יהל אור על ספר הזהר ג:שמ

יהבי דוכתא כו'. במקום שזה סליק, זה נחית:

דההוא דמחדש עולימוי. סיהרא קדישא בכל חדש, ולכן נק' 'חדש' דמתחדש. וחדושא דילה משמשא הויה. וי"ב צרופים בי"ב חדש, לכן אין דומין החדשים זה לזה עד תשלום השנה. וזהו 'שנה' שחוזר ושונה. והנה הם בחושבן חדש . ועם ב' דמשלימין לנ' שערי בינה נקרא שדי , כי ביה ה' צור כו'. וז"ש למטה תבנית:ניגונא דההוא חדש כו' לההוא חדש, והוא מ"ש שהוא סיהרא. וכן נער דמשמש לה ואתחדש עמה נקרא גם כן 'חדש':

ואמר לאפקא ס"א כו'. שא"ל דעת שמשא והוא תחת השמש ועליו נאמר ראיתי את כו' תחת השמש והנה כו':

וז"ש "ואין כל כו'" ואמר "ואתבלי כו' דבשרא דיליה ולא אתחדש לעלמין". וכן עצבונא דבשרא. אבל רוח הנער מחדש אנוש כחציר ימיו כמ"ש בפרשת פנחס. ואמר למעלה קס"ב ע"ב (ח"ג קסב, ב) "במסאבו מורידים כו'", דהולך וחסר, דהגוף של האדם הולך וחסר תמיד. מה שאין כן ברוח של האדם כל זמן שמזקין מיתוסף והולך כמ"ש בישישים חכמה וארך כו'. וז"ש זקני תלמידי חכמים כו':

וכי אע"ג דאיהו זקן כו'. דאף בזה"ז זקנים מולידים וכמה בנים הוליד אח"כ מקטורה בלא הבטחה:

לאולדא אלא לאו מלתא אמרה לגבי דאברם אלא בגין לאזערא גרמה דאתדבקת בההוא מלך זקן וכסיל דלא אתחדש כו'. כצ"ל כמ"ש בפנים. ור"ל לא על אברהם אמרה אלא על עצמה דתלתה על שלא הולידה בשביל דרוחא דילה אשתתף מלקדמין בההוא זקן וכסיל דאין לו דעת לאתחדש, ורוח נקרא 'אדני' לגופא. וז"ש "וע"ד אעדר כו'" ר"ל דלכן נאמר "ואני זקנתי":

ואמר ואיתימא כו'. ר"ל אע"פ שהוליד אח"כ:

ואמר באינון יומין כו'. ר"ל דדעת, שהן ו' יומין עלאין:

חמש גוונין. ה' חסדים וה' גבורות:

זאת נחלת כו'. שהן מ"ד ומ"נ מעשה האדם:

ולא ידיע בהי אתר. כאן צ"ל מה שמובא קס"ו א' (ח"ג קסו, א) "לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי עמודים כמלקדמין אלין סלקין מדוכתייהו ואלין יתבין" קע"ב ע"א (ח"ג קעב, א) עד "שכיכו לעלמין":

סחרנייהו דאינון עמודים כו' סחרין לכל סטר ונבעין מיא כד"א כו'. כצ"ל: