יהל אור על ספר הזהר ג:שיט

בני נשא סלקין כו'. אע"ג דלמעלה אמר גם כן עלו כו'. הוא כמ"ש (פסחים נ' ב' וש"מ) לעולם יעסוק כו' ודרש כאן דעל התורה שנקרא נגב כתיב ויבא עד חברון כמש"ו:

בנגב בלבא עצלא כו' חמי דהא כו'. בב' אנפין בעולם הבא וגם עולם הזה, וזהו שמסיים חשיב דכלא הוא כו'. ועתה מפרש הלשון נגב כד"א חרבו כו':

לבתר ויבא כו'. כמ"ש אלף נכנסין כו' אחד כו', וז"ש ויבא, וז"ש קארי ושנה כו' שהוא אחד מעשרה כנ"ל, וכלב לבד א' מהן:

עד דאתי כו'. עד חברון דרש:

תמן חמי פליגן. ר"ל דברים חלוקים כמש"ו כי אלו היו חציים ממלאכים וחציים מבני אדם, וזהו טמא וטהור כו'. וחשיב ג' חלוקים נגדן:

ואגרין ילידי הענק אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי דאורייתא דאתיילידו כו'. כצ"ל. ואמר דאתיילידו, ר"ל ילידי, והוא כמ"ש ברעיא מהימנא גבורים מסטרא דתורה שבעל פה דתמן עוקר הרים והוא לדקדק בדקדוקי התורה ובי"ג מדות שהתורה כו' שהן ארחי אורייתא ודריש ילידי לשון רבים על אלו ב', וענק גבורה כמ"ש המה הגבורים. ועיין מש"ל קנ"ט ע"א (ח"ג קנט, א):

לכל סטר עשרה. והן ששים גבורים סביב והיא היכל הקדש באמצע, עשר דידה, ו' סחיר לה והן גבורים כנ"ל:

מאן דאשתדל כו'. כנ"ל דמתחבר בה:

אקרי חבר נבנתה שבע שנים תנינן אורייתא כו'. כצ"ל:

תנינן כו'. ור"ל כאן על תורה שבעל פה דמתחברת בתורה שבכתב וכמש"ו כד"א אמור כו':

בת שבע. דשבע שנים בנו אותה, דג' ראשונות א'. ועיין בז"ח ריש ש"ה וזהו מתורה שבכתב נפקת ותורה שבכתב נקראת שבע שנים אמא, ושם היא לפני מצרים דלא סליקן לתמן ושם ותרב כו'. ותורה שבכתב הוא חכמה. ועיין בפרשת ויקהל ר' ע"א (ח"ב ר, א) ומשם נק' חכמה אחותי בת אבי כו', ומשם ותרב כו' כמ"ש בתיקונים אלא דחכמה ובינה לא מתפרשין וזהו תורה שבכתב כמש"ש:

ויבאו עד כו'. דמשם הלכו לאגדה כמש"ו, וכמ"ש יין זו אגדה. ועיין בספרי פרשת האזינו: "ודם ענב תשתה כו'". ואמר נחל כמ"ש והנהר הרביעי הוא פרת, וכל עלמא מסולמוי דפרת:

דתליין כו'. כמו ענבים באשכול אשכול הכופר דודי לי, ובלימוד זה כל המהימנותא:

ויבאו עד נחל כו' מסטרא דמהימנותא. ר"ל ת"ת, ששם סוד רזין והגדה, ונקרא 'מהימנותא' כידוע בסוד ארץ חטה כו' ש"גפן" ת"ת, "תאינה ורימון" נצח והוד. וז"ש "כמה דאת אמר אל יתן למוט רגלך, ומן הרמונים ומן התאנים כלא כו'". ושם שליטת הסט"א, ושם ענפין פרודות. מה שאין כן בת"ת, ואינהו שוויין. ת"ת בפרודא (חו"ג) שבו מחוברים שעל שמם נקרא מהימנותא כידוע, וכל המחלוקת מצד החו"ג שהן סותרין. וזה סוד שמאי והלל ובית שמאי ובית הלל. אבל ת"ת עושה שלום ואלו ואלו דברי כו', והכל אחד כמ"ש (חגיגה ג, ב) אל אחד אמרן כו', והכל הולך אל מקום אחד:

אולפין מתמן כו'. ר"ל דלכן כתיב אחד. ונגד זמורה ואשכול אמר אגדה ודרשה, דאחוזים זה בזה כמותם, וכן אמר ר"פ ראשי מלין:

משם זמורה וגו' אולפין מתמן כו'. כצ"ל. וז"ש למטה הדא הוא דכתיב וישאוהו כו' משם דל"ק קרא זה למעלה:

אינון דבני כו'. שיהושע וכלב כרתוה:

חדאן במלין. כמ"ש אשכול יין שמשמח כו':

ומתברכאן. שלכן נאמר נחל כנ"ל פרת:

שרשא חד כו'. ר"ל ז"ש אחד ונגד זמורה ואשכול אמר שרשא‏:

אינון דלא כו'. אח"כ שנתנו למרגלים לישא וז"ש וישאוהו במוט כו'. כשנשאו אז במוט שנים:

ומן הרמונים כו'. אבל יהושע וכלב רק במקום יחודא באשכול כנ"ל:

אינון דלא כו'. שדומה לו שהמאמרים סותרים זה את זה:

כד"א אל כו'. שמתמוטט ממהימנותא כנ"ל:

כלא שוויין כו'. ג' דברים נגד אלו ג' הפירות כסדר מלמטה למעלה. והענין כי מקומם ידוע ושם אחיזת סטרא אחרא כמ"ש בתיקונים תיקון נ"ו בארוכה, ודימינא קשה יותר כמ"ש בתז"ח קל וחומר ועיין מש"ש. וכן מינים קשה יותר כמ"ש (ר"ה יז, א) אבל המינים כו'. ולסטרא דפירודא במקום היחוד כנ"ל. ועיין מ"ש בליקוטים בארוכה. וז"ש למעלה למוט רגלך דשם כנ"ל:

וישובו תייבין. דרש "וישובו" לא על ההילוך אלא תייבין כו', דכאן לא שייך ההילוך אלא לילך בה והשיבה כו':

מה איכפת לן. ר"ל מטובה כיון כו' ור"ל ז"ש וגם זבת כו'. אבל אין אוכל אותה:

עד יומא כו'. ומפרש ואזיל פרטן, ג' דברים אעמלנא כו' ביתא כו' יתיבנא כו'. והן ג' דלמטה אפס כי כו', והערים כו', וגם ילידי כו'. ואמר "ולההוא עלמא מאן כו'" כמ"ש למטה עמלק יושב כו' בגין דלא יכיל כו':

הא אעמלנא כו'. ר"ל ז"ש באנו:

תקיף כו'. ר"ל עז בעותרא ור"ל מהו עז סתם לכך אמר שמחמת גודל עשירותו לא יחשיב כו' וזהו עז כו' ואח"כ חזר ופירש מטעם אחר ודאי אפס כו' כד"א כו'. ואמר "מאן הוא דיזכי" ר"ל ז"ש אפס:

בתין מליין כו'. כמ"ש ושית על עפר בצר ובצור כו' שדי בצריך וכסף כו':

ואמר דלא יחסרון מכלא. ר"ל כמו המבצר שאין יכול לחסור משם ומכינין שם הכל. והוא עם עז העם ב' דברים כסף וטוב הבית שפעם לא ימצא לקנות. וגדולות מליין כל טוב כי גדול הוא בעושר. ובצורות דלא יחסור כו':

גיבר כארי. ר"ל דכן שנינו הוי עז כו' וגבור כארי:

תמן תדירא. ר"ל ז"ש ראינו שם. ר"ל דיירים שם בקביעות:

בההוא אסור כו'. שהן ג' ילידי הענק כנ"ל:

הא יצרא כו'. כמ"ש (סוכה נב, א) ובתלמידי חכמים יותר מכולם, וזהו בארץ הנגב:

מקטרגא כו'. לכן כנוהו בעמלק שהוא שונא היותר גדול לישראל. וכתיב ביה אשר קרך כו' כמ"ש דכד סגיא יצרא כו':

והחתי כו'. שהן ג' ממונים תחת דומה כמ"ש בז"ח רות, והן בהר בגבול עולם הבא שומרים הדרך, והכנעני הוא הרביעי עון דקריב למפתי יושב ומקטרג לפני גן עדן שלמעלה והוא ירדן יורד מדן כידוע, והן מצולות ים לפני הים:

במלין אלין ויניאו כו'. הוא פסוק בפרשת מטות והוא כולל כל הפסוקים שאמרו בני ישראל כאן, לכן נקט זה הפסוק בקיצור:

אלא לבא וישתמרון כו'. דריש בב' אנפין, שחפץ ה' בלבנו שנעבוד בלב שלם ובנפש חפצה וכמ"ש ואתה שלמה בני ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש. ועתה מה כו'. ועוד הברית כמ"ש ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים כו'. והן ב' יהושע וכלב, ב' הבריתות שהן עיקר הכל. והן הצליחו. ולכן הכל תליא בב' השבטים אלו ב' משיחין, ב' מלכים. וכן יהושע ושלמה, יוסף ברית, יהודה מלכות פה. ולכן בזה יה"ו ובזה ה' ש"ע ש"ע. וז"ש למעלה דכלב בא עד חברון קארי ושנה כו' במדתו ואמר בלבא ורעותא שהוא ברית יחיד מכוון כו':

דכתיב ועמך כו'. לראיה שירושת הארץ. ולבא הרבה בתורה כי אם שמור כו' והוריש כו' לאהבה את ה' כו' לשבת על האדמה, וכיוצא הרבה: