יהל אור על ספר הזהר ג:נג

רעיא מהימנא. חמש אשים כו'. ובגמרא (יומא כא, ב) חשיב ששה, וכאן לא חשיב אש דשכינה שהיא כלל כל האשים:

אינו אוכל ואינו שותה. זהו אש דוחה שאמרו בגמרא. וחמש הן מסטרא דה' שבשם כמש"ו:

לקבליי' אינון כו'. נ"ל שצ"ל זאת תורת העולה עד הלילה א'. ור"ל "מוקדה" הוא אש א'. "ואש המזבח כו'" ב'. "אשר תאכל האש" ג'. "והאש על המזבח כו'" ד'. "אש תמיד כו'" ה'. ה' פעמים אש. וכן דרשו בגמרא (יומא מה, א) ה' פעמים אש הנ"ל על מערכה גדולה ושני' וקיום אש, ואברים ופדרים, ומנורה. עי"ש:

ודא בינה. שנקרא 'גבוה' בגבהי מרומים כידוע:

ה' ה' מראות דילה. ר"ל ה' דהעולה רומז על ה' מראות שהן א'ש'ל'י'ת' ה' גוונין מסטרא דה' עילאה והן ה' פעמים שנאמר בסנה ראיה אצל משה וירא וירא ואראה המראה לראות:

מ' בת כו'. ר"ל מראה עצמה היא מלכות שהיא מ' דמראה מ' יום שעמד משה בהר, מ' יום דיצירת הולד:

בת יחידה. ור"ל בת עין, שכל השם בעין, ששני בת עין הן, אחד החיצון פני אדם, מלכות, ה' אחרונה. ואחד נקודה פנימאה חכמה, יו"ד של השם. וה' מראות ה' ראשונה. אור הוא ו' כמש"ו. והחיצונה הנ"ל הוא המראה, וז"ש ומראה כבוד כו' מלכות:

כאש אוכלת. וז"ש אש אוכלת אש דשכינה:

והיא אש שותה כו'. עכשיו מפרש כל ה' אשים הנ"ל בשכינה: