יהל אור פ

בכח שני ווי"ן הנ"ל:

ואלין אינון כו'. שת"ת ויסוד כ"א כלול מו"ק כידוע והן י"ב:

תו אלין תרין כו'. ר"ל ג"כ שני ווי"ן הנ"ל:

בתרין אתוון כו'. ר"ל בש"ת סוף כ"ב אותיות:

וסלקי חד כו'. בכח ב' ההי"ן שבצד שמאל. ובצד ימין נשתלו שני אותיות של קצה הימיני של א"ב ובצד שמאל ב' אותיות של קצה השמאל:

דסופא דאורייתא. נ"ל דל"ג דסופא:

בההיא כרסייא דע"ב. ר"ל כרסייא הנ"ל של שבעין אנפין וב' אותיות הנ"ל שהן כלל כל השבע שמהן הן ע"ב. ובכ"ב אותיות התורה נשארו ח"י אתון האמצעות וד' אותיות רישא וסופא דאתוון נהרין בהו בכח ד' אותיות דימין ושמאל הנ"ל נמצא כ"א כלול מד' והן ע"ב. וז"ש ורזא דא ירית כו' שד' אותיות הנ"ל כלולין מכ"ב כנ"ל לפיכך הן נהרין בכל הכ"ב אתוון ומתנהרין מנייהו כ"ב אתוון וז"ש ונהרין כ"ב כו':

רזא חדא דתושבחתא. ר"ל אל אדון שאומרים בשבת אלא ששם בהיפוך שא' ב' כלול כ"א מה' תיבות וש' ת' כלול כ"א מששה תיבות וח"י תיבות האמצעיות מד' תיבותא:

והא אוקימנא. בפ' תרומה:

דמ"ב אתוון. הן ז' אותיות גימ' מ"ב. ומ"ב הוא בבינה ז' אותיות הנ"ל וע"ב בחג"ת וכן בנה"י כידוע והוא הכרסיי' הנ"ל וכ"ב במלכות בסוד את"ה א' ת' כידוע והן ג' שבתות הנ"ל. וז"ש וכלא האי והאי כו'. והכל בסוד ז' אותיות הנ"ל בסוד שבת. וז"ש אל דון שמרגלא תתאה מתעטר בשם אדני כנ"ל ובכ"ב אותיות כנ"ל ולכן אומרים בשבת:

(מ"כ לשון התלמיד הרב מו"ה מ"ש וז"ל. מאמר זה שמעתי מפה קדוש בביאור יותר ממ"ש בפנים בביאורו על הרע"מ וכתבתי לי למשמרת לזכרון.) (צב ע"א) מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא לי'. כמ"ש זכר צדיק לברכה בשעה שאתם מזכירין צדיקו של עולם כו' וכן כאן הוא אומר זכור את יום השבת שהוא מלכא צריך לברכא. ומכאן יצא לרז"ל (פסחים דף ק"ו ע"א) שזכרהו על היין היינו לברך (ונ"ל דוד שכאן כתיב זכור כו' לקדשו וזהו שסיים מאן דאדכר שבת צריך לקדשא לי' והוא קידוש על היין):

זכור לדכורא ושמור לנוקבא. הענין כי יש במוח אדם תרין מוחין לפניו ואחד לאחורי שתיהם והוא הדעת כח השומר שלא ישכח וזהו שמור לנוק' כי אחור וקדם צרתני כידוע:

ג' דרגין כו' שבת עלאה. פי' חג"ת (כ"מ בהעתק וט"ס וצ"ל בינה או חב"ד וכ"מ אח"כ מוגה בהעתק אחר):

שבת דיומא. חג"ת (בהעתק אחר חג"ת נה"י):

שבת תתא' דליליא. פי' מל':

וכולהו חד ואקרי כלא שבת. כי שבת הוא ש' בת בת הוא שבת דליליא נוק' ש' הוא שבת דיממא כי ג' רישין הן חג"ת ותלת ואוי"ן דשי"ן הן נה"י הרי ו"ק וג' תגין של ג' רישין דשי"ן הן שבת עילאה ג"ר:

ואלין תלת דרגין אינון כללא ורזא כו'. תושב"כ היא בג"ר ששם בינה ונביאים הן בו"ק ששם נה"י וכתובים במל':

תרין מרגלין אינון. הם שבת עילאה ושבת דליליא:

וחד סיכתא. הוא שבת דיממא דקאים בין האי ובין האי [כד"א מן העולם הוא שבת עילאה ועד העולם הוא שבת דליליא כי יעקב איש תם יושב אהלים]:

א' נפיק ונציץ ועאל באת ו'. פי' כי הז' אותיות הן כסדר הזה. אה"י הן חג"ת. ה' אחרונה היא מל' שהיא דרגא רביעאה. ואח"כ אותיות יק"ו כסדר ממטה למעלה. כיון שהה"א היא מל'. וא"כ יו"ד דיק"ו הוא יסוד [בנ"א עה"ג ועי' בס' הכוונות שער שבת]. ה' דיק"ז הוא הוד. ו' דיק"ו נצח. והן כולם במרגלא עילאה. והנה בס"א דז"ח ובזוהר שלח לך אי' שאל"ף הוא רזא דוא"ו ע"ש לכן א' מתחבר בוא"ו ונהרין תרווייהו בתרין גוונין חד גוון חיוור הוא הוי"ה שבחסד היוצא מאות א' שבחסד וחד גוון סומק הוא אל שבנצח היוצא מאות ו' שבנצח שהוא סומק נגד חסד [בסוד שפתותיו שושנים שפתותיו שהן נו"ה אדומים כשושנים]:

ה' נפיק ונציץ ועאל באת ה'. הן גבורה הוד:

י' עאל בי'. הן ת"ת ויסוד גוף וברית חשבינן חד:

ואינון זקפין רישא. פי' ת"ת ויסוד כי הן בקו אמצעי:

ענפין סלקן מהאי סטר ומהאי סטר והן חד סרי ענפין. פי' הן ו"ה דיק"ו שהן בגי' חדסרי מצד זה. וא' דאקי"ק שהוא רזא דו' כנ"ל וה' דאקי"ק שהן גי' חדסרי. וי' י' דאקי"ק ודיק"ו באמצע שהן בסוד ת"ת ויסוד קו אמצעי (מ"כ עה"ג שהן כלולים מכולם. וה"א דמל' הוא בחסד האלף ברתי' דאברהם חסידא והוא שם הקדוש י"א י"א שם כ"ב ב' עיטרין וב' אחסנתין שהן ביודי"ן מלא ופשוט כ"ב אתוון דאורייתא. כ"מ בכתיבת ידו. עכ"ה עה"ג):

ואלין תרין אתוון כד מתחבקין דא בדא כו'. כי כאן הוא סוד החיבוק כי מאלו הב' יודי"ן יוצא ב' שמות מצפ"ץ שהן גי' אלקים במילוי יודי"ן והוא הוי"ה באתב"ש הרי הוי"ה הוא האלקים כי הזיווג הוא שהדוכרא נכלל בנוק' לא הנוק' בדוכרא אבל החיבוק הוא ששניהם מתחבקין ומתכללין זב"ז. וז"ס שאמר לעיל ואלין תלת דרגין אינון כללא ורזא דכל אורייתא. כי י' י' שבאמצע הן ב' מצפ"ץ שהן בגי' ת"ר ועם ו"ה שבצדדין הרי תרי"א כמנין תורה כי המצפ"ץ הוא סוד החבוק שמתכללין זב"ז וזב"ז ולכן באו שניהם בחשבון תורה. אבל ו"ה אינו תושב אלא לאחד:

(ע"ב) ה' דאשתאר כו'. פי' ה' אחרונה של אקי"ק דמרגלא כו':

איהי סלקא בשמא חד לאתחברא בהדיי' ואיהי אדני כו'. וקאמר חד שמא מיניי' אדני דאיהי שביעאה מתעטרא ועאל במרגלא תתאה כו' לבתר דבטש בהני שמהן כו'. פי' שמות הששה אלו שהן הוי"ה בניקוד אלקים והוי' פשוטה ואל אלקים ומצפ"ץ מצפ"ץ היוצאים משמות אקי"ק יק"ו הנ"ל:

נפקין מיניי' ע' ענפין. פי' מכח הבטישו נתמלאו אלו השמות ונעשים ע' ענפין אתווין כי ב' הויות במילוייהן הם כ' אתוון וכן ב' מצפ"ץ ג"כ כ' אתוון כזה מם צדי פא צדי וכן השני הרי מ' אתוון. ואל אלקים י"ט אתוון ואדני י"ב אתוון ס"ה עולין ע"א אתווין והן ע' ענפין והכלל כי כן סוד ע' סנהדרין וא' על גביהם. והע' ענפין הנ"ל הן מתחלקין לכל סטר מפני שהם יוצאי' מהשמות שהן בכל הו"ק ומתחברין כולהו כחדא ואתעביד רתיכא וכרסייא חדא למרגלא עילאה:

ואינון תרין אתווין קדמאי. פי' א"ו. הן מתעטרין בכ"ב אתווין כללא דאורייתא. כדמפ"ו בטשי בתרין אתווין וסלקי לחד לשית שבטין כו'. כי גם א' רזא דו' א"כ הן י"ב:

תו אלין תרין אתווין כו' בטשי בתרי אתווין דסיפא. הם ה' ה' הם כ"ב אתווין דאורייתא. ול"ג דסופא דאורייתא:

ורזא דא ירית מרגלא עלאה בהאי כרסייא דע"ב ונהרין כ"ב אתוון. הענין כי אקי"ק יק"ו הוא מרגלא עלאה במילואם כזה אל"ף ק"י יו"ד ק"י יו"ד ק"י וי"ו הם ח"י אותיות ושם י"ק הוא שמא אחרא דאתיישב תחותי' שאמר למעלה וכשהוא במילוי כזה יו"ד ק"י ועם הי"ח דמרגלא עילאה הן כ"ג סנהדרי קטנה ועם הע"א הנ"ל הם ע"ב