יהל אור סד

עוד מצאתי על מאמר הנ"ל איהי חי' דילי'. ר"ל דאדם ובהמה תושיע ה' שהם דכר ונוקבא דאדם יושב על הכסא נוקבא וחיות בכורסי' וחי' הוא מסטרא דאחור ח"י חוליין כמש"ו ומסטרא דצדיק שהוא בחי' נוק' לגבי עד"א נק' ח"י עלמין ע"ש ח"י חוליין דשדרה שמיוחד לברית. שדרה דלולב צדיק כתמר יפרח ודרך שם הוא משך הזרע ממוחא ח"י טורי אפרסמון. ופנים הוא פני אדם דחיוון כלהו פניהם פני אדם:

איהי אחור כו'. עמש"ל בזה. ועוד הענין כי האותיות הן זל"ז פנים ואחור כמ"ש בתי'. והנה חו"ב הן מחשבה ועובדא כמ"ש בת"ז ובחכמה הן ו"ד מילוי יו"ד ד' לפני הוא"ו ובה"א להיפך ובינה הוא עובדא דבראשית אלקים כמ"ש בר"פ יתרו וש"מ:

ואל תתנו דמי לו. ר"ל לצלותיה שיענה מיד:

דאיהו קרבנא כו'. והן ד' אותיות הוי"ה כסדר דצלותא מעומד הוא ה' אחרונה. ואמר כליל ברכו וקדושה. ר"ל דכולל חו"ג וכן חו"ב דנחית בחו"ג:

ואהרן דדרגא דילי' בנצח אתקשר כו'. כצ"ל. ור"ל דכל ע"ס כלולין בזה עד"א דנצח אתקשר בימין וחכמה נחית תמן וכן בשאר הקוים:

(ע"ב) עד"א קשורא כו' ואיהו קשורא (בן י"ה) כו'. ולכן הוא קשורא דכל הוי"ה דהוא קשורא די"ה דהן בימינא ושמאלא ואח"כ בין ב' ההי"ן. ואמר והאי איהו דאוקמוהו מ"מ כו'. ר"ל וא"ו של שם עד"א. ומ"ש וראית את אחורי כי ב' דרגין הוא קשורא וייחודא קשורא מסט' דאחוריי' וייחודא מסטרא דפנים והן התפלין עצמם שהן ייחודא במוחין:

מ"ה דילך כו'. ר"ל אדם חי' רביעי' דמשה הוא כליל נה"י כמש"ו ורדו בדגת הים כו' וז"ש ואתכליל מרכבתא תתאה כו':

יעקב לישנא דעקבא כו'. כצ"ל. ר"ל עקב. ויש סוד אחר דבי' עם נבר תתברר ועם עקש יעקב ויעקבני כו' וישראל דהוא ישר אל דעות ה' לכן ויגד לרחל כי בן רבקה הוא וכאן סוד שם יל"י דאפיק נצוצין סוד גדול (ועי' בפי' על התיקונים ולהלן בלקוטי' שבסוף הכרך הזה):

[מה"ת] ויחלום כו' ובזמנא דמודע כו' דסלקא בההיא צלותא כו' בו בההוא בר נש. עתה מפרש עולים ולבסוף מפרש יורדים ולפרש ב' הדעות בגמרא א"ד עולים בו בסולם וא"ד ביעקב ולז"א קודם דסלקא בההיא צלותא דנק' סולם זהו בו בסולם ומסיים עולים ויורדים בו בההוא ב"נ. כולהו פתחין כו' זהו עולים כו' מאי בו בקב"ה כלומר זהו יורדים. ומתייחד קוב"ה בהאי בר נש בצלותא זהו יורדים ג"כ לב' הדעות בסולם ובר נש. וסוד ענין היחוד ש"מ בב"נ בצלותא הוא שידוע שעצמותו ית' וית' אין כל נברא בעולם הן למעלה ובכל העולמות ולא היה ולא יהיה שום לברא שיכול להשיג קצת השגה ואף כסא הכבוד אין משיגים כמבואר בזה"ק בכ"מ אך אנו מכירים מצד התפשטותו בכל העולמות להחיות ולהטיב לכל הנבראים כמ"ש ואתה מחיה את כולם ויש עוד בחי' מלכות הנק' שכינה שמקבלת כל התפלות והכבוד שאנו מהללים ומשבחים ומשיגים ומכירים את כבודו ואת שם קדשו. שבחינת התפשטותו ובחי' המקבלת את כבודו ותהלתו ממנו ישראל הכל אחדות הפשוט אך לפי שכלינו המעט אנו משיגים שהם בחי' ב"ע. להבדיל בדבר הגשם אנו יודעים שיש בו ד' יסודות ובעיננו רואים שהוא אחד ואין אתה יכול לחלק כל חלק מחלקיו אף חלק הג' שבו שיהיה ניכר כל אחד מד' יסודות בפני עצמו ומזה תבין. ודבר זה צריך ביאור ארוך ואין יכולתי לבאר בכתב אך מעט נפתח לנו שערי אורה ממ' הגאון נ"י והנה אלו שמשבחין מרומז בשמע ישראל כמו שאבאר ובאלו הבחי' הקב"ה מנהיג את העולם והענין הכלל מכל פרטי בני ישראל שמהללים ומשבחים ומכירים כבודו זהו נקרא שכינה בתחתונים ואלו יעדר ח"ו אפי' רגע א' שלא יהיה ח"ו מי שיכיר כבודו וגדלו היה נשאר העוה"ז כלא הי' והבחי' הזאת יסתלק ח"ו למעלה ואין דבר שיהיה מרבים שישרה הבחי' הזאת כי בביטול הפרטים נסתלק הכלל ואם תבין מ"ש לעיל ענין כלל ופרט תבין את זאת אך מעולם אין ריק מזה ח"ו כי אין לך דור ודור שלא יהיו יראי ד' שהם דבקים תמיד ביראתו הרוממות ואהבתו בלי הפסק זה או זה שאין רגע שיהיה נפסק ח"ו דבקות ד' מישראל ובזה נתקיים העולם ולז"א האבות הן הן המרכבה כי הם היו תמיד דביקים בו ית' כל ימיהם בלי הפסק רגע הם הם למעלה וכל ישראל ביחד דבוקים תמיד בו ית' או זה או זה. והענין כי התפשטות הוא רצון פשוט להטיב ולהחיות אותנו תמיד ובחי' מלכות המקבלת ממנו תפלות וכבודו והשגת גדלו ית' כנ"ל מוכנת תמיד לקבל הכבוד ואח"ז לקבל הטוב מבחי' התפשטות וזה בודאי שהתפשטות רצונו הוא להטיב כפי אשר יוכלו בני אדם לסבול הטוב ההוא והשפע ובחי' הב' שוה לבחי' התפשטות רצונו לקבל כל הכבוד והלל ושבח ודביקות מחשבות ישראל לכל מה שיוכלו לסבול כפי רצונו ית' ולהטיב לנו וזהו ענין היחוד הדביקות מחשבתנו הק' שמיחדים אלו הב' בחינות במה שרצון להטיב לנו באופן שיכירו את כבודו ואת גדלו כמו זה קבלה בחי' הב' כל הפרטים ונשלם הכלל כנ"ל וזה הענין שכינה בתחתונים שהבחי' שהיא הכלל מכל התפלות והשבחים ודוק היטיב כי אין יכולת לכוון הדברים בכתבם ולזה נקרא שמו כי שם לשון שם טוב פרסום כבודו והשגת גדולתו וז"ש הכתוב אז יקראו כולם בשם המיוחד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי אז יכירו וידעו כל יושבי תבל ויהיה הכלל בשלימות כביכול עם כל הפרטים דהיינו שיהיו כל הפרטים בשלימות וישרה עליהם הכלל היינו הבחי' (חסר בהעתק) בשלימות כביכול. ובזה תבין ענין גלות השכינה וזה היחוד בק"ש שאנו אומרים שמע ישראל היינו כל ישראל ביחד ה' אלקינו ה' אחד היינו התפשטות רצונו שהוא רצון התפשטות ואח"ז אנו מיחדים שאומרים ברוך שם היינו שיכירו הכל כבודו יתברך שם כבוד מלכותו כנ"ל וזהו ומה תעשה לשמך הגדול ולכן פי' הזהר ישראל סבא ואבהן זהו סוד היחוד וענין הנהגת העולם וזה שנאמ' בזוהר באתערותא דלתתא כו'. ובזה יתבאר סוד הקב"ה מניח תפילין ומה כתיב בהו. כי ענין התפלין הוא דיש ג' מוחין באדם וג' כחות היינו כח המשתתף וזהו חכמה שמקבל כל הדברים השכליים ומשתתף ביחד במחשבה וכולם עדיין בכח ולא בפועל ואח"כ במוח הנ"ל כח המצייר שמצייר האיך להוציא מכח אל הפועל אם לעשות כך או כך ואח"כ במוח הנ"ל מול עורף כח המקשר שיתקיים והוסכם מחשבה אחת לעשות כך וזהו בסוד חב"ד דבינה בחכמה משתתף וכולם בכח בחכמה בסוד אומר ועושה כנ"ל מצייר ציורין ודעת הוא המקשר ובאלו ג' מוחין ד' חושים ראי' שמיעה ריח דיבור וכולם הם בראש זהו סוד תפלין כל המוח ד' בתים כנגד ד' חושים ומתפשטים