למיעבד קרבן פסח לכן נראה לומר דהכוונה היא דכל יומין דיתבא מטרוניתא בעטרהא עד לא ינעלון תרעיה כל מאן דבעי למחמי למטרוניתא בדבר הראוי לפי הדין למחמי ולהתדבק בה דביקות עליון בפקודין דאורייתא כגון בעולת נדבה וכיוצא וכגון בקרבן פסח בזמנו יכיל למחמי קודם שינעלון תרעין ודוק' ועיין להרמבן' זל' בפירושי על התורה בפרשה זו פרשה ט' ג' שפירש