יהל אור על ספר הזהר ג:תנח

בדבור דחיון. ר"ל קולות ולפידים, קול ודבור:

ודא סלע כו'. תורה שבעל פה:

דבהון שוקי כו'. דמעלה נק' נצח ומטה הוד כידוע:

אות בצבא. אות ברית, וצבאות נקראו נצח והוד:

מט"ט שד"י. ר"ל בגימטריא שד"י כמש"ו:

כלהו עקלתון. וזהו נחש עקלתון:

עקלתון. "ורגליהון" לא גרסינן:

דאיהו ישראל. ר"ל בו אותיות ישר , והוא ת"ת כולל ג' חיון חג"ת כמש"ו:

דנחש בריח. ר"ל לשון נחשת:

דאיהו ארי' כו'. דכל שביבשה נגדו בים ונגד אריה נחש בריח. וזהו נחש בריח ונחש עקלתון. ותנין נגד כף רגליהם:

דסליק. ר"ל גימטריא:

ככף רגל עגל למהוי כו'. ר"ל כששני הרגלים יחד נראה כרגל עגל סדוק מלמטה מפריס. וזו המראה נצח והוד, ומראה השלישית יסוד, והשניה ת"ת, והראשונה מלכות. הרי תנהי"ם:

תקונא שיתאה כו'. גבורה. ושביעאה חסד. וזהו בענן כו':

ובראי' כו'. בד' תקוני רישא ע' א' ח' פ':

בעשיי' כו'. בד' תקוני גופא ידים וגופא וברית ורגלים כסדר:

דאורייתא ותורה אור. ר"ל דעל אורייתא נאמר ותורה אור:

ישראל עלה במחשבה דאיהו בינה הרהור חכמה לחכימא ברמיזא מחשבה והרהור כולא כו'. כצ"ל. ור"ל בן י"ה הוא ישראל, עמודא דאמצעיתא, עלה לבינה שלכך נקרא בינה בן י"ה שכולל עמודא דאמצעיתא בן. "ברמיזא" זהו הרהור, והוא יותר דקות ממחשבה, שהרהור הוא בלא ציור הדבר ואין ניכר כי אם לאחר כן במחשבה‏ כמש"ו חכמה לא אשתמודע כו':

וכן אורייתא כו'. עכשיו מפרש שמיעה:

מצוה כו'. בשכינה:

[ליקוט] תקונא תליתאה כו'. הכל בצלותא וחסר כאן ג' תקונים האחרונים והכל במראות:

(ע"ב) מט"ט אות בצבא כו'. יסוד ביניהם בצבאות:

ותייבין בתיובתא. ר"ל ז"ש "ושוב", "רצוא" במצות, "ושוב" בתשובה:

הכי כד מצליין ישראל מיכאל כו'. ר"ל דבזה הן חברים דאינון גם כן רצוא ושוב לקבל התפלות והוא מסטרא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא רצוא וכו' כמ"ש למעלה ועיין סוף ח"א בהשמטות ויחלום כו':

ודא ראי' כו' ותורה אור ובשמיעה דאורייתא וריחא דקורבנין כו' והילוך דילה וראיי' דלית תמן אורייתא קב"ה כו' דקוב"ה אורייתא ותורה אור ושכינתי' ראיי' דילי' במראה אליו אתוודע ה' קוב"ה במראה אליו אתודע שכינתא. כצ"ל:

במחשבה מלגו כו'. ר"ל הראי' הוא שכינתא וכן כל הד' חושים אע"ג דאינון בהויה מכל מקום הכל בשכינה שהיא גוף להון והיא גוף החושים ה' במראה כו' והתורה עצמה שנראי' ונשמע כו' בכל החושים הוא עמודא דאמצעיתא. ומחשבה והרהור חכמה ובינה, כמש"ו. והחכמה ברמז לחכימא ברמיזא כו'. וכן בכל הד' חושים, שכל אחד כולל מד' אלו, וד' פני' לאחת:

ואמר וכן אורייתא מצוה לשמוע כו'. ר"ל דכן הוא בשמיעה דאורייתא עצמה כנ"ל והשמיעה בה, דמצוה לשמוע והוא בה. וכן הריח עצמו וכמ"ש "וכן בחוטמא כו'":