ילקוט דוד - באוהל דוד קנו

והיינו דקאמרה ברוריה דביתהו דר' מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב וכשיתפלל שיתמו חטאים נמצא אין כאן חוטאים. ב'. שם ק"ז ז"ל אמר ר' יעקב הרשעים שקלקלו, ברית מילה וחללו את המועדות ושכפרו בתחית המתים וכדומה להם יורדים לגהינם שלמטה ונדונים שם ושוב אינם עולים אבל יקומו ליום הדין. ויקומו בתחית המתים ועליהם נאמר וכו' ע"ש. לפי דברי הזוהר הללו משמע דגם אותם חוץ מאלו שנאמר בהם יורדים לגהינם ואינם עולים יקומו ליום הדין ויקומו בתחית המתים משכיל על דבר באהל דוד. ג' זוהר דף ז"ך ע"א מאי כל היום היא שיחתי אלא מכאן אוליפנא דכל מאן דאשתדל באורייתא לאשלמא דינא על בורייה כאלו קיים אורייתא כולה בגין כך כל היום היא שיחתי וכו' ע"ש (ילקוט דוד) משכיל על דבר. מכאן אתה רואה כמה גדלה מעלת מי שמברר את הדין לאמתו וטורח כדי להגיע אל פקודת, האמת שהם ספרי שאלות ותשובות שכל דין שמעמידו על אמתתו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים התורה כלה רפ"ו. ד'. שם זוהר דף ל"א ע"ב ועל דא תנינן חייבים דגהינם דבשעתא דעאל שבתא כלהו נייחין ואית להו חידו ונייחא בשבתא כד נפיק שבתא אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא דנשתזיב מההוא עונשא דחייביא דאתדנו מההיא שעתא ולהלאה ואית לן לאתערא ולימא, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו דא הוא נועם עלאה חידו דכלא וכו' ע"ש (ילקוט דוד) ראה והבט כמה הועילו לנו חכמינו ז"ל בתקנתם ובסדרם. תרפ"ו. ה'. שם לעיל דף כ"ו ע"א. דאי לא ישרי דחילו על רישיה דבר נש בהאי ברית קיימא לא דחיל ליה לק"בה לעלמין בשאר פיקודוי. ת"ח באתערותא דלתתא כד אתערו ישראל לגבי קב"ה וצווחו לקבליה מה כתיב ואזכור את בריתי דהא בברית הוי דכיר וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) הנה קאמר הזוהר שאם האדם אינו שומר את בריתו שוא עמלו בוניו בו שבודאי אין אדם זה שומר מצות ה' שבנפול היס"וד נפל הבנין שזהו יסודן של מצות הוא תקון היסוד שעליו נבנה הכל, ולכן נקרא ברית קיימא שהוא העמוד שהבית עומד עליו שנשפע ממנו הכל שהרי מצינו באברהם אבינו שקיים את התורה כלה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי וכו' אפילו הכי לא נקרא שלם עד שמל ערלתו שאם האדם להוט אחר דבר זה ביום ההוא אבדו עשתונותיו ומתלבשת בו סטרא אח' רח"ל לכך צריך האדם לעשות רסן ומתג עדיו לבלום לתאותו ולכן צריך האדם לשמור משמרת בזה ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה עיני בשר ועיני השכל כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא יחשוב בזה כלל כי המחשבה מפגלת בזה ולא ירצה לפני ה' ולכן צריך לטהר מחשבתו ולטהר את לבו לב טהור ברא לי אמן. ילקוט דוד (באהל דוד) תרפ"ז ו'. שם כ"ג ע"ב מכאן אוליפנא דהא לבר נש חייבא אסור לאקדמא לו שלם ואי אצטריך ליה יקדים ליה כדוד דבריך לק"בה ואתחזי דבגיניה קאמר ואי תימא דרמאות הוה לאו הכי דהא כל מאן דסליק ליה לקב"ה ואתחזי דבגיניה קאמר לאו רמאות הוא ומאן דאקדים שלם לזכאה כאלו אקדים ליה לק"בה וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד) (משכיל על דבר) הנה הזוהר אוסר להקדים שלם לאדם רשע ולעיל בפרשת מקץ קאמר הזוהר שבזה נותן לו כח לאתקפא ביה ולהזיק לו ע"ש בדף ר"א ועי' משכית אנכי הד"ך שם באות ואו' ע"ש. פטר"ת. ז' ששם כ"ח. אבל מעץ הדעת טו"ר דאיהו כגוונא דמעה זמנין דמהפכין הנשים לשדות אנשים לשדים ובגין דא ויגד יעקב לרחל. ובגין דא אוקמוה רבנן דלית ליה לב"נ לשמשא עם אתתיה עד דמספר עמה שמא נתחלפה בשידה וכו' ע"ש. (ילקוט דוד). (משכיל על דבר), הנה ראה והתבונן כמה רבותינו ז"ל הודיעונו בדברים הנעלמים ונסתרים ממנו למדונו להועיל להרחיק מעלינו כל היזק ונזק שגדלה חכמתם למעלה למעלה ובזה הראונו את גודל כבודם כולו אומר כבוד כבוד חכמים ינחלו נחלה בלי מצרים בשכלם וברוחב דעתם כנחל שאינו פוסק והולך וכמעין המתגבר גברו גם מצאו חיל. פטר"ת. ח' שם ר' חייא הוה יתיב יומא חדא אבבא דתרעא דאושא תמא לר' אלעזר חד קטפירא טאסא גביה א"ל לר' אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למיהך אבתרך אהדר רישא וחמא ליה אמר ודאי שליחותא אית גביה וכו', ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד). (משכיל על דבר) עי' בנצוצי אורות דפירש וז"ל עוף זה קפפירא כי יש בו גוונים נאים. הרש"ב והר"מק פי' מין בריה קטנה שקורין אותה מבשרת הרמ"ז ע"ש וכן בזמננו נמצאת בקיץ והולכת ומסבבת את בן אדם ובכנף רננים נעלשה והיא בכמות כזית ועדין אומרים העולם מבשרת ובערבי קורין לו "בשאר לכיר" כלומר מבשר טוב. פטר"ת. ט' שם שע"ב דבההוא זמנא ימא ינקא מתרין סטרא הוה אתפלג לתרין חולקין חוור וסומק וכדין שדי לאורא חולקא דמצרים ואלקי לעילא