יהל אור סה

הרצועות עם הקשר נגד המצייר פנים לכאן ופנים לכאן ואח"כ הקשר כנ"ל נגד המוח הנ"ל והרצועות נגד ההסכמה לעשות אם לחסד או לדין וזהו רצועה לימין או לשמאל ורצועה הארוכה נגד חסד שהתפשטות בחסד וקצרה בסוד צימצום שהוא דין. ותפלין [של יד] כי בלב אינו רק חוש המישמוש אך במישמוש יש ד' חלקים היינו נענוע בגוף. עשיה בידים. הליכה ברגלין. שימוש באבר. וסימנן נעש"ה לזה הוא בית אחד בד' פרשיות ובהנחת תפלין אנו משעבדין כל הכחות והחושים לשמו ונתייחד מחשבתן דבוק בשמו הגדול כנ"ל והוי כאלו הקב"ה כביכול מניח תפילין שאנו מתייחדים במחשבת גדול וזהו מ"ש בגמ' מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' אתם עשיתם לי חטיבה א' בעולם אף אני אעשה חטיבה א' היינו שאשגיח עליכם ביחוד הואיל ואתם עשיתם חטיבה א' ליחד אותי במחשבתכם כנ"ל ודוק היטב ותבין וזהו שתקנו בשכמל"ו בחשאי שאמרו משל לבת מלך כו' שזה השבח נוגע לבת מלך ואין רצונה כביכול לגלות בפני מרכבתה שמצפה כביכול אל ברכתינו ותקנו בחשאי וז"ש כאן ומתייחד קב"ה בב"נ בצלותא:

איהי מצוה כלילא. כמ"ש מדוע אתה עובר את מצות המלך:

בשם יקו"ק. מתחלף באת ב"ש די"ה נסתרים ולכך הם מתחלפין וע"ז נאמר הנסתרות לד' כו':

איהי חי' דילי'. ר"ל היא החיה הנאמר ביחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל ר"ל ת"ת:

דבי' ח"י חוליין. דבי' כורע בברוך והמלך שלמה ברוך עד שיתפקקו כל חוליות כמ"ש ותשתחוין לאלומתי דנמשך השורש מהמוח דרך חוט השדרה:

מה דלא"ה כו'. היינו לתרץ ב' הדעות שמפרשים בגמ' ח"א קדם למחשבה וח"א קדם לפורעניות ועי' במהדורא ויבואר לך מ"ש בגמ' זכה אדם הוא קודם כו' פי' שלא זכה ליחד הש"י. עי"ל אחור לעובדא. דאיתא בזוהר דכל האותיות הא"ב הם אחור כנגד פנים וידוע דמחשבה הוא חכמה יו"ד וה' בינה הוא עובדא בסוד ל"ב אלקים דעובדא דבראשית נמצא במחשבה היינו יו"ד איהי קודם דשם דל"ת קודם לו' היינו בפני הוא"ו ובעובדא ה' הדל"ת אחורי הוא"ו הוא אחור למעשה בראשית וגם ביו"ד הוא"ו והד' במחשבה דהם מילוי יו"ד ומילוי הוא במחשבה ובה"א ו"ד בעובדא**(וז"ש בגמ' בתחלה עלה במחשבה לברוא א' ואח"כ ברא שנים היינו במחשבה ביו"ד שנקרא מחשבה היו שנים היינו ו"ד ב' אותיות ואח"כ בעובדא בינה נעשה ה' אות אחת היינו ברא אחד ר"ל אות אחת וזה שנאמר זו"נ ברא אותו היינו אות אחת כנ"ל וזהו מ"ש בגמ' טב למיתב טן דו כו' ע"ד מה טוב ומה נעים שבת אחים כו' טוב מסטרא דימינא נעים מסטרא דשמאלא נעים זמירות כו' שבת ע"ד אחים ורעים וזהו ט"ן ר"ת טוב נעים דו פרצופים כנ"ל:

)**:

קמו תנאים ואמוראין. דגם בדורות הראשונים היו תנאים ואמוראין אף בימי יהושע ברייתות ומימרות וגם הם היו מסדרים אלו הברייתות ומימרות:

רעיא מהימנא. דבכל דור ודור ניצוץ א' ממשה רבע"ה מאיר לחד בדור והוא מאיר לכל בני דורו אך דהרשב"י זכה לדבר עמו היינו עם הניצוץ וכל העומדי' אצלו בשעה שסדרו התיקונים כי רעי' מהימנא שייך לתיקונים. וגם ענין מגיד שבא לאדם הוא נשמתו בעצמו אך שדרכה לדבר עם נשמתו פא"פ שמתלבשת במצותיו שעשה:

ואל תתנו דמי לו. פי' שתפלתו נשמעת תיכף:

בכמה שירין ונגונים דצלותא. ענין ניגון ושיר דבעוה"ז אינו רק ששה מדריגות בקולות הניגון וכל אדם לא יוכל לעשות יותר מו' מדריגות ולימות המשיח יהיה ז' ולעתיד לבוא יהיה שמנה כמ"ש על השמינית ותבין סוד זה ששה תיבות שמע דיחודא בקול גדול ובשכמל"ו בחשאי כי שיר הוא למעלה זה מזה כמ"ש שיר למעלות וניגון הם ו' מדריגות האלו בעצמם זה למטה מזה וזהו ששה תיבות בהרמת [קול] ובשכמל"ו ו' תיבות בחשאי לרמז על הורדת הקול לזה אמר כאן בך סלקין ונחתין בכמה שירין ונגונים דצלותא:

שמע שחרית מנחה ערבית. והוא דרגא דמשה כי קרבנות הוא כנגד י' ופסוקי דזמרה נגד ה' שמע נגד ו' צלותא נגד ה' אחרונה ולזה שמע דרגא דמשה:

מה דילך צלותא דשבת. דצלותא דשבת קרבנין מוספין דרגא דמשה כנ"ל. ושבת אותיות ש' ב"ת בת עין דיוקנא וחותמא דאדם ולכך נראה כמו אדם קטן באישון בת עין דבני אדם ולכך מה דילך גי' אדם צלותא דשבת כנ"ל:

דאתמר בי' עקב ענוה כו'. ר"ל זה ראיה דעקב לשון נוקבא:

פתח ר"ש כו' סיני דא סלם. גי' ק"ל וכתיב הנה אנכי בא אליך בעב הענן על סיני בעב הענן זהו ע"ב וק"ל וה' נצב עליו. ורוכ"ב ג"כ גי' כ"ו שם הוי"ה פשוט ר"ב גי' ע"ב ק"ל ופי' ה' רוכב על עב הענן ועל סיני שהוא קל כנ"ל:

בהאי גם אתכפר דוד. ר"ל שנאמר לו זה ביום הכיפורים כידוע מזוהר ועי' במהדורא קמא:

וחמישיתו כו'. ר"ל כי מילוי ס"ג הוא רק ל"ז אך ה' עילאה דבינה ה"א הוא ששה ויהי' ג'ם וזהו וחמישיתו יוסיף עליו ר"ל להוסיף חמשיתו ה"א ויהיה המילוי דס"ג:

עד כאן מה שעלה בעזה"י בידינו ללקט אורות באורי הגר"א ז"ל על הח"א מהזוה"ק. ה' ישיב לנו האבדה הגדולה מבאוריו על כמה פרשיות ויגמור בעדינו להפיץ וליהל אורם לעיני כל ב"י. בילא"ו יילא"ו: