ילקוט דוד - באוהל דוד קצ

דאמרו חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה [רל' שאינה זוכה לזה] ומדורא תניינא הוא גע' די בארעא ביה עבד קב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה והיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא ואלנין ועשבין וריחין דסלקין כל יומא ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא שארי ביה וכל רוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמה וכגוונא דעלמא עלאה הנה מדברי הזוהר הנז' נר' דגן עדן' שבארץ הוא אמצעי לא גשמי לגמרי ולא רוחני לגמרי אלא ערוב פרשיות שנו כאן ונפש ורוח של אדם שזכה גכ' מתלבש בגופ רוחני ממולח טהור קדש כי שיוכל ליהנות מגן עדן שהוא גכ' אמצעי שלם וע"י מה שכת' בספרי הקטן לך דוד על התורה בפרשת בראשית עש' וינוח לך) מדורא שיתאה ההוא מדורא עלאה קדישא דאתקרי צרורא דחיי דתמן מתעדינא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה והאי אתדבק לאתעננא בעדונא עלאה עליה כתיב אז תתענג על ה' וכו' תש' [ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר הנה רבותינו ז"ל בזוהר הנז' הודיעונו במה דלא אתידע לשום אדם ויבא ויגידיה לנו והמה ראו ברוח בינתם כל אשר נעשה תחת השמים ולא נפקד מהם שום דבר אשר לא ראו ולא ידעו כי נהירו להו שבילי דשמיא כשבילי דארעא וה' עליהם יראה סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם וכמש' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכתיב כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו וכו' אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. פטרת'. יוד' שם דזמנא חדא הוה' יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתערא לון בספר תורה ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי דחברון וכד אתחברו בגע' ברוחיהון דצדיקייא אשתכח קמייהו דההוא שת' דאייתו לקמן חייא הוא פסול ומשקר בשמא דמלכא על דאשתכח ואו' יתיר בההוא קרא דושסעת שסע שתי פרסות וכו' ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא וכו' עש' ילקוט דוד] באהל דוד) משכיל על דוד הנה משמע מדברי הזוהר דהטעות דס"ת היה משום שנמצא ואו' יתירא במלת ושסעת שסע שהדין הוא שחסירה ואו' בין שין לסמך והיה כתיב ושוסעת מלא וא"ו ואכ' הגם של לא נשתנית המבטא בקרין תה שהואו' היא במקום חולם אפילו הכי נפסל הס"ת ועי' במורם באח' סי' קמד סד' ובבאה"ט שם סקט' משכ' בשם' שלה' ועטרת זקנים פטרת. יא' שם עה' א' תאנא אל תלת מלין מתעכבין ישראל בגלותא על דעברן קלנא בשכינתא בגלותא פי' ומהרהרין ומדברין כל מה שעולה על רוחן ואינן משגיחין במה שלפניהם דהא לכל מקום שגלו שכינה מהן ומהדרי אנפייהו מן שכינתא (פי' גם בשעה שהם מברכים ומשבחים או מתפללים לפניו ודופקים עלי ודורשים אותו ושואלין ומבקשים ממנו וקב"ה נדרש להם ואזניו אל שועתם ואל מה שידרשו מאתו יתברך באותו רגע ובאותו מצב אם יעלה על לבם דבר מה מהבלי העולם או ממה שראו עיניהם כבר זוכרים אותו דבר ומחשבתם משוטטת מדבר לדבר ומענין לענין משוט בארץ ומהתהלך בה וכש' אם ישמעו דבר מה ותקח אזנם שמץ מנהו יניחו מה שלפניהם ושומעים חרפתם ואינם משיבים אל לבם. לפני מי הם עומדים ועל זה ידוו הדוויים שמכה זו מהלכה בכל הארץ כי הסיח הדעת החריב העולם והעולם שידד ממנו אמלאה החורבה כי חרבן עשה בעולם ואין לך חונק עצמו גדול מזה על לא דבר באין תועלת ואין דבר טוב יוצא מזה ואין כאן אלא הבל ורעות רוח הבל הבלים אמר קהלת כי הכל הבל ונל' דעל זה הזהיר הכתוב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ואח"ך הזהיר הכתוב כי בעשית המצוה לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים רל' פונים אחר מחשבת הלב בשעת עשית המצוה ופונים אחרי מה שראיתם בעיניכם כבר ולהוטים בהרהורים אחרים ותפגלו המצוה ע"י מחשבת פגול אל לא ירצה ומשום הכי ציוונו ה' אלהינו על מצות ציצית ואמר והיה לכם לציצית רל' להציץ בו תמיד למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי רל' ל' כלה בשלימות במחשבה ודבור ומעשה ככלה בכללותה ובזה תהיו קדושים לאלהיכם ולא יעבור זר בתוכם ובזה תהיו דבוקים וקשורים בו יתברך כקשור שלהבת בגחלת כמים הפנים לפנים באין מסך המבדיל ובזה ישמע ויקשב לבקשתכם ולשאלתכם עוד הוסיפ בזוהר ואמר על דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא [רל' שהיא גלתה עמהם כדי לשמור אותם והם מסאבין גרמייהו קמה] תרפט יב שם עט' ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומא. דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון דתאנא ברזי דמסאבותא זוהמא דטפרין יתער זוהמא אחרא וכו' עש' (ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר הנה משמע מדברי הזוהר דאשה בליל טבילתה צריכה לספר שערה ומשמע דכל שער במשמע בכ"מ שיהיה כיון שנתגדל ביומי נדתה וגם שער ראשה ולא סגי בסרקה במסרק דלאו. משום חציצה נגעו