יהל אור על ספר הזהר ב:רלב

דאית הלכות כו'. ר"ל הלכות פסוקות שהן בסטרא דנער:

מפי הגבורה כו'. ר"ל מלכות מסטרא דגבורה נחצבת דתורה שבכתב מסטרא דחסד ושבע"פ מסטרא דגבורה:

גבור החיל. ר"ל שהוא גבור על הבנות עשו חיל:

אתתקן כו'. שגבורה נתקן ע"י:

יברך בעלמא דאתי. שבינה משם הברכה שהיא נקראת ברכה:

בעלמא דין. וזהו בקרב הארץ

למהוי שלטנותכון כו'. כמ"ש ((יבמות צו, ב) ושם נסמן) אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לדור בב' עולמים כו' שהוא חי בקבר וזהו בקרב הארץ בתוכה:

ע"ש דאתמר כו'. ר"ל כי חיים בבינה כידוע:

חיים תמן כו'. ר"ל לכך נאמר חיים לשון רבים:

מאן דאיהו כו'. ר"ל בגוף:

דאינון אשא כו'. ר"ל שאמרו שהמלאכים נקראו חשמ"ל חיות אש ממללות, והן הולכין עמו ואינו שומע קולם בעודו מלובש בגוף:

כגוונא דאדם. ר"ל שנתלבש בכתנות עור:

דחובי אבהתהון כו'. ר"ל מעשה אדם הראשון שמרכיבין טוב ברע בעונותם והוא עץ הדעת טוב ורע ולפיכך אינן זוכין לידיעת עץ החיים:

בכמה גדפין כו'. ר"ל שרפים עולם המלאכים שמשיגין משם ידיעתו:

ולא יכנף. לשון כנפיים:

דאנת כו'. ר"ל בחייך. שאפילו משה רבינו ע"ה אין יכול לראות בעין הגשמי בחייו מ"מ חילוק בינו לשאר בני אדם שמכל מקום ראה בעין השכל את הכל כמש"ו:

ובגין דא אמר שלמה כו'. ר"ל ראיה שבעין השכל שייך ראיה לחכם:

אבל בנבואה כו'. ר"ל מצד החכמה יכול להסתכל. אבל מצד הנבואה אין יכול להסתכל אפילו בעין השכל ולפיכך חכם עדיף מנביא כמש"ו:

כ"ש נביא כו'. ר"ל כל שכן שאר נביאים שאין יכולין להתסכל בעין השכל. ואמר כל שכן נביא, ר"ל נביא לבד שאפילו בעין השכל דחכמה לא השיגו וכל שכן בנבואה:

אלא בעיינין כו'. ר"ל ומה שראו הנביאים מראות בעיינין הגופניים ראו. ולא שראו ראיה ממש שאפילו משה רבינו ע"ה לא ראה כלל בעיינין כנ"ל אלא בחזוונין דעיינין כמ"ש שראו באספקלריא דלא נהרא אבל משה רבינו ע"ה לא ראה כלל בחזוונין כמ"ש שראה באספקלריא דנהרא לפיכך לא ראה כלל בנבואה. וז"ש "כי לא יראני כו'":

ועיינין אינון כו'. והוא ראיה שראיית הלב משובח מראיית העין: