יהל אור על ספר הזהר ב:פה

כגון כוס כו'. ש כוס גימטריא הכסא שהוא גימטריא אלהים שהוא בכסא. ושם ל"ב אלקים דמעשה בראשית גימטריא כבוד כידוע. וז"ש 'כסא הכבוד'. וז"ש "בגין עלמא כו'". וכן תורתינו הוא תורת הבריאה כידוע, וז"ש "בגין תורה כו'". והכל הוא ראיה שגם בכסא ע"ס. ונ"ל דבכום צ"ל "כגון":

וכל פטר כו' לבתר יצה"ט כו'. ר"ל שיהיה גם הוא יצ"ט כמ"ש (במתני' פ"ט דברכות) בכל לבבך בשני יצריך, וזהו פדיון פטר חמור, ואם לא יכול לאחזרא ליה "וערפתו", יתמחי החמור הע"ה עם היצה"ר:

ואם זכה לאחזרא כו' תפדה מן גלותא כו'. הוא רזא אחרא על פדיון פטר חמור ועריפתו:

בשה כו'. ר"ל שיפדה בכלל ישראל. ואם לאו, שאינו בכללם ואינו יכול לפדותו בכללם אז "וערפתו" בכלל החמורים שהן הערב רב כמש"ו שנקראו חמורים "אשר בשר חמורים בשרם":

שוי לי' עם כו'. ר"ל בתוכם:

דעתידין כו' דעלייהו כו'. שהם עשו את העגל כידוע. וכ"ז הכל א' אם אינו עושה תשובה אז נשאר חמור בסטרא דיצה"ר, אז וערפתו עם החמורים. ואם זכה בתשובה ולעשות החמור יצה"ר לשה יצ"ט ופודה אותו בשה יצ"ט כן אפדה את החמור ע"ה בכלל השה ישראל כנ"ל. וכלל המצוה הזה בע"ה לפרוק אותו מיצה"ר. אבל מצוה הראשונה בכור בהמה טהורה לסלקא בדרגא דאדם הוא בע"ה להיות אדון על יצה"ר לקדשו מסטרא דשור ולסלקא. אבל פדיון בכור אדם הוא בת"ת והן ג' משמרות כנ"ל (ר"ל ראשונה חמור פ"ח. שני' כלבים, כלב גי' בהמה . שלישית תינוק, בכור אדם. מ"כ עה"ג):

והיה כו' פקודא תמינאה דא פקודא כו' בגוונא אחרא. ר"ל שכל הפקודין נק' מצות והיא נק' קדושה כמש"ו:

פארא. ר"ל שנקרא פאר כידוע:

שפירו כו'. ר"ל לכך נקרא פאר:

דגוונין. כידוע שהד' פרשיות הן ד' גוונים אשל"י:

עלאין. שהן עטרות דאבא ואמא וכ"ע כידוע שהן חו"ב וב' עטרין דאו"א חו"ג כמש"ו דד' פרשיות הן חכמה בינה חסד גבורה:

וע"ד אקרון טוטפות. ר"ל שטוטפות הוא לשון תכשיט כמ"ש "ולא בטוטפת":

כד"א כו'. ר"ל שנאמר אתפאר, ר"ל בתפלין שנקראו פאר והתפלין הן דרגא דישראל כמש"ו וז"ש "ישראל אשר כו'":

ישראל זוטא. ר"ל מט"ט ששמו כשם רבו:

ישראל סבא. ת"ת דאצילות. ור"ל ז"ש כי נער ישראל, נער מט"ט, ישראל ת"ת, ומט"ט הוא יסוד דשכינה, צדיק דלתתא:

וז"ש יוסף סליק כו'. שקודם שנתקנא ובא לידי נסיון היה בנוקבא כמו שאר השבטים והיה ביסוד דילה, ואח"כ עלה ליסוד דדכורא וז"ש "בקדמיתא כו'":

לאסמכא ליה. ר"ל להסתמך לנוקבא ביסוד דדכורא ולכך סומכין לה קשר של יד כידוע:

לאתייחדא כו'. להתייחד זו"נ שהן תפילין של ראש ותפלין של יד, וז"ש "ותפלה של כו'":

ואצטריך כו'. ר"ל שלא להפסיק ביניהן כמ"ש (סוטה מד, ב) (מנחות לו, א) הסח בין תפלין לתפלין כו', דתש"ר באין להתייחד עם תש"י:

וברזא דבן כו'. נ"ל שצריך לומר ברזא , וקאי אלעיל ואקרי צדיק נאמן ברזא כו', ר"ל בסט' דתש"י נקרא עבד כנ"ל וגם שהוא בסטרא דמלכות שמסט' נק' ישראל עבדים והוא אדון על כל הארץ ומסט' דת"ת נק' בנים כי ת"ת אב הרחמים, וז"ש אבינו מלכנו אם כבנים כו':

דהא בתש"י כו'. ר"ל ולפי שמקבלת מכולם לפיכך יש לה גם כן ד' פרשיות ולפי שהיא כלל כולם ובה נכללים באחד לפיכך בה בית א':

ומגו דנקטא כו'. ר"ל לפיכך נק' גם כן תפלה של יד וקדושה:

מלכות שמים שלימה. רומז למ"ש (ברכות י"ד ט"ו) ברוצה שיקבל מלכות שמים שלימה יניח תפלין כו', ור"ל שמלכות שלימה עם שמים ת"ת בכל ד' גוונין:

ד' פרשיין הא כו'. ר"ל שכבר פי' הרבה פעמים אבל כאן יפרש יותר: