יהל אור על ספר הזהר ב:תקי

וז"ש ואע"ג דלזמנין מסתייע מלתא ושקיל דא יתיר מן דא סלקין ומתחברן כחדא כו'. וענין הפסוק כך הוא, שקודם לכן אמר "בטחו בו בכל עת", שהוא סוד הזיווג שנקרא 'כל' ו'עת' בחיבורא כידוע, ואמר שיש לבטוח בזה על ה' כמ"ש (מועד קטן יח, ב) "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שמה' אשה לאיש, מן התורה מה' יצא הדבר, מן הנביאים ולא ידעו כי מה' הוא, מן הכתובים ומה' אשה משכלת", וכמ"ש "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" שהוא הזיווג שנקרא 'בנין בית' כידוע. ואמר "אם ה' כו'" ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג, שהכל הוא מאת ה'. וז"ש "אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת", אבל "הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד כו'":

ואמר "לעלות" שפעמים אחד הוא למטה עולה על ידי פעולתו של הקב"ה למעלה ומגיע לחבירו ומתחבר כחדא. וז"ש "במאזנים לעלות ואע"ג כו' וסלקין ומתחברין כו'". ורצונו בזה לפרש מלת "לעלות" כנ"ל. והוא כאן בהיכל הזה סוד אשה, והוא בהיכל הראשון נגד לבנת הספיר יסוד ומלכות, וצד דרום שבו שהוא על קיומא, ואינן כמו מאזני צדק שא' הוא בקדושה וא' בסט"א, והוא מאזני הישראל ואומות, ימינא ושמאלא כמש"ל שם "מסטרא דימינא אי נצחן זכוון כמה ממנן אית לההוא סטרא ונטלי מלה וההוא דינא ומתעברן בישין מרעין מההוא בר נש עד דאשתזיב מסטרא דשמאלא. אי נצחן חובין כמה ממנן אית לההוא סטרא עד דנטלא מלה ההוא סט"א וכל אינון גרדיני נימוסין כו'". אבל מאזנים שבכאן שניהם הן בקדושה, ימינא ושמאלא דקדושה, ושניהם בישראל, דכר ונוקבא כנ"ל:

וזהו סוד קשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר מוציא אסירים כו' כנ"ל. והענין כמ"ש בזוהר שקשיות הקריעת יום סוף הוא לעשות דין וחסד כאחד בעת אחד, דבכל זמן מאזני צדק נוטין לימין או לשמאל, ואז היו שוקלין כאחד דין למצרים ורחמים לישראל. וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזנים כאחד כנ"ל:

אינון ממנן אחרנין דלסטר צפון כו' כאלין אחרנין כדקאמרן. ר"ל שני הממנן עם כל הכ"ד אלף ממנן כלהו נקראו 'יתדות המשכן' כנ"ל, וכן אותם שבמערב כמו שמפרש והולך "אינון ממנן תרין כו' כדקאמרן":

אלין אינון אושדי דמעין. ר"ל אותם שבמערב:

על כל אינון דמתרכי נשיהון קמייתא. וזהו סוד שאמרו ז"ל כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך":

והענין כי המשכן הוא בהיכל הרצון כמ"ש לעיל, וט' כלים בו כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תרומה נגד ט' ספירות שלש של שלש שלש. ג' לפני ולפנים בקדשי קדשים נגד ג' ראשונות בהיכל ק"ק, ג' בהיכל שהוא בית הפנימי נגד ג' אמצעיות שהן בתי גוואי, ג' בחצר אהל מועד נגד ג' אחרונות שהן בתי בראי. והן ג' ראשונות ארון וכפרת וכרובים נגד ג' ראשונות דקדשי קדשים. ושאר ששה כלים הן בהיכל הרצון סוד המשכן נגד ששה היכלות אשר בו. והן מנורהושלחןומזבח הפנימי נגד ג' היכלות האחרונות. כיור וכנו ומזבח החיצון נגד ג' היכלות הראשונות כסדר מלמעלה למטה:

וכידוע שכרובין הן בכתר נגד ב' פרצופין שבו מופלא ומכוסה, וכפרת בחכמה, וארון בבינה, לבא נור דליק וכמ"ש בתיקונים. ומנורה בדרום חסד, ושלחן בצפון גבורה, ומזבח הפנימי ת"ת. והן שלש היכלות האחרונות. ומזבח הפנימי היכל ששי. וכיור וכנו נצח והוד כידוע, והן היכלות ב' וג'. ומזבח החיצון היכל הראשון, והוא היכל זה. וז"ש "מזבח מוריד עליו דמעות":

ואמר "אשתו ראשונה" כמ"ש "והיא חברתך ואשת בריתך", והוא אשתו ראשונה כמ"ש "אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כו'". ואמר "מאין עוד פנות אל המנחה" שהמנחה היא בקרן דרומית מערבית כמו שאמרו "אל פני המזבח" בדרום, לפני המזבח במערב, הא כיצד? כו'". ואלו ב' הצדדין של היכל הזה, דרום ומערב, שהן דרומית מערבית של מזבח ממונין על דבר זה בדרום על קיומא וכאן על הפרה כנ"ל. ואמר "ולקחת רצחון מידכם" שכאן הוא הרצון, היכל הרצון. ואמר "על כי ה' העיד כו'" שהוא מזווגן והוא עדותם כמ"ש שבטי יה עדות ישראל, ואמרו שי"ה עדותם הראובני כו'. וכן באיש ואשה יה כנ"ל. "והיא חברתך ואשת בריתך" וכאן הוא אשת ברית בהיכל הזה, ושכינה במערב, ולכן הממונין לצד מערב כמו שמפרש והולך:

בגין דאינון ז' ברכאן דאתמסרו לה כו' בעילא ותתא כחדא. ששבע ברכות אתמסרו לכנסת ישראל והן שבע היכלות שלה דאתדבקו בשבע רקיעין עלאין, והן סוד ז' ברכות של כלה כמ"ש פרשת נשא דף קכ"ד ע"א (ח"ג קכד, א) "וכל נשי ישראל מתברכין בכנסת ישראל ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בז' ברכות ואחידת בה בכנסת ישראל", ובפרשת שמיני דף מ"ד ע"ב (ח"ג מד, ב) "ויברך אותם אלהים כחתן דמברך לכלה בשבע ברכות, מכאן אוליפנא חתן וכלה כו'...מאי טעמא? בגין דזיווגא דלהון בז' ברכות הוא כו'", עי"ש. ובפרשת תרומה דף דף קס"ט (ח"ב קסט, א) דהא דא כגוונא דא קיימא, דא סלקא בז' ברכאן ודא סלקא בז' ברכאן, וכד סלקא בז' ברכאן כדין אקרי כלה, ועל דא אסור לשמשא בה עד דאתכלילת באינון שבע ברכאן כגוונא עלאה אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עלאה, אתר דכל ברכאן נגדין מתמן.‏

ואתעדן ולא אתקיימו בגין דאתתרכ'. ר"ל לכן לא אתקיימו בשביל שנתגרשה:

ולא אתדבקו בעילא ותתא כחדא. ר"ל אלו השבע ברכות לא אתדבקו בעילא בז' דדכורא ותתא בז' דנוקבא. ולמה בוכין מפ"ו "וע"ד כלהו אושדי דמעין דאחזי תרוכין דאינון ז' ברכאן דאתעדן מאתר אחרא". ר"ל שבזה תריך ז' ברכות משכינה [ ובסבא דף ק"ב וק"ג (ח"ב קב, א) "תנינן מאן דמתרך אתתיה קדמאה מדבחא אחית עלוי דמעין, אמאי? אלא הא אמינא דכל נשין דהאי עלמא בדיוקנא דהאי מזבח קיימין, ועל דא ירתאין אינון ז' ברכאן דכלהו מכנסת ישראל אינון, ואי איהו מתרך לה אהדר אבנא עלאה גרעונא מאי טעמא כו'", עי"ש ] ולכן בוכין, והן בהיכל הזה מזבח ששם השכינה במערב שהוא נגד לבנת הספיר, יסוד ומלכות. ושני המזבחות הן זה כנגד זה, שני זיווגין, יעקב ויוסף, ראשון וששי כמש"ל. אלא שכאן גופא בגופא ובפנימי רוחא ברוחא דקיק, ולכן לא מקריבין עליו אלא קטורת והוא מבטל מותנא שהוא בהיכל הששי כמ"ש לקמן בהיכל הששי דף רנ"ו ע"א (ח"ב רנו, א):

היכלא תניינא דקא אמרן דכליל היכלא קדמאה וכל אינון חיוון. ר"ל שכולל תא היכל הראשון וכל חיוון שבהיכל הראשון עומדים כנ"ל:

ה"נ אית כו' וכלהו יתדות. אף התריסר אלף של כל אחד הן יתדות כנ"ל:

ואקרון הכי. ר"ל שנקראין על שם הממונים שעליהם המשבר:

ונטלי אינון קלי דנשין כו' ויכול לנזקאה. עיין הענין בסבא דף ק"י וקי"א (ח"ב קי, א) "קלא דאתתא דיכלא קלא דחיויא לאחדא בה כו' תא חזי דלאו בכל קלין כו' אלא תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון כו'", ואמר שם "האי דלא נטרית סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות, או דאקדמת יומא חדא לטבול כו'". וכן כאן בנזקא דידה כמ"ש על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ואמרו מאי טעמא בשעת לידתן, ואמרו משום שהיא שעת הסכנה לגברי היכי מיבדקי כו', עי"ש. וז"ש "וכד ההוא סט"א אתי לקטרגא בהאי שעתא דאיהי שעתא דסכנה כו'". והן מצוות על ג' מצות אלו שהן תלת דרגין דידה נה"י. נדה ביסוד כידוע, וכמ"ש "את מקורה הערה" וכמ"ש "היא קלקלה בחדרי בטנה כו'". חלה בנצח, שכל מתנה לכהן הוא בנצח ששם סוד הכהן כידוע, ושם סוד אהרן והעבודה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף ג ע"ב (ח"ג ג, ב) "אריתי מורי דא חסד דרגא דאברהם דאתמר עליה אלך לי אל המור, עם בשמי דא נצח דרגא דאהרן דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש, ואינון דרועא ימינא בירכא ימינא, ורזא דמלה נעימות בימינך נצח, ואינון תרין ברכאן לקבליה, חד מגן אברהם ותניינא עבודה דהיא רצה כו'". ואמר "בשמים" ששם סוד הבשמים כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"א "נצח דאזלא תדיר ואחיד רחיין ושחיק נהירין למיזן עלמין באינון נהורין דשחיק חמש סממנין דקטרת בוסמין כו'". ואמר "ראש" שהוא ראשית וראש דנוקבא, שנצח הוד יסוד נעשין לה ג' ראשונות כידוע, ונצח הוא חכמה דילה שנקרא ראשית. וזהו סוד חלה שנקראת 'ראשית' והוא חכמה דידה:

וז"ש בתיקונים תיקון ט"ז דף כ"ז ע"א "וחלה איהי שכינתא כו'...טפה דא יו"ד" [ ר"ל החלה שמפרישין ממנה והוא טפה דמוחא שהוא יו"ד חכמה ] "עסה צריך לאפקא מניה חלה ומיד חל על ההוא טפה" [ ר"ל ה' חל על הטפה וזהו חלה חל ה' ] "ויהיב ליה זרע כליל מתרווייהו דאיהו וא"ו" [ ר"ל כלול מי"ה , בן י"ה כידוע ], "ורזא דמלה ה"א לכם זרע כו'", [ ר"ל שהיא בשכינה שהיא ה' ], "ובגין דא חלה ודאי איהו פקודא דאתמני לאתתא ובגינה מית אדם דאיהו חלתו של עולם צריכ' איהי לאפרשא חלה ולאפקא לה מעסתה דאיהי טפה דילה להחזירה על אדם":

וכמ"ש שם למעלה "בראשית דא חלה, הדא הוא דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, והא אוקמוה דאדם חלתו של עולם הוה כו'". והענין כי אדם הראשון הוא דרגא דחכמה שנקרא 'ראשית', וזהו חלתו של עולם ראשית מכל העסה. וז"ש ראשית קריתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם, וכמ"ש בתיקון ט"ו דף כ"ו ע"ב "בראשית דא ישראל הדא הוא דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כו' ומאן דאיהו קדש כו'". והוא דרגא דחכמה שנקרא קדש וישראל אחידן בדרגא דקודש כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"א (ח"ב קכב, א), עי"ש, ובפרשת אמור דף צ"ד ע"א (ח"ג צד, א). ולפי שחלה היא בנצח קדש דנוקבא, ראשית דידה לכן ניתנה לאשה. וזהו סוד שאמר ברעיא מהימנא פרשת שלח לך דף קע"ד ע"א (ח"ג קעד, א) דחלה הוא מ"ג וחומש סימן מג"ן כו', והוא בנצח ששם אנכי מגן לך כמש"ל דף ר"נ ע"א (ח"ב רנ, א), עי"ש:

הדלקת הנר הוא בהוד בינה דידה, ששם ערכתי נר למשיחי, שדרגא דילה בהוד כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא שם ובסוף ח"א דף י"ד ע"ב עי"ש, והוא משחא ורבות קדשא דעלמא דאתי כמש"ל דף רמ"ט ע"א (ח"ג רמט, א) "מההוא משחא דרבות קדשא דנגיד מעלמא דאתי נגיד ביה ומההוא משחא אתרבי ואצמח והאי איהו נר כד"א ערכתי נר למשיחי בגין דהאי איהו סדורא לאדלקא בוצינין כו' נציצין מני' עשרין ותרין נהורין לקבל כ"ב אתוון דאורייתא" [ וזהו סוד שצריך לומר ערב שבת עם חשיכה שהוא מדרגא דחקל תפוחין קדישין בנה"י "עשרתם ערבתם הדליקו את הנר". ערבתם הוא ביסוד כידוע. עשרתם הוא בסוד חלה כנ"ל ]:

ואע"ג ששם היכל נצח מכל מקום עיקרו בהוד כמ"ש לקמן דף ר"ס ע"ב (ח"ב רס, ב) "היכלא תניינא אל ברוך גדול דעה אור פניא"ל רזין דכליל אתוון זעירין דא"ב כו'", וכמ"ש שם:

וזהו סוד שאמרו נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם, והוא נר הזה כמ"ש שם בהאי רוחא שנקרא נר דכליל בכ"ב נהורין דא"ב שעומד למשוח במשחא דהאי נר לנשמתא דאיהי רשימא בכ"ב אתוון ומניה נדלק הנשמה בסוד ערכתי נר למשיחי, ע"ש באורך:

ואמרו רביעית דם נתתי בכם, על עסקי דם הזהרתי אתכם, והוא ביסוד דידה, רביעית ההין, רובע ישראל, וכאן בהיכל הזה הוא ממונין על לידתן בסוד וראיתן על האבנים שהם נצח והוד, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת אחרי מות דף ס"ז ע"ב (ח"ג סז, ב) "אמר ר"מ בההוא זמנא אלין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת להו והאי איהו דאמר כאיל תערוג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא" [ ר"ל שהן בדרגא דנצח והוד שנקראים אפיקי מים, ומהן אשתקייא שכינתא כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג: "ושתית מאשר ישאבון הנערים כו' דשכינתא בעי לאשתקיא מעולמין כו' תרי נביאי קשוט אפיקי מים, וימד שש שעורים וישת עליה דא שעורא דתרין שוקין דאינון בשכמל"ו". וזהו סוד ותמלא כדה ותעל שהן כ"ד דבשכמל"ו כמ"ש בתי' ותמלא מאינון אפיקי מים, עי"ש ]. "ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא" [ ר"ל שהן אפיקי מים מעמודא דאמצעיתא לגבי שכינתא כמ"ש שם "מעולימין משואבי דאורייתא דאיהי עמודא דאמצעיתא צריך לאשתקייא לה כו'" ] "דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניותא ואלין אינון חבלים וצירים דיולדה דאיהי שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך, ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון" [ ר"ל כמ"ש בשעה שהרשע מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, שהן חותם דבני ישראל בתפילין, אם כך מצטער על דמן של רשעים ק"ו על דמן של צדיקים, וזהו חבלי יולדה חבלי משיח שבזמן ההוא מדבר כמש"ו ] "אתערו שבעי סנהדרין דלעילא" [ והוא נגד ע' קלין דיהבת כמש"ל ] "עד דיתער קול דילה עד הוי"ה ומיד קול ה' יחולל אילות דאינון מארי מתניתין בתולות אחריה רעותיה כלהון יהון לון חיל כיולדה ממש בדחקין דדחקא לון שעתא בכמה נשיכין דיצה"ר דחוי' דנשיך לון בכמה דוחקין [ וזהו סוד הנשיכה דחוי' ברחם האיילתא לאולדא כמ"ש בפרשת פנחס דף רמ"ט (ח"ג רמט, א). וז"ש ] "בההוא זמנא אתפתחת לאולדא משיח בגין חבלים ודוחקא דצדיקיא ומארי מדות" [שהן עשר מדות הידועין וחשיב והולך] "מארי רזין דאורייתא כו' שנאי בצע" [הן עשר מדות שהן כולם בשכינתא כמ"ש בהתחלת תיקונים, עי"ש] "דדחקא לון שעתא והאי הוא דאוקמוה מ"מ דור שב"ד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ויראי חטא ימאסו כו' ומאינון קלין דיהבת דאינון שבעין לקבל ע' תיבין דיענך ה' ביום צרה" [ שהוא על לידת האשה, והוא ע' שנין דחבלי משיח כמ"ש בפרשת משפטים דף קי"ט ע"ב (ח"ב קיט, ב) שחר אקדים ליומא דפורקנא כו' דאינון ע' קלין דצווחת אילת השחר על בנהא דאתתקף עלייהו קדרותא בגלותא, שחרות השחר, בשבעין שנין בתראין " (ר"ל כמו שחרות השחר קודם היום, סיום הלילה, סיום הגלות קודם הגאולה), "בההוא זמנא יתקיים בישראל כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ה', ועל כן נקוה לך ה' אלהינו, ובהון אילת אעילת רישא בין ברכהא כו' דאינון נצח והוד כו'", וז"ש ] "אתפתחת רחמה דאיהי ב כלילא מתרין דלתין [כצ"ל שהן דלתות האשה] לאולדא ב' משיחין ואעילת רישא בין ברכהא כו' תרין שוקהא נצח והוד, תרין נביאים, מתמן אולידת תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות יתעבר נחש מעלמא":

ועיין בפרשת פנחס דף רמ"ט ע"ב (ח"ג רמט, ב) ביאור זה הענין. ואמר שם: "בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת וראמת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין ד'יענך ה' ביום צרה' דאיהי שירתא דעוברא" (שיום לידה הוא יום צרה כמ"ש יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה) "וקוב"ה שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומי' מלחכא בעפרא" (כמ"ש ונחש עפר לחמו) "מטי עד האי אילת ואתי ונשך לה בההוא אתר תרין זמני" (כמ"ש ע"פ חולל אילות, תשמור אילה זו רחמה צר ושבעה שכורעת לילד אני מזמין לה דרקון ומכישה לה בבית הרחם ומרפ' ויולדת כו') "זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך" (והוא לבוש ה' גבורות, ה' דמים טמאים, והן יוצאין ראשונה כידוע),

"זמנא תניינא נפיק מיא ושתו כל אינון די בטוריא"

(הוא לבוש ה' חסדים שמהן ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם, וז"ש "די בטוריא" כמ"ש המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכו ישקו כל חיתו שדי כו'. והן ד' חיות הקודש עם כל כללא דלהון, חיות קטנות כנ"ל, וכמ"ש בפרשת חקת דף קפ"א ע"א (ח"ג קפא, א) "ישקו כל חיתו שדי היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הני ד' ראשים אלין אינון חיתו שדי, כללא דכל אינון משריין וכל אינון חיילין דאחידן בהו, אל תקרי שדי אלא שדי, דהוא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא" ר"ל מט"ט שנקרא שדי כידוע, והוא נוטל זה השם מיסוד שנקרא גם כן שדי:

ואלו ד' חיות הן חיות דמט"ט שהוא כללא דלהון כמ"ש בתז"ח דף י"ג ע"א:

"ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי שקיל ליה למים רבים ושקיל ליה לקול שדי וש"מ כקול מים רבים כקול שדי הוא כו' תא חזי דתנינן במתניתין דידן ארבע מלאכין קדישין נטלין במטלנוהי דכורסיא יקירא דמלכא קדישא ומאן אינון מלאכין אינון דאקרון חיותא קדישא ואינון ארבע אינון יקירין ועילאין על כל שאר מלאכין בר מחד כו' שמשא חד דמשמש קמיה דמלכא עלאה כו'", עי"ש:

ובדף ל"ג ע"ג "מט"ט רב ממנא קאים בקיומא דשמא קדישא ונטיל לכל משריין ברזא דיליה לד' פניו בד' דיוקנין גו ד' סטרין דעלמא ואיהו כליל שמא דאקרי שדי כו'", עי"ש. ובפרשת בלק דף קפ"ט ע"א (ח"ג קפט, א) "שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתקן למיכלא דבעירא סתם" (ר"ל בהמות בהררי אלף, בהמה הידועה בסוד אדם ובהמה, ה' אלהים) ואיהו רזא דאלף הרים דמגדלין בכל יומא ואיהי אכלה לון (אלף יומין דשם כידוע), ואקרי לחם תרומה, מיכלא דההוא תרומה, ואתקריב בלילא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא דא תרומה כו':

והענין כמ"ש בסבא דף ק"א (ח"ב קא, א) מאן בית אביה דא עלמא דנוקבא כו' מלחם אביה תאכל תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא כו' ועל דא לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוקבא ומגו דאיהו מעלמא דנוקבא לא אכיל אלא בלילה כו', עי"ש. והן משנה שהן בעלמא דנוקבא והן שעורים כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג וימד שש שעורים לתתא אינון שית סדרי משנה ואינון מאכל בעירין דאינון חיות הקודש. והיא נותנת בלילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ומשריין דחיות הקודש הן ששים רבוא כמ"ש בפרשת בהעלותך בחשבון הדגלים, עי"ש. וז"ש בתז"ח דף צ' ע"א קיימין שתין אלף רבוא על טורין סגיאין, שהן אלף טורים ובכל א' ששים רבוא. וז"ש ושתו כל אינון בעירין די בטורי'. והן הרי בתר, טורי דפירודא, בסוד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים כנ"ל, וזהו בין הרים יהלכון ישקו כו' כנ"ל:

והענין כי המשנה הוא איסור והיתר, כשר ופסול, טמא וטהור עץ הדעת טוב ורע, וה' דמים טמאים ה' גבורות, וה' דמים טהורים ה' חסדים, וכלל שלהן ג' ג' כידוע, והן ג' ג' הנ"ל. ובתחלה יוצא הדמים טמאים שהם איסור כו', ואח"כ ה' דמים טהורין (שהם כשר כו' כידוע), ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתיב ותשת העדה ובעירם, בשני' שתו בעירם. וסוד הזה עמוק מאד מאד, והוא נחש עלי צור, והכאתו בסוד נשיכה ונאמר קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע, שהמטה הוא דאתהפך לנחש בחורב ובו הכה את הצור דאסתימת כנ"ל, וכמ"ש בז"ח פרשת בשלח עי"ש. והמטה הוא מט"ט עץ הדעת טוב ורע, ששם המשנה. והוא אתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמ"ש בתיקונים ובתז"ח דף פ' ע"ג דביומי דחול שלטא עץ הדעת טוב ורע דאיהו אדם דוייצר ביצר הטוב וביצר הרע, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם ואיהו עץ הדעת טוב ורע דחב ביה אדם ודא הוא מט"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה, ואיהו גופני ושליט בשית יומין דחול דאינון חולין דטומאה וחולין דטהרה, ומיניה אתיהיבו שית סדרי משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול כו', ואילנא דעץ הדעת טוב ורע צריך למיעבד ביה פירוד בין טוב לרע כו', ולקבל מ"ט ; מן מטטרו"ן אינון מ"ט פנים טהור, ומסטרא מסואבא מ"ט פנים טמא, ומאן דזכי לחברא ה' ל מ"ט פנים טהור, דאיהו ה' חומשי תורה, אתעביד מט"ה כו', ובגין דא אקרי מטה האלהים כו':

ובתיקונים ת"מ דף צ"ו ע"ב ויורהו ה' עץ דא מטה דמשה דהוה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כגון להט החרב המתהפכת, ודא מט"ט דבי הוה משתמש משה רבינו ע"ה כגוונא דעמודא דאמצעיתא דהוה משתמש בי' והוה מנהיג בי' תתאין אוף הכי משה דהוה כגוונא דיליה הוה משתמש במטה. ואמאי אתקרי מטטרו"ן? מטה דלזמנין מטה כלפי זכו לצדיקייא ולזמנין מטה כלפי חובה לרשיעיא, ובגין דא אתהפך ממטה לנחש כו' ומנחש למטה כו' וכד בר נש שליט על יצריה נהפך נחש למטה, ואם יצריה שליט עליה נהפך כו' ודא איהו רזא ותפקחנה עיני שניהם, ובמאי אתפקחי? למנדע טוב ורע, דאיהו מטה כליל מתרווייהו כו':

וסוד הענין כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא הסלע, ועד דמחאן לה ומתברן לההוא 'בהו', אבנים מפולמות, ונקיב לון לא יצאו המים ולא אתפתחת האגוזא. ומחאה הוא במטה דאתהפך לנחש בשמאלא כמ"ש בז"ח פרשת בשלח, רק שהקב"ה אמר אל משה לדבר אל הסלע והוא סלע אחר בת מלך שאליה אין צורך אלא דיבור, ואז לא היו צריכין אל כ"ז בעצב תלדי בנים, נשיכה הנ"ל בנחש על ידי שמיעתה לנחש ואכלה מעץ הדעת טוב ורע ושם צריך להנשיכה ומחאה. ואם היה מדבר אל הסלע ואז ואכל מעץ החיים וחי לעולם, אבל באשר הכה אז נזדמן לו עץ הדעת טוב ורע ונגזר עליו מיתה ונגנז בגיחון ולא נפקין אלא טפין טפין, וצריך בכל פעם להכות ב' פעמים ואין מוציאין אלא טפין, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תצא דף רע"ט ור"פ (ח"ג רעט, א) "קום רעיא מהימנא טול אבנא דא בידך דאתמר בה על אבן אחת שבעה עינים לתבר' קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מיא מתמן" ( והוא סלע דסתימא מכל סטרא והוא אגוזא גם כן דסתימא מכל סטרא והוא גנת אגוז כמ"ש בז"ח דף י"ז ע"ג גנת אגוז כלומר גנת עדן, מה האגוז הוא סתום מכל עבריו ויש עליו כמה קליפות כך כו', ובפרשת שמות דף ט"ו ע"ב מה אגוזא טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא סתימא מכל סטרוי כו', עי"ש ) "דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביע' דילה באורייתא ברזין סתימין דלית סוף, ועלה אתמר והחכמה מאין תמצא" (ר"ל סלע דיליה הוא בת מלך כמש"ל, ועל האי סלע סלע אחר, ושם הקליפין דאגוזא דצריך להכות עץ הדעת טוב ורע), "וכל תוקפא דילהון לאעברא קליפ' דלעילא" (קליפה ירוקה פישון פשט תהו ובה א"צ הכאה) "וכד מטו לקליפ' תניינא דאיהי תקיפא" (בהו אבנים מפולמות והוא הסלע קליפת חיוורא רמז, ושם "כל הולך על גחון", ולא ידע איש את קבורתו, ושם צריך להאי נחש) "איהי קשיא לון" (שנאמר בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה שבימי בראשית היה העץ גם כן נאכל ונתקלל שהעץ לא יהיה נאכל אלא הפרי כמ"ש בתורת כהנים פרשת בחקותי, והוא עץ המטה הזה, ואינו נאכל אלא הפנימיות, ונקבר בקוץ ודרדר שושנה בין החוחים, ולעתיד לבא יהיה גם העץ נאכל ועץ השדה כו' כמ"ש בתורת כהנים שם), "ומחאן בה כל יומיהון" (כנ"ל כל ימי חייך) "כולהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין" (ר"ל שנאמר כפטיש יפוצץ סלע, והוא סלע הזה. ולישנהון הוא המטה שנאמר בו קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו. ולפי שלא דבר לכן אין יכולין להוציא אלא טפין טפין שהוציא הוא, ונשאר משה רבינו ע"ה כבד פה וכבד לשון בגלותא, ואין תקנה אלא לעתיד לבא שיתגלה עץ החיים. וז"ש מרפא לשון עץ חיים. וז"ש) "ול"ל רשו לאפקא מנה מיא אלא טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים, ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין" (שמחאה הוא בעץ הדעת טוב ורע ובמחאה ראשונה שבר את ה'בהו' ובשני קליפא דקיקא חשך, עד שהגיע אל חללא דאגוזא תהום. ובהכאה ראשונה יצאו דם ששם קבור ההוא הנחש, ולכן לחיך הוא את הדמא והוא מ"ט פנים טמא דמטה דאתהפך לנחש ובו ימות משיח בן יוסף, וזהו לחיך דמא. ובמחאה השנית יצאו מים ושתו כל בעירן די בטורייא והוא לידת משיח בן דוד. ואח"כ אתפתחת לאולדא את הולד שילה, משה רבינו ע"ה, ויתגלה על ידי התורה כמ"ש בתז"ח דף ע"ד ע"ד "מאן עוברא אלא דא אורייתא ואיהי שכינתא, ההוא ילד דאתייליד מינה בירחא קדמאה מאלין דאתמר בהון אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה ט' חדשים על ישראל בירחא קדמאה כו' קמו מ"מ ואמרו רעיא מהימנא טול אבנא דא לגבך דאנת הוא דאתמר עלך ותרא אותו כי טוב הוא ואוקמוה מארי מתניתין מאי כי טוב? דאתייליד מהול, ואנת הוא כלול מט' ירחין אלו ומסטרא דעבורא דילך כו' והאי אבנא טפה קדישא כלילא מעשרה אנת הוא זרע דאתמשכא מינה ובך תליא פורקוניה כו'":

ושם בדף ע"ה ע"א "דאנת הוא דאתמר בך ויך את הסלע ולא נפקו מיניה אלא טפין טפין, הכי מארי מתניתין אינון כמאן דמחי בסלע ואינון לישנהון כפטיש יפוצץ סלע ופסקין בה כמה פסקות דהלכות ולא נפקו מינייהו אלא טפין טפין ואינון לקוטות ובגין דא בך תליא כולא כו' וכד אתגלי לך אילנא דחיי בדרא בתראה כו' ובהון תהא אנת כבד פה וכבד לשון ולחכימא ברמיזא" (וזהו הסלע גחון), "ולית מיתה דמארי דנהורא דאורייתא אלא עניותא" (והוא חבלים וצירין כיולדה כנ"ל), "בההוא זמנא אלין טפין דהוו נפקין מן הסלע דאינון פסקי הלכות אתמר בהון נשאו נהרות ה' כו'":

וז"ש) "ואלין אינון רמיזין דקבלה כו' והאי אבן לית מאן דאפיק מינה חכמה דאיהי מלגאו דל"ל סוף מוחא מלגאו הוא מוחא דאגוזא הל"מ. פתח ר"מ ואמר סבא סבא אית סלע ואית סלע, אית אבן ואית אבן, אית אבן דשמא דה' עלה אתמר ואבנא דמחת לצלמא הות לטור רב" (שכל אבן הוא בשכינה כידוע "והאבן הזאת", וזהו אבן היא שכינה דאצילות ובה נאמר אני ה' הוא שמי כו' והיא ל"ל סוף כמ"ש בתיקונים ובתז"ח) "ואית אבן דאיהו אבן משכית דלית תמן נביעו כו' דאיהי סלע דמשה עלה אתמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דבור ופיוסא" (והיא אבן דבריאה והיא ברתא דמלכא תורתינו, והיא זיווגא דמשה ובה אשתמש ועליה נצטוה) "אבל שכחת ונקטת סלע אחרא דאתקריאת קליפה משנה נוקבא דעבד נער, עלה אתמר בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן ומתברין מינה כמה פסקות ולקיטות ולקטין לון, לכן אתקריאו לקוטות בלא נביעו דחכמה וקבלה" (והיא הסלע שנזדמן למשה ובה הקליפות הנ"ל שצריך להכות, והיא עץ הדעת טוב ורע, ובה כל הקושיות שאמר לעיל איהי קשיא לון לפי שהיא קשה כאבן, אבל אלמלי דברו היה נזדמן סלע הנ"ל ולא היו צריכין לזה כמ"ש בתז"ח שם דאי עבדתון מימרי' בדיבורי' הוו אולפין אורייתא בלא ספק בלא קושיא ומחלוקת כו') "אבל סלע דילי איהי ברתא דמלכא בגינה אתמר ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו בדבורא ופיוס, כברתא דמלכא. ובגין דמחינא בה לקינ' עלה ואתגזר עלנא מותא כו' דלא איעול לארעא קדישא ואנא קבור בארעא נוכראה כו' ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו" (כו' הובא לעיל ד"ה וכלהו כו' עי"ש) "ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בח"ל לפום דהוה בארץ ציה ועיף בלי מים, דאיהי אורייתא כו' וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'":

והענין כי עכשיו לחכימא ברמיזא, בסלע דמט"ט, והוא חוץ לארץ דמתנהג על ידו, אבל סלע דמשה הוא ארץ ישראל דמתנהגת על ידי עמודא דאמצעיתא והיא ארץ החיים, אבל עץ הדעת הוא אילנא דמותא, ולכן נגזר עליו מיתה, ושם בסלע קליפה דבהו ששם הנחש הולך על גחון ושם נשיך לה והנשיכה הוא נחש בריח, לויתן דאורייתא כמ"ש שם רע"ח ע"ב (ח"ב רעח, ב): "ומאן דבעי לאתתקפא בסלע דנוני ימא דמארי מתניתין דאינון תנאים בעי למיהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא דתמן, כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא, מאן הוא דנחית לתהומא רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה" (ור"ל שנאמר בו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ובו משפטיך תהום רבה) "כמה מ"מ דבעו לנחתא לעומקא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפורקנא ונחתי תמן ולא סליקו, ואע"ג דלישנהון הוה כפטיש יפוצץ סלע חלישת פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רבא ולא סליקו מתמן כו' ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף כו' תהו קו ירוק קליפה ירוקה דאגוזא, תנינא בהו, אבנים מפולמות דאינון סלעים תקיפין דמארי מתניתין פסקי מינייהו כמה פסקות ונקיט לון לאפקא מיא דאורייתא ובגין דא אתקריאו אבנים מפולמות דמינייהו מיין נפקין, קליפה תליתאה דקיק' גלותא תליתא' דהוה זעיר והאי איהו וחשך, גלותא רביעאה תהום רבא, חלל דאגוזא כו' ובגין דא קץ דפורקנא נקיב עד התהום רבה כו' וכולהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכלהו בגין דאנת לויתן נחש בריח דימא דאורייתא מארי' דכל נונין לויתן זה ע"ש אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך כו'", עי"ש כל המאמר:

והענין כי ד' קליפין קליפה קדמאה מעבירין ליה בקלות וכשבאין לאבן שהוא סתימא אז צריך לההוא נחש שהוא לויתן, לנקוב בה שהוא איתן תניא, תנינא דמתני' כמ"ש שם עי"ש, וצריך לנקוב עד התהום, והן שני קליפין קליפה זו והדקיקא עד שמגיע לחללא דאגוזא, והן בהו וחשך, וזהו נוקב א' ויורד שנים עד התהום, וזהו שני נשיכין של הנחש, ואח"כ אתפתחא התהום לאולדא:

וידוע שתהום הוא יסוד דנוקבא ועליו הג' קליפין כמו בזכר הערלה, ופריעו, ואטיפו דדמא. וצריך לחתוך הערלה ולקרוע הפריעה כן הוא בנוקבא, והן הדלתות של האשה ב' דלתות, וכנגדן דם טמא באשה, ימי טומאה וימי טהר, והולד. והן ב' משיחין ומשה רבינו ע"ה כנ"ל. והנחש הוא בשמאלא כידוע בהרבה מקומות והוא מחנה דן יהי דן נחש עלי דרך, והוא שם קר"ע שט"ן שבה קרע ימא כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב "אימא עילאה לגבורה בה קר"ע שט"ן משמאלא ובה וישם את הים לחרבה ובה קרע ימא לי"ב קרעים כו' ובה עקר טורין ותבר טינרין דחויא כו' דאתמר ביה דרך נחש עלי צור, ובהאי שמא הוה רבה עוקר הרים". וסוד "עוקר הרים" הן אבנים מפולמות הנ"ל, לאשכחא התהום, עומקא דהלכה:

ואמר בפרשת בשלח דף ס"ד (ח"ב סד, א) "ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת מאי טעמא? משום דמחקק בנסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה בקדמיתא נחש כמה דאתמר דרך נחש עלי צור, הא אתיידע באן אתר אתגלי ( ר"ל בשמאלא ) הכא אתגלי דכתיב הנני עומד לפניך שם על הצור כו' ר' אבא אמר אית צור ואית צור, מסטרא דצור עלאה נפיק צור אחרא, ומאי צור עלאה? צור דכל צורים, ומאי איהו? ההוא דאולידת לישראל כו'" ( ר"ל בינה, לישראל עמודא דאמצעיתא ), "מסטרא דאמא נפיק גבורה כו' וע"ד שבח דוד ההופכי הצור אגם מים וגו' ומשמע ההופכי דהא לאו אורחוי דצור בכך, ועל דא מצור עלאה אפיק מיא מאתר דלתתא ומה שמיה דההוא דלתתא סלע, דכתיב והוצאת להם מים מן הסלע, ובמה אפיק האי סלע מיא? בחילא דצור דלעילא" (ר"ל סלע הוא מלכות ובחילא דצור אפיק מיא):

ובז"ח פרשת בשלח: "אר"י גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא, חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין, וחד סטרא דינא בדינא נחש עלי צור" (ששניהן הן בשמאל כנ"ל). והענין כי המטה הוא מטטרון, עץ הדעת, ושם המרכבה בד' רתיכין שהן ח"ג נ"ה, ובצד א' הן חסד עם נצח שהן רחמי ודינא, שלכן בו קרע את הים, עיין שם כל המאמר הטיב רחמי לישראל בחסד שבו וא"ו לי"ב קרעים כמ"ש בתז"ח שם עי"ש, ובנצח וייז נצחם על בגדי מארי נצחן קרב כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס. וצד השני הוא גבורה עם הוד דינא כו'. וזהו סוד הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת שג' מפתחות הם שלא נמסרו לשליח וכולם הם כאן. של חיה כנ"ל. ושל גשמים סוד המים כנ"ל, ונקר' גבורות גשמים. ושל תחיית המתים והוא גם כן שם ברכת מחיה המתים כידוע. ויש אומרים אף של פרנסה, ותנא קמא גשמים היינו פרנסה, והוא גם כן שם כידוע סוד שלחן בצפון. ולכן בעצבון תאכלנה. ושם נחש וצור חד על מיא וחד על עפר, סוד הלחם המוציא לחם מן הארץ, ונחש עפר לחמו. ואמר הן הכה צור ויזובו מים אם הוא על המים האיך אפשר הנחש שם שהוא על העפר, ולכן הגם לחם יוכל תת וכמ"ש שלשה המה נפלאו ממני דרך נחש עלי צור שזה במים וזה בעפר, ומ"מ היה להם להאמין בדבריו. וזהו סוד וראה אותו וחי, שבו החיים כמ"ש בפרשת בשלח שם בז"ח שתרין חויין הן, חד דחיי וחד דמותא כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ב ע"א (ח"א כב, א) האי חויא הוא מותא דעלמא כו' ואית חויא אחרא דחיי בסטרא ימינא ותרווייהו אזלי עמי' דב"נ כו' והוא יצ"ט ויצה"ר ושניהם מצד שמאל, שיצ"ט הוא משמאל דקדושה סוד גבריאל כידוע, ומ"ש בפרשת בא ברעיא מהימנא דף מ"א ע"ב (ח"ב מא, ב) ייאבק איש עמו דא גבריאל כו' ואוליף ליה שבעין לשון ובגין דא וייצר חד יצ"ט דאוליף לו ע' לשון וחד דיצה"ר דאבק עמיה כו' ובגין דא אי איהו בינוני גבריאל דאיהי יצ"ט וס"מ דאיהו יצה"ר, זה וזה שופטו כו':

וזהו סוד הנחש דנשך כו' ופומיה מלחכא בעפרא כנ"ל [שם] ודא גבריאל בההוא אבק דעפר דאתמר ביה וייצר כו' עפר מן האדמה כו' וחד יצ"ה דאבק עמי' כו' והוא בעץ הדעת טוב ורע, נוק' דעבד נער ששם קליפה דבהו, שם נשיך הנחש מסטרא דשמאלא. אבל למעלה אותו של חיים וראה אותו וחי. ואמר בפרשת פנחס שם בההוא זמנא דקוב"ה חס עלה על עובדא דנחש דא מה כתיב קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו' קול ה' יחולל אילות אינון חבלין וצירין לאתערא אינון ע' קלין (ואלו ע' קלין מגיעין עד הגבורה ששם ע' סנהדרין ושם המפתח של חי' כנ"ל ומשם מתעורר הנחש כמש"ל) מיד ויחשוף יערות לאעברא ההוא נחד ולאתגליא בינייהו למיהך כו':

וכן אמר כל זה בקריעת ים סוף בפרשת בשלח דף נ"ב ע"ב עי"ש (ח"ב נב, ב). ואמר ברעיא מהימנא פרשת תצא שם "וכגוונא דא פורקנא אם זכו יפקון ברחמי הדא הוא דכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ויפקון ברחמי, ואי לאו אקדים רחמים ויפקון בצערא ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי כו' ומפקנו דנפשה מקודם דנפקת אית לה צערא לבתר דאפיקת ברחמי, ורזא דמלה בבכי יבואו ובתחנונים אובילם". והן חבלי משיח. בראשונה נשיכין דחוויא לחיך דמא מלחמות, ואח"כ מיא כנ"ל. והכל מסטרא דנו"ה ששם ב' משיחין כנ"ל. וכמ"ש בתז"ח דף פ"ב ע"ב "ותרין משיחין אינון דאינון משיח בן דוד ומשיח בן יוסף יהון ירכין דיליה ואיהו אות בינייהו", ומן המים שתו כל בעירין דבטוריא שהן שתין אלף רבוא על טורין סגיאין כמש"ל:

ואמר בפרשת פנחס רי"ז ע"א (ח"ג ריז, א) "ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתים רבוא הוה והיא אכלה והן שתין אלף רבוא", ואמר בפרשת חקת שם "ישברו פראים צמאם אלין אינון כו' ומאן חי' אלא כו'", ר"ל דקשה ליה מהו חי', הא ארבעה אינון? ותירץ שעל כל אופן קאי, שכל אחד בחי' שעליו, שכל אופן בחיה א' תלוי. וזהו סוד הלידה כאן בהיכל השני:

ואלין ממנן כו' דברית. שכאן בהיכל השני סוד הברית כמש"ל בהיכל השני עי"ש:

תא חזי לזמנא דאתגזר כו' שבת מלכתא. ששבת הוא סוד הברית, צדיק כידוע בהרבה מקומות רבו מלספר, ולכן אין מלין עד שיעבור עליו שבת א' כמ"ש בפרשת תזריע ברעיא מהימנא דף מ"ג ומ"ד (ח"ג מג, א) "פקודא דא למגזר לתמניא יומין גזירו דקיימא קדישא כו' ואיהו תמינאה לכל דרגין כו' וקרבנא דא כגוונא דקרבנא דבעירא דא לח' יומין כו' דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה, במאי ירצה? במעבר עליה חד שבתא, כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא אמאי בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא ועל דא כלא ברזא כו'". וסוד הענין כי בשבעת הימים נכנס במלכות שהיא נקראת 'שבעת ימים' כידוע, והן ז' דרגין דידה ז' היכלות, רזא דמהימנותא. וזה סוד שבעת ימים תהיה תחת אמו, וביום השמיני נכנס ביסוד הברית והוא בהיכל השביעי שהוא ארון הברית ושם נהר דנגיד ונפיק ולכן עיקרו של הז' ימים הוא השבת, רק שמשלים הז' ימים לתשלום הז' ימים דידה ואח"כ נכנס האדם בשבעים שנה שהוא דרגא דיסוד כמ"ש בפרשת לך לך בסתרי תורה דף ע"ח ע"ב (ח"א עח, ב) "ושבעים שנה דא איהו האי אילנא ממש כו' ושבעין שנין אתקרי". והוא מקבל מז' שעליו מחכמה ולמטה, שהוא שמיני לו כנ"ל מקבל מכל אחד עשר שנין כמ"ש בסוף תז"ח דף צ' ע"ב "גליף גליפין ובטש בוצינא ואפיק ח' ודא תמינאה לחושבנא כו' כל חיין בי' שריין ואיהו יהיב למאן דל"ל חיין כלל, עאל לאינון חמש מאה עלמין ונטיל מינייהו חמשין שנה ולא יתיר, ואיהו יהיב, לבתר עאל לגבי או"א וממה דיהב ליה יהיב איהו ואשלים לשבעין". וזהו סוד דיהיבו האבות ויוסף לדוד שבעין שנין וכן אדם מאלף שנין שלו בסוד האלף לך שלמה אלף שנין דיסוד דנטיל מחכמה דרגא דאדם הראשון ויהיב לדוד דלית ליה חיין כלל, וחמשין הוא עטרא דדעת שמתפשט בה"ק וב' מוחין דאו"א והן דיסוד. וזהו סוד לחם משנה בסוד מרדכי משנה, וכן יוסף במרכבת המשנה, והן ז' ימי השבוע שבכולם יורד דבר יום ביומו ובששי לחם יומיים והיה משנה על אשר ילקטו יום יום, ובשבת לית לה מגרמה כלום, וכולם מכינים לשבת מחד שביך לשבת. ולכן עשרים שנה הראשונים שהן דרגא דיסוד שנוטל מאבא ואמא ששם אין שליטה ונגיעה לסט"א לכן אין מענישין לאדם, והן עץ החיים. מה שאין כן בחמשין שנה עץ הדעת טוב ורע, שהוא עטרא דדעת, חו"ג, ושממית בידים תתפש, מחסד ולמטה. מה שאין כן באבא ואמא המוחין, חיי המלך עץ החיים. וזהו למעלה במקומן אבל למטה שבע תחתונות דבינה מתפשט למטה ולכן מי"ג שנה ולמטה מענישין בב"ד שלמטה, ואז נעשה איש שהוא גופא כמ"ש באדרא רבא ע"פ כי לא אדם הוא כו', עי"ש:

[היכל השלישי בהיכל הששי] היכלא תליתאה היכלא דא קיימא לאכללא וליחדא ביה ההוא כו' כלהו כלילן. ר"ל שבהיכל השני שבו כליל ההוא רוחא וכל החיוון הוא נכלל ונתאחד בזה ההיכל השלישי עם כל מה שבהיכל השני דהיינו ההיכל הראשון ורוחין וחיוון. וז"ש "ואתייחדן דא בדא", ר"ל הרוח וההיכל הראשון עם הרוח וההיכל השני, ונעשו אחד. וז"ש "ואינון חד רוחא דכליל דא בדא", וההיכל הזה השלישי קיימא לאכללא וליחדא כו' כלילות הנ"ל:

‏‏ ואלין אתמנון על ההוא הבל דתינוקות דלעאן באורייתא לקיימא עלמא. כמ"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל תינוקות של בית רבן כי הן למודי ה' והן עמודים שהבית נכון עליהם, קיימין דעלמא, תרין קיימין. ולכן הנבואה בתינוקות שמהם הנבואה יוצא. וכאן סוד הרביין כרביא אנפי זוטרי, כרובים נערים כידוע, וכאן סוד ההבל דכלילא בתלת גוונין באשא ורוחא ומיא, והן תלת נהורין דהיכל השלישי מהיכלות הנ"ל כמ"ש שם, ושם הכ"ב אותיות שמלמדין לתינוק כמ"ש בזוהר, ולכן מתחילין ללמוד עם התינוק ויקרא שבו כ"ה אתוון דייחודא שהן כ"ב נהורין ותלת נהורין כמש"ל. ואמר בפרשת בראשית דף ל"ח ע"ב (ח"א לח, ב) "בהיכלא תליתאה ותמן כל אינון דרדקי דבי רבן כו'":

‏‏ ואלין נטלי ההוא הבל כו' ואתמנא נטורא דעלמא וכן כלהי. כמ"ש ( ילקוט שמעוני על נ"ך תתפ"א ) "ר' יודן נשיאה שלח לר"ח ולר"י ולר"א למיעבר בהלין קרתיא דא"י למיעבד לון סופרין ומתנין כו' אמר להון אייתו לן נטורי קרתא כו' ואי דין נטורי קרתא א"ל ספריא ומתנייא הה"ד אם ה' לא יבנה בית שוא כו'". שהשומרים הן דרגא דנצח והוד שהן השלוחים והן המגינין דדהבא והשלטים שבהיכל השלישי והן השומרים את העיר ולכן הביאו להן סנטרי קרתא וא"ל אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, שינוקין הן הבונין הבית כמ"ש וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, ואמרו אל תקרי בניך אלא בוניך, שבהן אתכנשא רבות קדשא ליסוד עולם וז"ש "ורב שלום כו'", ועל ידי זה נבנה המלכות: