ילקוט דוד - באוהל דוד קמה

לון ויפיק לון מן גלותא. כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר. ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מניה עד דקב"ה יפתח לון תרעין עלאין פתיחן לד' רוחי עלמא וכו' לב"נ דאתיהיב בחשוכא וכו' כד יבעון לאנהרא ליה בעיין לאפתחא ליה נהורא זעירתא כעינא דמחטא ולבתר רב מניה וכדין בכל זמנא עד דינהרון ליה כל נהורא כדקא יאות וכו'. אבל ישראל נהורא דלהון זעיר זעיר עד דיתתקפון וינהיר לון קב"ה לעלמין וכדין שאלי לון מי זאת הנשקפה כמו שחר ואח"ך כלבנה ואחר כך כחמה ולבתר איומה כנדגלות תקיפא בנהורא תקיף כדקא יאות ע"ש:

(משכיל על דבר) ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי כל דבריהם ברוח הקדש נאמרו שהרי אנחנו רואים בעינינו בזמננו זה (תרפ"ו) שהקב"ה מאיר ובא לישראל עמו יעקב חבל נחלתו. כי חביבין ישראל לפני המקום ולפני כל המלכים מלכי ארץ ונוהגים בהם כבוד ונותנים להם ממשלה ושולטנות בידם והסכימו לתת להם נחלתם ארצנו הקדושה וכבר נתאחזו בה והממשלה נתנו הממשלת לישראל בארץ הקדושה מהם שרים ומהם סגנים ובכל יום נגה אור עליהם הולך ואור עד נכון היום על כן צריכין אנו שלא להרהיב עז בנפשינו ולגול את האור בכחנו. עד שיגיע זמנו לצאת כפי גזירת הגוזר. ד' שם ע"ב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' דאפילו בהנאה אסיר ואפילו ליהביה לכלבא וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) דע דזוהי סברת רבי שמעון בעל ספר הזוהר אבל ר' יהודה מתיר גיד הנשה בהנאה והיא פלוגתא דר"ש ור"י בפסחים דף כ"ב ע"א ע"ש:

ה' שם קע"א. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם שרו של עש"ו וכו' מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ומה דאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכו' וכד חמא דלא יכיל לה לאורי' כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה. וכד לא אשתכח מאך דסמיך לאורייתא. כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו וכו' ע"ש (משכיל על דבר) הרואה דברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש כמה גורם ביטול תורה. לכך כמה צריך להרהיב עז בנפשו להשתדל בכל כחו והונו וממונו להחזיק ולתמוך הני ברכי דשלהי דרבנן לתומכן ולסעדן לעסוק בתורת השם ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו כדי שתתקיים מצוה רבה כזו בידו שתתן לו קיום והעמדה בעולם ותתן לו חיים לנפשו כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר בזה ובבא וגורם שיפולו שונאיו ואויביו לפניו אויב פנימי ואויב חיצוני וכשם שהוא מחזיק ביד לומדי תורה כך מחזיקין בידו כמה מלאכים קדושים כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

ו' שם קע"ד ע"ב. ת"ח מה כתיב התרפית ביום צרה צר כחכה מאי התרפית מאן דאתרפי ידוי מקב"ה דלא לאתתקפא ביה והיך יתקף בר"נ ביה בקב"ה יתקיף באורייתא דכל מאן דאתתקף באוריי' אתתקף באילנא דחיי כביכול יהב תוקפא לכנסת ישראל לאתקפא ואי הוא יתרפי מאורייתא צר כחכה כח כה שהיא השכינה בשעתא דבבו אתרפו מאוריי' וכו' כמה בעלי דב"נ זמינין לקבליה למיהוי ליה קטיגורין ביומא דעקו. ואפי' נשמתיה דב"נ דאיהו חילא ותוקפא דידיה איהו מארי דבבו לקבליה (כתב מהרח"ו דהנשמה אינה נכנסת באדם אלא עומדת עליו ורואה מעשיו ומגדת למעלה וז"ש איהו מארי דבבו לקבליה ניצוצי אורות ע"ש):

ז' שם קע"ה ע"ב ר' אלעזר אמר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא דהא לאה ורחל מתו ונטלא ביתא מאן דנטיל וכו' ובגין דחמא דבלהה ירתא אתרא דאמיה אזל ובלבל ערסא. ועל דקיימא שכינתא עלה כתיב ביה וישכב את בלהה וכו' ר' ייסא אמר דנאים על ההוא ערסא ולא חייש ליקרא דשכינתא ובגין כך לא אתפגים מחושבנא וכו':

(משכיל על דבר) עי' פירוש רש"ל שכתב וז"ל בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכך בלבל ע"כ משמע דס"ל דעדיין לאה עודה בחיים הפך מדרבי אלעזר וצ"ע (באהל דוד):

ח' שם קע"ד ע"ב דכתיב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא שמאלא דכתי' בתריה ורבבה מימינך אבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט ההוא יצה"ר איהו עבד לו וכו' ואתעביד סניגורא וכו') ילקוט דוד):

ט' דף קע"ו ע"ב ת"ח כמה גרים עובדא דב"נ דהא כל מאי דאיהו עביד כלא אתרשים וקיימא קמי קב"ה דהא יעקב בשעתא דעאל לגבה דלאה כל ההוא ליליא רעותיה וליביה היה ברחל דחשיב דרחל איהי ומההוא שמושא וטפה קדמאה ומההוא רעותא אתעברת לאה וכו' ועם כל דא אהדר עובדא לאתריה כמה דההוא רעותא קדמאה אתעבידת ברחל ההוא רעותא אתהדרת בה דהא בכורתיה אהדרת ליוסף בוכרא דרחל אתר דרעות הות ברחל וכלא סליק באתריה בגין דכל עובדוי דקב"ה כולהו קשוט וזכו ע"ש (ילקוט דוד) שם קע"ז ע"א ת"ח כד כדעבד קב"ה עלמא ופלג ארעא לשבעה תחומי