יהל אור ח

המדה שנותן גבול לכל וזהו אלה ועי' בתוספתא פ' בשלח. והנה אלו ב' הם סוד אויר י' אור. והנה שמים הנ"ל הן ה' יריען חוברות כמש"ש ה"פ אור דקו המדה כמ"ש בריש ת"ה ותי"ט. והן אלף ל"ה אל"ה. וה"פ יו"ד הוא י"ם. ע"י מ"י ברא אל"ה וחבור חו"ג הם אלהי"ם אלא שגבורות קודמים ונחלק למ"י כמ"ש בתיקונים נקודה בתוך המ"ם מעין חתום. ואמר ואינון דהבו כו'. שלכן עשו של זהב ובצורת שור ובמדבר. ואמר וברזא דא אתקיים כו'. דלא לאפרדא חו"ג. ואמר (הוא לעיל) דסתימא דכל סתימין. ר"ל כתר שהוא יותר סתים מחו"ב ומכל המדרגות שבהם והוא סוף עולמות א"ס. ותחלת הגילוי הוא הנקודה שהוא ראש התורה קודם לכל האותיות הוא נקודה. והוא בכל בפועל וכולם בו בכח. וז"ש צייר בה כו'. וכן הכל במחשבה דכל שאינו במחשבה אינו בא לידי מעשה. וז"ש כולם בחכמה עשית. ואמר צייר חקק חקק על כלים וצייר על הפנימיי' שהוא מצטייר לפי הגוף וחכמה נק' כ"ח מ"ה מה במחשבה פנימיות וכח בעובדא ועי' בתי' ל"ט א' ומש"ש:

בשעתא דאתמשכן אתוון כו'. אז ותמלא הארץ דעה לכן אז שואבין רוה"ק:

כדין נפקת ה' כו'. דזהו הפרש בין איש ואשה. ואמר ואתוון אחרנין כו'. ר"ל דיו"ד הוא בהראות פנים בעזרה אבל אתוון דאלה הוא צריך לאמשכא. וז"ש אדכרנא בפומא. ואמר ג' דברים כמ"ש אזכרה ואשפכה נפשי. ואמר עלי ר"ל על יו"ד כנ"ל. ואמר ובמאי בקול כו'. ר"ל ע"י השבחים וכנ"ל משכין כו'. והמון חוגג ברגל:

מרוב אונים רא ריש דרגין כו'. חכמה:

(ב ע"ב) איש לא נעדר כו'. הוא ההוא אלה הנ"ל כמ"ש בר"פ תרומה דדיירין ביה ס"ר:

ר"ח סבא אמר כו'. וענין הכפל כמש"ל ג' ב' ועבד קוב"ה אתוון עלאין רברבן ואתוון כו'. ר"ל מבינה ומלכות שהם שני בנינין דקב"ה בנה בניתי לך כו' עוה"ב ועוה"ז. והם שני ביתין והעולם נברא בב' ואל"ף דייחודא בא' כמש"ש וכמ"ש במ"א בארוכה לכן ג"כ ב' אלפין והם ב' עלאה חו"ב דבית הוא בינה אבל בהצטרפות החכמה. והוא שמים וארץ העליונים שנבראו בהם. ואל"ף יחודא הוא המייחדם ברית הלשון שהעוה"ב קיים עליו והם יורדים בחג"ת והם הנהגת עוה"ב. וב' תתאה מלכות בהצטרפות עד"א זו"נ. וא' ברית המעור שהעוה"ז קיים עליו וצדיק יסוד כו' וכ"ה קיום המין ע"י בעוה"ז. וע' בסתי"ג דתורה וברית מגינין לאדם חד בעוה"ב וחד בעוה"ז. והם בנה"י כי איהו בנצח ואיהי בהוד. והם שמים וארץ התחתונים שנבראו בהם. ואלו הם ו"ק כלל הכל וכמ"ש בתנ"א והן חושבן ב' ב' א' א' כנ"ל וז"ש לקמן ה' א' ת"ח באורייתא כו' ולקביל ארבע כו' שהן ד' אותיות הוי"ה כנ"ל ואח"כ נברא השמים והארץ. (ע"כ מכי"ק):

ורזא דא כד ברא קב"ה אדם כו' ולא אתהדרו אנפין באנפין. (ז"ל הגר"א בס"ד פ"ק בד"ה לא הוו משגיחין) והוא בזו"נ קודם הנסירה וכן היו או"א בעולם התהו. וכן מרמז הצ י"ג י' חכמה נ' בינה נ' תרעין כו'. וכ"ז שאין זווג בין זו"נ ג"כ אין זווג בין או"א כמ"ש (תענית ה' א') שאין נכנס בירושלים של מעלה עד כו':

(ג ע"ב) אע"ג דאת בי"ת בה אברי עלמא כו' לית בי יחודא אלא בך. [א"ה עי' לעיל ב' ע"ב ד"ה ר"ה סבא ועי' בס"ד רפ"ק בהג"ה המתחיל ועיקר ענין המתקלא שכתב שם כי המתקלא הוא הדעת והוא ב' עטרין דגניזין באו"א חו"ג והן באין מע"ק מאוירא ובוצינא ולכן הדעת במקום הכתר. ובתחלה בעולם התהו לא היה מתקלא ונברא העולם בב' חו"ב בלא מתקלא שהוא הדעת. ואמר הקב"ה לאל"ף כל ייחודי לא יהיה אלא בך. והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין. ואמר שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין]:

גליפו אגליף כו'. [א"ה ראיתי ללקט ביאור המאמר מדברי הגר"א ז"ל. גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא. חכמה אבא נק' סתימאה כמ"ש בתז"ח פ"ט פ"ד הימנו דחד הורמנותא טמיר בטמירו ע"ש בבאור הגר"א וכן חכמה נק' קדש כידוע והוא סתימאה קדישא שבכאן. והגילופין הם סוד האותיות שנצטיירו בבינה והכל ע"י חכמה יו"ד שהיו"ד נתפשט לאורך ורוחב כמ"ש בח"ב ק"פ א' בקיימין וסמכין ע"ש בביאורו ובליקוט שם:

גו מעוי דחד טמירו. הוא אמא כמ"ש בתז"ח שם טמיר בטמירו. ואמר שם ומגו זעירותא דיליה טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע. והוא חכמה יו"ד של השם נקודה זעירא טמיר בבינה שנקראת לב לב מבין והלב הוא מעי כמ"ש בקרב לבי מעי כו' קירות לבי כמ"ש הגר"א שם. והוא נתיב לא ידעו עיט שנעלם בבינה כמ"ש שם הגר"א והוא סוד נקודה בתוך הה"א כמ"ש הגר"א בח"ב ס"ח ע"ב בד"ה לגו לגו ע"ש וז"ש דנקיד בנקודה. ואמר דנעיץ בסוד קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא שאמר בריש הזהר ט"ו א' קוטרא בגולמא הוא יסוד החכמה שהוא י' גלם כידוע והוא נעיץ בעזקא פי' בבינה שנקראת עזקא מם סתומה ע"ש:

ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא. הוא יסוד אבא והוא דעת עליון ובו גנוזין המוחין חו"ב חו"ג כידוע והוא נקרא מפתח דסגיר ופתח כמו שיתבאר ועי' במ"ש הגר"א בפ"ק דס"ד בד"ה סתים לאמא ובד"ה, אתא מפתחא ע"ש:

וההוא מפתחא נגיז כלא בהיכלא חדא. בינה שנקראת היכלא לאבא כמ"ש בח"ב ס"ח ע"ב בתוספתא ועבד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא. ע"ש בביאורו:

ואע"ג כו' עיקרא דכלא בההוא מפתחא הוי. שעיקר הכל הוא הדעת ובו קבוץ כל ה"ח וה"ג כידוע:

ההוא מפתחא סגיר ופתח. כי הדעת הוא ת"ת כידוע ובהיותו בעיבור במעי אמא בדעת אז סתים לאמא בסוד מ"ם סתומה שהוא ב' ו' כזה בו שהוא"ו מתחבר בב' ונעשה מ"ם סתומה וזהו סגיר ואח"כ כשנולד ויוצא הוא"ו ז"א לחוץ אז אתפתחת וזהו ופתח שאמר כאן ועי' בפ"ק דס"ד שם ובזהר ט"ו ע"ב:

בההוא היכלא אית ביה גניזין. הן תרין עטרין דאחסינו או"א לברייהו כמ"ש הגר"א בפ"ק דס"ד בד"ה שתא נפקין וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו כו':

סתימין. הן תרין מוחין חו"ב שנקראו סתימין כנ"ל ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירו:

בההוא היכלא אית תרעין כו' חמשין. הן נ' שערי בינה דסוד י"ה י"פ ה' כידוע:

אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע. בסוד מ"ם סתומה **(שציורו מצוייר בזוהר ובתקונים תי"ח שהוא כמו מ"ם סתומה ובתוכו נקודה א' וט' נקודות לכ"א מצדדיו סביב.)** בסוד מקוה שהיא מטהרת את ישראל ביוה"כ שהוא בינה כידוע והן ארבעים כי נקודה האמצעית משלמת לעשר לכל סטר והן מ"ב בסוד זכור ושמור בסוד א"ח ד' הט' שבכל סטר הם א"ח זכור ונקודה האמצעית ד' שמשלמת עד ארבעים כנ"ל והוא שמור מל' וזכור ושמור הן מ"ב והן ב' נקודות הכוללים א"ח וד'