יהל אור פא

וכ"ב וז"ש בהאי כרסייא דע"ב ונהרין כ"ב אתווין:

כדין ההוא מרגלא תתאה. פי' מל'. מסתכל בההוא נהירו בחילא דתוקפא דאינון אתווין דאתרשים בהון דאיקרון אדני. פי' מל' בכח האותיות שנרשמים בה שהן אדני היא מסתכלת בההוא נהירו וסליק ההוא נהורא ונטיל כל אינון כ"ב אתוין עלאין:

ודא איהו רזא חדא דתושבחתא. פי' שבח אל אדון שאומרים בשבת שהב' חרוזים הראשונים הן עשרה תיבות והב' האחרונים י"ב תיבות הרי כ"ב והאמצעיים ע"ב:

והא אוקימנא אתוון כד נצצין מהאי סטרא ומהאי סטרא דא איהו סיכתא די בגוויי' בין מרגלא למרגלא. פי' שם י"ק דאתיישב כנ"ל הוא מעלמא עילאה ושם אדנ"י הוא מרגלא תתאה שניהם בגי' פ' כמנין יסוד שהוא המחברם והאותיות המתנוצצין מב' הצדדין הם ב"פ ו"ה כנ"ל כי הא' ג"כ רזא דוא"ו הרי כ"ב וב' היודי"ן הם ב' מצפ"ץ גי' ת"ר ועם הכ"ב הנ"ל הוא תרכ"ב ועם היסוד המחבר י"ה עם אדנ"י שהוא פ' עם תרכ"ב הנ"ל הוא מנין שבת וז"ש ודא איהו רזא דשבת. ע"כ שמעתי מפיו הקדוש:

ולי אסקופה הנדרסת ומורפסת לאליהו נראה ואני סניף לאריות ארי' דא אבא אליהו כי אי לאו דדלי לי חספא לא אשכחי' מרגניתא תותי'. כי מ"ש ואינון תרין אתוון פי' א"ו כו' בטשי בתרי אתוון כו' לא מפרש באיזו תרי אתוון הוא הביטוש וגם מהו וסלקין לחד לשית שבטין כאלו אחר הבטישה הוא סליק לשית שבטין הלא קודם הבטישה הוא שית כי אותיות א"ו הן רזא דתרי ואוי"ן כנ"ל. לכן נראה לפרש ואינון תרי אתווין קדמאי הן אותיות י' י' שדיבר בהן בתחלה וקראם תרין אתוון כנ"ל ואינון תרון אתוון מתחבקין שקאי על י' י' הנ"ל כנ"ל ומדוקדק יותר אמרו ואינון תרין אתוון קדמאי שזכרנו לעיל שהם גופא דאילנא קו אמצעי משפיע בענפים שהם מצדיהם. וז"ש לקמן ונהרין ומתעטרין בכ"ב אתוון. פי' שני פעמים ו"ה שמצדיהם שגם א' הוא רזא דוא"ו כנ"ל הם כ"ב [זה מ"כ בנ"א במוסגר. והנה אף שמצד ימין הוא א' ו' שהן רזא דו' ו' כמ"ש בפנים מהאי סטר כו'. הנה הר"מ אזיל לשטתי' תרומה (קנ"ח ע"א) ג' קני מנורה מצדה האחד גופא ותרין דרועין ושלשה כו' מצדה השנית תרין שוקין כו' והבן] ומפרש ואמר בטשי בתרי אתווין קדמאי פי י' י' הנ"ל בטשי בתרי אתווין קדמאי שהן א' ו' הנ"ל שהם חסד ונצח קו ימין כנ"ל. וסלקי לשית שבטין כו' כי גם הא' הוא וא"ו. ואלין אינון י"ב שבטין כו'. ואמר תו אלין תרין אתוון פי' עוד אלו הב' אותיות י' י' סלקין ונחתין ובטשי בתרי אתוון פי' בקו שמאל שהם ה' ה' שהן גבורה הוד וסלקין חד בחמש דרגין כמנין ה' ה'. והענין שרוצה לפרש השבח של אל אדון שבב' אותיות הראשונים חמש חמש תיבין ובב' אחרונות שש שש תיבין ובאמצעיות ד' תיבין בכ"א. כי הוא ממש כי קו אמצעי ששם ח"י חוליות שבשדרה וכ"א כלול מד' כי השם שהוא בקו אמצעי בן ד' אותיות והם ע"ב והוא בטש בימין ובשמאל. וכאן אינו חושב כ"א אותיות שממנו יוצאין שמותיהם כיון שהאותיות שבשמות שבצדדין אינם שוין כי יש מב' אותיות כגון בנצח אל ויש מד' כגון בחסד הוי"ה זהו בקו ימין וכן בקו שמאל בגבורה הוי"ה בניקוד אלקים הוא ד' אותיות ובהוד הוא אלקים ה' אותיות לכן חושב האותיות שממנו יוצאים השמות והן שוין שבקו ימין א"ו הם ג"כ ב' ווי"ן כי הא' ג"כ רזא דוא"ו כמש"ל וכן בקו שמאל הן ב' ההי"ן וכן בשבח של אל אדון הוא ממש כזה מצד א' הן ב' חרוזות של ששה ששה תיבין ומצד א' של חמשה חמשה הרי כ"ב ובאמצע י"ח חרוזות של ד' ד' תיבין הוא ע"ב תיבין. והנה לכאורה יקשה למה חרוזות א"ב הם של ה' ה' תיבין וב' חרוזות ש"ת הן של ו' ו' תיבין ואדרבא חרוזות של א"ב שהן ימיניים ראויין להיות של ו' תיבין כמו א' ו' מרגלא שבקו ימין. אבל יובן עם מ"ש האר"י זללה"ה כי אל אדון הוא אל אדני שבנוק' שנתמלא אדני שבנוקבא תרע"א ועם א"ל מספר שבת ועי"ז נעשי' הנוקבא אדון שהוא זכר המשפעת לבי"ע עכ"ל. וכיון ששבח זה הוא לה ומה שבקו ימינו של ז"א הוא מאיר בקו שמאלה כאדם העומד פב"פ עם חברו לכן בחרוזי א"ב שהוא קו ימינה הם של ה' ה' תיבין וחרוזי ש"ת שהן שמאלה הן של ו' ו' תיבין. וק"ל. ומ"ש בתרין אתוון קדמאי סלקי לחד לשית שבטין כו' ובתרין אתוון דסופא דכ"ב אתוון סלקין חד בחמש דרגין. זהו בדכורא אבל בנוקבא הוא להיפך. והבן. וז"ש כדין ההוא מרגלא תתאה [הוא הנוקבא] דהוי בחשוכא מסתכל בההוא נהירו כו' וכדין אתנהיר. היינו שמתמלאת ונעשית אדני במילוי כנ"ל בשם האר"י ז"ל:

וסליק ההוא נהורא ונטיל כל אינון כ"ב אתוון עלאין. פי' שמקבלת הכ"ב אתווין של הזכר שהן עלאין נגד הנוקבא ושאיב לון ההוא מרגלא בגוי'. ובה ודאי אתהפך כחומר חותם ומה שהוא בימינו יהיה בשמאלה כו'. ונהיר נהירו דנציץ לע"ב עיבר. היינו שמקבלת גם מקו האמצעי ע"ב נהורין. וזה שמסיים וד איהו רזא חדא דתושבחתא. היינו שבח של אל אדון שבזה יובן הטיב ולא תיקשי לך מידי כנ"ל. ואפשר ג"כ זהו שסיים וכולא האי והאי אקרי שבת. פי' מרגלא תתאה נקרא שבת כנ"ל בשם האר"י ז"ל שאל אדון בגי' שבת וכן שבת דיומא נקרא שבת. כנלענ"ד משה שלמה. (מ"כ עה"ג. ועיקר הענין של שבת בת הוא שם מ"ב עישור של בת שכ"א נכלל בעשר לבד הב' שהוא הכללות ב' אודנין. ועם הש' שבת הוא רזא דע"ב לכך נכתב ב' באמצע. ורזא דכ"ב א"ת ב"ש הוא שבת לבד האלף הוא רזא דאדם כנ"י יהיה בת זוגך. כ"מ בכתיבת ידו. עכ"ה עה"ג):

[מה"ת. פקודא למהוי דכיר ליום השבת כו' שמור לנוקבא. ולכך במשנה תורה כתיב שמור דהוא נוקבא:

תלת דרגין אינון כו'. והנהו ג' שבתות איהו שבת בראשית שבת דמתן תורה שבת לעתיד לבוא. שבת בראשית איהי מלכות דאיהי ראשית כידוע וזה שבת דלילי' ולכך אנו מתפללין בלילה אתה קדשת כו' תכלית מעשה שמים וארץ. שבת מ"ת איהו ת"ת וזהו שבת דיומא ולזה אנו מתפללין ישמח משה כו' בעמדו לפניך כו'. שבת עלאה בינה חירו דכולא זהו שבת לעתיד לבוא ולכן אנו מתפללין אתה אחד כמ"ש והי' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ולזה שבת נשתנה נוסח התפלה בכל פעם ולא ביו"ט לזה מרומזים ג' סעודות בשבת:

(בסוף המאמר) וכולא האי והאי אקרי שבת כו'. עי' במהדורא קמא כל המאמר באר היטב והנה יש כאן ד' אותיות היינו א' מימין ה' משמאל וא' הוא וא"ו כמ"ש במהדורא קמא וגם וא"ו מימין ה' תניינא משמאל* הוי כ"ב וה' תתאה שם קיימא אדנ"י דמתעתד במרגלאה תתאה הוי ס"ה ובמרגלאה עלאה אתיישב