ילקוט דוד - באוהל דוד קנז

ואלקי לתתא ועל דא שתאן ישראל מיא ומצראי דמא, וכו ת"ח מצראי שתאן דמא ועאל למעייהו ואסתלק ובקע עד דהוו מזבנין לון ישראל בממונא וכדין שתאן מיא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד) משכיל על דבר ראה והבין נפלאות תמים דעים ב"ה אשר עשה עם ישראל שהמים שביאור חציין דם וחציין מים מתוקים ובזה ישראל עשה חיל וקנו עושר גדול במה שהיו מוכרים להם מים בכסף מלא ובזה נעשו אדונים לאדוניהם מכובדים בעיניהם וסגולה היו ישראל להם להסתופף בצלם כי צל אלוה על ראשם וכל זה לקיים בהם הבטחת אברהם אביהם שאמר לו השם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא נפל מכל דברו הטוב אשר דבר עליהם ולא נצרכה אלא להעדפה ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ורצה בנו וחבבנו וכאב את בן ירצה שמודיע לו חביבותו בפניו ושעשועו בו ה' יתן אומר המבשרות צבא רב קול מבשר מבשר ואומר כי בא זמן קץ הימין מוציא אסירים בכושרות בכי ושירות בכי למצרים ושירות לישראל אי נמי הכל בישראל ע"ד הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע שהיו בני ישראל זורעים וחורשים את שדותם של מצריים כדכתיב ובכל עבודה בשדה וכו' והיו הולכים וחוזרים והולכים כדרך הזורע והחורש שהוא הולך ובא ודמעתם נתכת אבל עתה בא יבא ברנה אל בית המצרי כי נושא אלומותיו כספיהם צרורות על כתפם ולכן באים אל בית אדוניהם ברנה לקחת מהם עושר רב צפון לצדיק חיל חוטא אז ישיר את שיר ה' על אדמת נכר ונתקיים בהם בערב ילין בכי ולבוקר רנה והיינו דקאמר הכתוב בכו שרות שהיה להם בכי ושירות. פטר"ת כל רחם כ"ו לעבת יום שלישי בשבת. עי' סוטה ב' ע"א. סנהדרין כ"ב ע"ש. וכן איתא בילקוט פרשה זו רמז קפ"ב ע"ש. יוד'. שם ל' ע"א. וע"ד אדכר לון קב"ה במצרים וסליק על פרעה אלין דלא משתככי יממא וליליא ומאן אינון עורדעניא דקליהון לא משתכך תדיר בגין דאתקף בעמא קדישא דלא משתככי יממא ולילי לשבחא לקב"ה ולא הוה בר"נ במצרים דיכיל למשתעי בהדי הדדי ומנייהו אתחבלת ארעא ומקלהון הוו ינוקין ורביין מתים ואי תימא ואיך לא יכלין לקטלא לון אלא אי ארים בר"נ חוטרא או אבנא לקטלא חדא אתבקעת ונפקין שית מינה מגו מעהא ואזלי וטרטשי בארעא עד דהוי חתמנע למיקרב בהו וכו' ע"ש. (ילקוט דוד) (משכיל על דבר) הנה כמה הפלא לעשות אדון כל תולדות שהביא על פרעה ועל עמו הפלאים האלה המבהלין אותם בקולותיהן ובמאוסיהן והיו ממיתים את בניהם הקטנים מדה כנגד מדה שהמצריים היו ממיתים בניהם על האבנים ומשליכים אותם ליאור עתה קמו צפרדעים שביאור ותבלו בהם ובבניהם עד שקצו בחייהם כמו שהיו ישראל קצים בחייהם כשרואין מה היו עושין להם המצריים פט"רת. שם. ורוחא דדרום דאיהו חמימא שדי לון וכו' וכן לעיל כ"ד איתא וז"ל בגין דדרום איהו חס וכו' ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא וכו' וכן בזוהר פרשת ויצא קס"א ע"ב קאמר וז"ל וכד אתער רוחא דדרום מתחממים מיא וכו' בגין דחמימו דדרום שראן במיא וכו' אלא דהרואה יראה ביחזקאל י"ז יוד' כתוב והנה שתולה התצלח הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על ערוגות צמחה תיבש ומדנקט הכתוב תיבש ולא תעקר משמע ברוב התמימות של רוח קדים תיבש וכן בהושע י"ג ט"ו כתוב כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים רוח ה' וכו' ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה כל כלי חמדה ודרשו בו בגיטין ל"א ע"ב כי הוא בין אחים יפריא אפי' שופתא בקופינא דמרא רפיא וכו' יבוש מקורו זו מקורה של אשה ויחרב מעינו וכו' ישסה כל כלי חמדה זו מרגלית שבים וכו' ע"ש משום דרוח קדים הוא חם ביותר כדפירש רש"י שם והתוספות שם ד"ה שדיא נשיב וכן דרשו שם על פסוק בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום אימתי בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום שרות דרום קרה ורות קדים משתתקה ואז בגדיך חמים כמו שפירש רש"י שם. וכן פירש בספר איוב ל"ז י"ז ע"ש ועי' עוד פירוש רש"י על איוב ע"ל כ"ו. אבל הרא"בע והמצודות פירשו שהדרום הוא החם ביותר וכדעת הזוהר ובאמת פשט הכתובים ופשט הש"ס אינו מתהלך במישרים לדעתם (באהל דוד) ורבינו בחיי בפרשת בראשית על פסוק ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם כתב וז"ל והזכיר מקדם הודיענו הכתוב בזה מעלת רוח מזרחית אשר גן עדן נטועה שם ויודיע כי מבחר הפירות הם במזרח והוא שכתוב וממגד תבואות שמש וכן דרשו רז"ל רוח מזרחית מיישב הדעת ומאמץ הכח ומחזק את הלב כי האויר שבו משובח ביותר ועל זה אמר וישם שם את האדם אשר יצר וכו' עש"ב. בא א'. זוהר דף ל"ו ע"א ז"ל עבד ב"נ ביתא. וקב"ה אמר ליה כתוב שמי ושוי לפתחך ואת שרי לגו ביתא ואנא אותיב לבר בפתחך לנטרא לך ע"ש אבי ראה גם ראה היש חיך מתוק מזה ואביו שמר את הבן והאב מבחוץ והבן מבפנים וכתב הרב ניצוצי אורות דמזוזה עולה אדנ"י שהוא הנקרא שם השם הנקרא אדני עולה במלואו תרע"א ולכך הוא על הפתח וזהו כתוב שמי ושוי לפתחך ודוק' ע"ש והם דברים הראוים למי שאמרם.